Too perfect

כולם צריכים להגיד תודה לאוונסנס שעוררו לי את המוזה

תיהנוווו

ריי

הרפיתי מאנג'ל והסתכלתי עליה. היא לא נראתה רע מרחוק אך מקרוב היה אפשר לראות את ההשפעות של השהות בשאול עליה. העור שלה היה חסר ברק וכך גם שיערה ופניה נראו רזות יותר,העיניים החומות שלה זהרו בלהבה המסוכנת שלהן והיה בהן יאוש מסוים.

"אנג'ל" אמרתי, "את כבר יודעת?"

היא הינהנה, "מהרגע שהגעתי" אנג'ל בלעה את רוקה, "אתם יודעים מה קרה לה-הורים-" הקול שלה נשבר.

החלפתי מבטים עם לוק וג'ט. היא לא הייתה צריכה הסבר.

"סול בת אפולו" אמר לוק, "ככה גילינו שהיא לא החצויה הנכונה"

"חוץ מזה, סול זה שמש בספרדית, תהרגו אותי אם לבת האדס יקראו שמש" אמרה אנג'ל.

היה בזה משהו.

"אז איך אנחנו יוצאים מכאן?" שאלה אנג'ל, "ביאנקה סיפרה לי על כוח שנקרא מסע צללים וניסיתי לעשות את זה אבל לא הצלחתי. אולי הוא יכול למנוע ממני לצאת מפה במסע צללים מהחדר"

הרגשתי כאילו שנתנו לי סטירה, "ביאנקה? מה היה השם משפחה שלה?"

לוק ידע מה אני חושבת. האחות המתה של אבא שלנו, שמדי שנה ביום מותה, היה מסתגר בחדרו ולא יוצא משם ואבוש היה נשאר איתו שם.

אנג'ל קימטה את מצחה, "די אנג'לו"

הלסת שלי נשמטה בתדהמה, "היא אחות של אבא שלנו"

"ניקו די אנג'לו, הבן היחיד של האדס שחי היום" הוסיף לוק.

עיניה של אנג'ל התרחבו, "כולם מדברים עליו פה אבל לא הזכירו את השם שלו. שמעתי שהוא התכסח עם פרספונה"

זה נשמע כמו אבא, "הוא אמר לנו שהיא נוראית"

אנג'ל הסתכלה עלינו בהפתעה, "היא מדהימה! היא זאת שאמרה שאסור לי לאכול שום דבר אחרת אני איתקע פה לנצח"

"אבא באמת לא מספר אובייקטיבי" אמר לוק, "אבל בואו נחזור לתוכנית הבריחה- יש לנו פנינים שיקחו אותנו לאיזה מקום שנרצה, ובמקרה שלנו זה מחנה החצויים בניו יורק"

"אמרתי לכם שאי אפשר מכאן" אמרה אנג'ל והעיפה מבט אל מעבר לכתפה, "בואו ננסה בכניסה"

"בסדר" הינהנתי והתחלנו ללכת בדממת אלחוט אל היכל הכניסה. פנינו ימינה והמשכנו ללכת. לוק נשף בעורפי והתאפקתי שלא לצרוח עליו שיפסיק. 

פנינו שמאלה וראינו לפידים משתקפים ברצפה הממורקת. מה אני אגיד? האדס חולה ניקיון, מה שאי אפשר להגיד על פאפא, שאבוש מכריח אותו לנקות את הבית איתנו כמו ילד קטן. אבוש סיפר לנו שביתן האדס בתקופתו של פאפא היה מבולגן להחריד עד שיום שמשי אחד, אבוש החליט שהוא עושה שם סדר עם פאפא, שניסה לברוח והתחבא בביתן זאוס עד שאבוש מצא אותו וגרר אותו לסדר את ביתן האדס.

פאפא סיפר לנו שהוא ידע שהם יתחתנו מהרגע שאבוש התחיל להתאים את הגרביים שלו.

איכשהו זכרנו את הדרך. חלפנו על פני מכונת החטיפים,לפתע, נשמע קול חנק ואנג'ל תפסה בכתפה כדי למנוע מעצמה ליפול.

"אנג'ל?" שאלתי.

"אני בסדר, אני בסדר" היא אמרה ודחפה את עצמה ממני.

פתחנו את הדלת ולמרבה חרדתנו, האדס עמד בחוץ, חיוך מדושן עונג על פניו.

"הקסדה הארורה הזאת" מילמלה אנג'ל לידי בעיניים עצומות. היא נראתה רע מאוד עכשיו.

לעזאזל. הקסדה שיכולה לגרום להאדס להופיע בכל מקום שירצה ולשמור על דיסקרטיות.

"בואו נראה, שלושה צאצאים שלי ביחד" אמר האדס, "כן, הילדים של ניקו. איפה ביאנקה? היא הייתה שמחה להגיד לכם שלום"

שמרנו על דממה. ליכסנתי מבט אל אנג'ל, שהחזיקה את עצמה בהכרה בקושי. כל המחסור באוכל ושתייה בטח החליש אותה מאוד.

"אני לא יכול לתת לאנג'ל ללכת" אמר אדון המתים,שהיה מאוד מוזר לחשוב עליו כסבא שלנו, "אני אהיה טוב לב ואחזיר אתכם למחנה אבל אנג'-"

קול חבטה עמום נשמע ואנג'ל צנחה על הרצפה והרימה את עצמה לעמידת ארבע רועדת.

