אחרי השיחה הזו, ג'יימס חש רגשות מעורבים. מצד אחד, הוא היה מבולבל מדבריה של לילי. דברים שלא הייתי צריכה להגיד... דברים שאני מצטערת עליהם... מה זה אומר? שהיא לא התכוונה לכל מה שאמרה לו? שהיא רוצה לחזור? הוא אף פעם לא היה מומחה בקריאה בין השורות. הוא העדיף שהדברים פשוט יאמרו לו, חד וחלק. כן או לא? וגם סיריוס עצבן אותו. כל פעם מחדש הוא עושה את זה. מביך אותו בפני לילי, פשוט כי זה מצחיק ומשעשע אותו, בלי שום התחשבות ברגשותיו של ג'יימס. כל פעם מחדש הוא סלח לו על זה, אבל ג'יימס ידע שמתישהו סיריוס יעבור את הגבול, ותהה איך יגיב במצב כזה. הרבה פעמים הוא חשב איך היו נראים החיים שלו אם הוא לא היה מתחבר עם סיריוס, אבל הוא לא הצליח אפילו לדמיין את זה. הוא היישב על אחת הכורסאות מול האח הגוועת, כי לא רצה עכשיו לדבר עם סיריוס, שבלי ספק ינסה להוציא ממנו את מה שניסה להוציא מלילי. הוא לא ציפה למצא בשעה כזאת אף אחד בחדר המועדון, אך להפתעתו הוא ראה מישהי יורדת ממגורי הבנות. "היי, אליסון, מה את עושה פה?" הוא שאל והתכסה בשמיכת טלאים שהייתה מונחת על הכורסא ליד. הוא כבר למד להבדיל בין אליסון לבין התאומה שלה, אבל אף פעם לא היה ממש בטוח. "שכחתי פה את הספר שלי," היא אמרה ונופפה בספר עבה שהיה בידה. היא התיישבה בכורסא לידו והידקה את החלוק שלה לגופה. "אליסון, אפשר לשאול אותך משהו?" "ברור," היא אמרה וסיכלה את רגליה. "למה את נשארת עם סיריוס?" "סליחה?" היא שאלה, מופתעת. "זאת אומרת, הוא לא מעצבן אותך לפעמים?" הוא מיהר להסביר. "אתה צוחק? חצי מהזמן אני רוצה להרוג אותו," היא אמרה וגיכחה. "אז... למה את נשארת איתו?" הוא חזר על השאלה, מבולבל. "למה אתה נשאר איתו?" היא ענתה לו בחדות. "סליחה?" הוא אמר. הפעם היה זה תורו להיות מופתע. "אני הרי רואה כמה הוא מעצבן אותך לפעמים," היא אמרה, וג'יימס הרגיש כמעט כאילו היא קוראת את מחשבותיו. "מזמן היית יכול להפסיק להיות חבר שלו," היא אמרה והביטה בו "אבל למרות זאת אתה ממשיך. תראה, אני לא משווה את מערכת היחסים בינן סיריוס לביני לאיך שאתם מתייחסים אחד לשני. אתם החברים הכי טובים,זה לא סוד..." היא אמרה, וג'יימס הקשיב לה, מרותק. "חברות כמו מה שיש ביניכם לא מוצאים בכל יום. אתם בטח מכירים אחד את השני יותר טוב מהמשפחות שלכם, לא?" היא שאלה, משועשעת, וג'יימס נאלץ להסכים איתה. "אני מכירה את זה, גם לי היה חברה הכי טובה. כל אחד חושב שהוא יודע מה טוב בשביל השני, ועושים דברים בלי לחשוב עליהם, אבל אני יכולה להבטיח לך, שהוא לא מתכוון לפגוע בך. בדרכו המעוותת, הוא חושב שהוא איכשהו עוזר לך..." היא אמרה לו, וג'יימס הקשיב לה בריכוז. היא אמרה דברים שהוא ידע שנכונים, אבל אף פעם לא חשב עליהם. "תודה, אליסון," הוא אמר בשקט, והתכוון לזה יותר משיכל להגיד, ונראה שהיא הבינה כי היא חייכה אליו ואיחלה לו "לילה טוב" בקול עליז. "היי, אליסון?" הוא אמר לה כשהתכוונה לעלות לחרה. "כן?" היא הסתובבה אליו. "בתור החבר הכי טוב של סיריוס, אני אומר לך... תיפרדי ממנו," הוא אמר בלי שום חרטה. הוא ידע שזה הצעד הנכון, והיה עדיף לעשות את זה לפני שעוד אנשים ייפגעו. "תאמיני לי, בדרכי המעוותת אני מנסה לעזור לו... ולך," הוא אמר ברכות. "לילה טוב," הוא אמר לה, וידע שנתן לה משהו לישון עליו.
