✨חכמה בלי גבולות✨

אוקי אנשים הפרק הזה יצא טיפה מוזר...

אבל הפרקים הבאים ממש שווים את זה ^^

חוץ מזה, אני מאחלת בהצלחה לכל אלו שהגישו מועמדות לעיתון הפקפקן! 3>

"איך בדיוק אנחנו הולכים לברר אם טום בעניין שלי או לא?" שאל דומיניק.

אמרוד ודומיניק היו במעונות סלית'רין, והשעה הייתה תשע בערב. הם בדיוק חזרו בהתנשפות מהספריה, לאחר שמדאם פינס חטפה שבץ בגלל מעשיו המגונים של דומיניק עם ספר הספריה המסכן.

רוב תלמידי סלית'רין – וכל חברי החדר הזה, מלבד דומיניק – היו בחדר המועדון.

"יש כמה דרכים: או שאפשר לגרום לו לקנא, ואז נראה אם זה מפריע לו שאתה יוצא עם מישהו אחר," אמרה אמרוד.

"יש דרך אחרת?" שאל דומיניק, והדליק נר נוסף. היה חשוך עד בלתי אפשרי.

"אפשר גם לגרום לך להיראות מושך במיוחד," אמרה אמרוד, ואז הבינה את הטעות שלה. "מושך אפילו יותר מבדרך כלל, ולראות אם זה גורם לו איזה משהו."

דומיניק הסמיק והפך את הדברים בראשו.

"תראה," אמרה אמרוד וניסתה לשכנע אותו. "יש לנו יציאה להוגסמיד – לא שאני מבינה איך אפשר בכלל לצאת בקור כזה החוצה – עוד השבוע. אנחנו יכולים לקנות דברים, ו... לאלתר איזה משהו."

"לא יודע..." אמר דומיניק ומולל באצבעותיו את סדין המיטה שעליה ישב. "איזה דברים בדיוק?"

"נו, כל מיני דברים שידגישו את היופי המהמם הזה." אמרה אמרוד וחייכה. "אבל בגדים וסטייל זה לא הכל. יש עוד דברים שצריך לעשות."

"כמו מה?"

"כמו משחקי אגו." אמרה אמרוד.

נכון, העסק הזה לא חביב במיוחד, אבל אם הוא בטוח שהוא רוצה להשיג את טום לינקולן הזה, הוא צריך להיות רציני בעניין.

"הוא ואתה מדברים. הוא מציע להיפגש. מה אתה עונה לו?" שאלה אמרוד.

"שבוודאי שאני רוצה להיפגש?" ענה דומיניק בהיסוס.

"טעות!" ביטלה אמרוד את תשובתו. "אתה צריך להגיד שאתה עסוק, אבל אולי תיפגשו מתישהו בהמשך."

"למה שאני אגיד דבר כזה?" הסתייג דומיניק.

"כי אחרת אתה תהיה קל מדי להשגה," היא אמרה והוא נראה מבולבל. "יש לך עוד הרבה מה ללמוד."

אמרוד התיישבה על מיטה שהייתה ממול למיטתו של דומיניק. היא בחנה את פניו בקפידה ואמרה לאחר זמן מה של הרהור: "אתה יודע מה... אני חושבת שאתה צריך להתחיל להאריך שיער."

"אממ, למה?"

"כי ככה יהיה הרבה יותר טוב." היא קמה מהמיטה שעליה ישבה והלכה לכיוון דומיניק. "ככה אפשר להעביר אצבעות בשיער שלך, ו... לא יודעת, אני אישית חושבת שזה עשוי להועיל."

דומיניק הסתכל עליה בשעשוע מהול בהרבה זלזול, זווית פיו התרוממה לא יותר מכמה מילימטרים.

לפתע הוא משך אותה אליו לחיבוק. "אני אוהב אותך, אמ."

"גם אני אותך," היא אמרה וחייכה.

אילו רק ידעו שהיה איתם עוד מישהו בחדר...

ספוילר: ביום למחרת כל הוגוורטס הולכת לדעת. ^^

הצבע הוא חום D:

הפרק הקודם		הפרק הבא