"מה עשית לה?" שאלתי בחימה. אז מה אם הוא סבא שלי, הוא גם אבא שלה.

האדס העיף מבט אל אנג'ל, "זה לא אני. זה תהליך טבעי שבני האדס עוברים"

לוק הרים גבה, "תהליך? אבא שלנו מעולם לא סיפר לנו על תהליך שהוא עבר"

האדס חייך חיוך מרושע, "מובן שהוא לא סיפר לכם. זה לא משהו שנעים להיזכר בו"

התיישבתי ליד אנג'ל שרעדה בכל גופה. היא תפסה בכתפי והרימה את ראשה, עיניכ התגלגלו לאחור וחשפו גלגלי עיניים שחורים כאילו מישהו טיפטף לתוכן דיו.

צרחתי באימה.

"מ-מ-מה זה?" גימגם ג'ט.

"אל תדאגו, כל ילדי עוברים את התהליך הזה" אמר האדס בשיעמום, "ביאנקה אומנם מתה לפני שהוא התרחש אך אביכם, ניקו, עבר אותו בקושי. כמובן שישנו סיכוי שהיא לא תשרוד את התהליך הזה. קרו מקרים"

השתופפנו ליד אנג'ל, שהתנשפה בכבדות ותפסה את גרונה. עיניה עדיין היו שחורות כדיו.

"אני ממליץ לכם להתרחק. היא עכשיו עוברת את תהליך ראשית הצללים" אמר.

פעלנו כעצת האדס והתרחקנו ממנה. היא המשיכה לחרחר ועברה להישען על ידיה.

"מה זה ראשית הצללים?" שאל לוק.

"זה תהליך בו האפלה שמצטברת בילדיי מתחילה להתגשם לצורת צללים ומאחר והם לא יכולים לשאת את הצללים בתוכם בלי להפוך לשלולית של חושך אז הם מייצרים את הצללים הראשונים שלהם מהאפלה שלהם, שאחר כך הולכים ומתרבים ככל שהם מתחזקים. הצללים האלה הם בסיס לכל קסמי השאול ולכן ביאנקה לא יכולה לבצע אותם" הסביר האדס, "ואתם לא עוברים את ראשית הצללים כי אתם נצרים, האפלה שלכם מאוזנת על ידי השמשיות הנוראית של אפולו"

אנג'ל גררה את עצמה בקושי על רצפת השיש השחורה ולמרבה האימה, החלו לצאת צללים שחורים מפיה הפתוח.

האדס חייך, "ידעתי כבר מהרגע הראשון שיש בה אפלה מצוינת, במיוחד מהגנים שירשה מאמא שלה"

הצללים המשיכו לזרום מפיה ולהתפזר בשאול. הם היו שחורים כמו עיניה והפיקו קולות מלחששים. 

אנג'ל זעקה זעקה חדה כשצל בצורת כוכב שביט הופק ממנה.

"ברכתו של אוראנוס" מילמל ג'ט לידי.

"יפה מאוד,סאטיר" אמר האדס, "היזהרו, גלי האפלה עומדים להתחיל עכשיו"

אני ולוק תפסנו בידיו של ג'ט מיד. הגלים האלה מסוגלים לשתק.

הרגשתי גל אפלה מזעזע אותי והסתכלתי על ג'ט, שהחוויר.

הצלחתי לראות עננה שחורה-שקפקפה המקיפה את אנג'ל וממנה נפלטו גלי האפלה כמו גלי סונאר. גל אפלה נוסף היכה בנו. אחיזת ידו של ג'ט בידי נחלשה.

התחלנו לשמוע קולות שנשמעו כמו קולות סירנות. זה היה נוראי לחשוב שפאפא עבר את זה לבדו ללא תמיכה וסביבה מתאימה.

האדס המשיך לחייך בשביעות רצון כל כך מעצבנת שכמעט זרקתי עליו את ג'ט.

גלי האפלה הסונאריים המשיכו להכות בנו בעוצמה אך הבחנתח שהם מתחילים להיחלש.

קול אומלל נשמע מבין ענני האופל ואנג'ל התמוטטה. 

"התהליך הושלם" אמר אדון המתים, "הוא היה עוצמתי יותר משציפיתי. אני חושב שהיא תהיה חזקה כמו אביכם, ואם תקבל הכשרה מתאימה ולא תפגע בעצמה יותר מדי, היא גם תגבר עליו"

רצתי אל אנג'ל והרמתי אותה בידיי, העיניים שלה חזרו לצבע הלהבות הבוערות הרגיל שלהן. לוק וג'ט החצי מעולף רצו אחרי ושילבנו ידיים.

ראיתי אותם מגניבים את ידיהם לכיסיהם. הפנינים. שלפתי גם את שלי וגם את זו של אנג'ל.

"וואקנדה פוראבר!" צעקתי וכולנו הטלנו את הפנינים שלנו על רצפת השיש השחורה כשמחשבה אחת בראשנו: מחנה החצויים.

אני ממש אוהבת את הפרק הזה והוא פרק טוב, מעניין וחשוב. יש פה רמזים להמשך הסדרה אז תנסו לקרוא בין השורות ולהבין כל מיני דברים.

עוד שלוש תגובות ואני אמשיך! לאב יו!

הפרק הקודם		הפרק הבא