סיריוס הגיע לארוחת הבוקר למחרת באיחור, והתיישב במקומו ורק בהה קדימה, לא מדבר ולא אוכל. "רך כף, הכל בסדר...?" רמוס שאל אחרי כמה דקות של שתיקה מצד סיריוס, ולג'יימס הייתה הרגשה שהוא יודע במה מדובר. "היא נפרדה ממני." הוא אמר קול חלול. "היא נפרדה ממך, ברצינות?" שאל רמוס, מופתע. "כן, היא נפרדה ממני." הוא חזר. "אבל... חשבתי שרצית להיפד ממנה...?" אמר ג'יימס, מבולבל, וקיווה שהוא לא עשה טעות גדולה. "רציתי להיפרד ממנה..." סיריוס הסכים איתו, " - אבל אף אחת לא נפרדה ממני! אני זה שנפרד מהן!" הוא אמר ונשמע מעט היסטרי, וג'יימס נאנח בהקלה. "לא נורא, רך כף, זה טוב בשבילך," רמוס אמר לו בפה מלא "תדע איך בחורים נורמאלים מרגישים," הוא אמר לו, משועשע מכל המצב. "וואו, סיריוס נזרק בפעם הראשונה בחיים... נו, איך זה מרגיש?" ג'יימס שאל בלגלוג. "אתה יודע יור טוב ממני, קרניים, אותך הרי אוונס זורקת שלוש פעמים בשבוע," הוא החזיר לו. "אחת - אפס לטובתך..." ג'יימס מלמל. "אבל ג'יימס, אתה יודע, חוץ ממה שקרה אתמול, בחודשים האחרונים בקושי רבת איתה," אמר רמוס, מהורהר. "אתה יודע... הוא צודק," אמר סיריוס, שוכח לרגע מההשפלה שלו. "כמעט התחלתי לחשוב שהתבגרת... עד לאתמול, ואז ראיתי שאתה נורמאלי עוד פעם," הוא אמר וחייך חיוך עליז, אבל ג'יימס לא היה כל כך מרוצה כמוהו. כל הדיבורים על לילי הזכירו לו את הבילבול ואי הידיעה שחש, והוא הרגיש שהוא פשוט חייב להבין מה קורה. הוא התכוון לתפוס את לילי לשיחה, אבל עוד לפני שאפילו הספיק לזוז אריאנה באה והתיישבה לידו. חבריו מיהרו לעזוב אותם, ממלמלים על כמה שהם מפוצצים. "אני עדיין לא מאמין שהיא נפרדה ממני..." סיריוס אמר עוד פעם לרמוס כשהתחילו ללכת, אבל ג'יימס כבר לא שמע את תשובתו. "מי זרקה אותו?" שאלה אריאנה, משועשעת, ולקחה ביס ממאפין שוקולד. "אליסון," ג'יימס מלמל. "אחת מהתאומות הבלונדיניות?" היא שאלה והוא הנהן. "טוב, ג'יימס, אני חושבת שאתה חייב לי כמה הסברים," היא אמרה, והפעם קולה היה רציני לגמרי, וג'יימס ידע שגם זו שיחה שהוא יאלץ לעשות במוקדם או במאוחר. "אז מה הקטע איתך ועם הג'נג'ית? מה פספסתי כשלא הייתי פה?" הוא כבר פתח את פיו כדי לשקר, אבל כשהסתכל בעיניה, שסרקו אותו במבט חודר, הוא ידע שהיא תגלה את האמת, לכן החליט לחסוך את זה מעצמו, והוא פשוט אמר "יצאנו" בקצרה. אריאנה נאנחה ואז קמה ממקומה. "אכפת לך לצאת לסיבוב בחוץ?" היא שאלה והושיטה לו את ידה. הוא הסתכל סביבו, על האולם הגדול, שהיה כמעט ריק. "אהה... השיעור עוד מעט מתחיל...."
"וממתי זה שיש שיעור מפריע לך לצאת לסיבוב בחוץ?" "צודקת," הוא אמר בפה מלא ואז לקח את ידה וקם. "נו, אז איך הצלחת להרוס את זה?" היא שאלה כשיצאו למדשאות. ג'יימס לא ענה. גם הוא עדיין ניסה להבין איך הוא הצליח להרוס את זה. "תראה, ג'יימס," היא אמרה בקלילות, אבל הוא ידע שעומדת לבוא שיחה רצינית. "למרות שבשלוש השנים הראשונות שלי הייתי בלתי נראית מבחינתך - " " - זה לא ככה, אני - " ג'יימס החל להגיד, מרגיש בושה. "זה בסדר, ג'יימס, אני יודעת שזה ככה," היא אמרה בחיוך, לא נוטרת טינה. "אני יודעת שהיית דלוק על לילי אוונס, לא בדיוק טרחת להסתיר את זה, ואני, כמו חצי מהבנות בבית ספר הייתי מאוהבת בך," היא אמרה, מחייכת, כאילו צוחקת על התנהגותה אז. "בשנה הרביעית שלי, כש... השתנתי," היא אמרה בלשון ההמעטה הכי גדולה בעולם והתיישבה על שפת האגם, טובלת את רגליה במים החמימים. "המטרה הכי גדולה שלי הייתה... אתה," היא אמרה, בלי שום רגש, וג'יימס הסמיק. "כשסוף סוף היינו ביחד, לא השליתי את עצמי, ידעתי שאתה לא פשוט תשכח מאוונס בשנייה אחת, אבל קיוויתי שאיתי אתה אולי תתגבר עליה... ברור שזה לא קרה," היא אמרה ובחנה אותו. "בכל מקרה," היא המשיכה בקול ענייני "כשחזרתי, השנה, קיוויתי שנחזור להיות ביחד, אבל לא עשית כלום, זאת אומרת, באמת כלום, ואחרי בערך שבוע שהייתי פה גם הבנתי למה. אתה לא ממש טוב בלהיות סודי, ג'יימס," היא אמרה וחייכה כשראתה את המבט השואל על פניו של ג'יימס. "כל הפעמים האלה שפשוט נעלמת? כשבמקרה התעכבת בכיתה? ידעתי שקורה משהו בינכים. לא הייתי בטוחה מה, אבל בכל מקרה לא רציתי להפריע." ג'יימס התבייש בעצמו כשהיא אמרה את הדברים האלה. הוא היה לגמרי אנוכי. הוא היה פחדן, ולא דיבר עם אריאנה, משאיר אותה התלויה באוויר. "באתו יום, בחדר הנחיצות," היא המשיכה, מושכת את ג'יימס בחזרה למציאות "ידעתי שמשהו קרה ביניכם, אבל לא שאלתי. ידעתי שאם תרצה, תספר לי, ואז בחדר שלך..." היא השתתקה, וזו הייתה הפעם הראשונה בה היא הראתה אי נוחות. "אני מניחה שמה שאני רוצה להגיד לך זה שאני מצטערת," היא אמרה לג'יימס בלי להביט בו. התנצלותה של אריאנה בלבלה אותו. "על מה בדיוק את מצטערת?" הוא שאל, מקווה לתשובה ברורה. "אני מצטערת אם הרסתי לך את הקטע עם אוונס. הייתי אנוכית, לא חשבתי עליך..." היא אמרה והרכינה את ראשה. בושתו של ג'יימס רק גברה. אריאנה האשימה את עצמה בזה... היא התנצלה בפניו, כשברור שמה שצריך לקרות זה ההפך. "אריאנה... ברצינות, את טובה מדי בשבילי," הוא אמר והתכוון לכל מילה. "אני יודעת," היא אמרה בשלווה. "אף פעם לא שכחת את אוונס, אפילו לא כשהייתי איתי," היא אמרה בלי כעס. "וזה לא מגיע לי, ולא לאף אחת אחרת, ככה שכמו שאני רואה את זה יש לך שתי אפשרויות: לתקן את היחסים עם אוונס, או להמשיך הלאה, אבל הפעם באמת. אני יודעת, זה קשה," היא אמרה ובהתה בדיונון הענק, שעכשיו הוציא יד ארוכה מהמים. "אני ניסיתי לעשות את זה איתך... ונראה לי שזה מתחיל להצליח," היא אמרה והסמיקה. הם ישבו כמה שניות בשתיקה עד שאריאנה קמה לפתע. "תמסור לסיריוס שאני מאוד מצטערת על הפרידה, למרות שאיך שאני מכירה אותו הוא בטח כבר שכח מזה," היא אמרה והתרחקה משם בחזרה לטירה. מילותיה עדיין הידהדו בראשו... יש לך שתי אפשרויות: לתקן את היחסים עם אוונס או לעבור הלאה... הוא ידע שלעבור הלאה הוא לא יהיה מסוגל, לכן נשארה לו רק אפשרות אחת; לתקן את היחסים עם אוונס, והוא יעשה הכל כדי שזה יצליח.
הפרק ההבא, או אולי עוד שני פרקים יהיה כנראה הפרק האחרון... בכל מקרה, מקווה שאהבתם את הפרק הזה! תגובות? ביקורות? אני ממש אשמח :)
|