נגד הכל

אוהוהווו הלחץ גוברר

אוהוהוו there's nobody here.

(רפרנס לfriends, צ'נדלר. נראה מי זוכר מאיפה זה. לכל הבקיאים יותר מידי כמוני.)

אוקי תהנו🌻

 --

פרק 33 | שתי חזיתות | לרה

"ואת בטוחה שלא היה שם עוד שום דבר חוץ מהפתק?" שאלה מרג'י בפעם השלישית.

"כן מרג'י. זה הפתק היחיד שהיה שם. בדקתי פעמיים," לרה נאנחה.

"איזה ספר זה בדיוק?" שאלה ג'ין, "אולי ככה נוכל לדעת מה הוא או היא או הם רוצים מאיתנו... או לפחות איך הם מכירים אותנו."

"זה רעיון," אמרה מרג'י ופנתה להביט בלרה. "איזה ספר זה היה?"

"אני... זה היה... סתם ספר לימוד," גמגמה לרה. היא ידעה שהשאלה הזאת תגיע, אבל קיוותה שזה יקרה יותר מאוחר.

"איזה ספ-" שאלתה של ג'ין נקטעה על ידי רעש שהגיע מכיוון המסדרון. שלושת הבנית רצו החוצה, מפחדות שהאזינו להן, אבל המסדרון היה ריק.

"בטוח שזה לא קונור?" שאלה לרה בגבה מורמת, שמחה על שינוי הנושא.

"כן," אמרה מרג'י בנחרצות. מוקדם יותר, בדיוק כשלרה רצתה לספר להן על הפתק, ידית הדלת הסתובבה באיטיות ולחדר נכנס קונור, והביט בהן בחיוך שחצן.

אחרי שיחה קצרה ועוקצנית הוא לקח את מרג'י הצידה ודיבר איתה כמה דקות. לרה וג'ין ניסו להקשיב לשיחה, אבל חוץ מ'לא' חזק שמרג'י אמרה לקונור, הן שמעו רק לחישות לא ברורות. כמה שניות לאחר מכן קונור עזב את החדר בסערה, ומרג'י חזרה אליהן והתעלמה ממה שקרה רגע לפני כן, ולא הייתה מוכנה לדבר על זה.

"אם את אומרת," גלגלה ג'ין את עיניה ונכנסה חזרה אל תוך החדר. לרה ומרג'י בדקו את המסדרון עוד כמה פעמים לפני שנכנסו גם הן.

"אז מה עכשיו?" שאלה לרה אחרי שהן סגרו את הדלת.

"תני לי שוב לקרוא את הפתק," ביקשה מרג'י. "הראשונות שיתעסקו בענייניהן, החיים הם לא משחק. מרפא הדמעות יטפל בהכל. הישמרו מפני הפרפר האפור, או שתילחמו בשני חזיתות... זה עדיין לא ברור," היא נאנחה בתסכול.

"בואי ננסה לאט-לאט..." אמרה ג'ין. "הראשונות... זה אנחנו כנראה."

"למה ראשונות?"

"שנה ראשונה, אולי?" הציעה ג'ין.

"בסדר..." אמרה לרה באיטיות.

"הפרפר האפור זה בטח עש... עש זה פרפר אפור," ציינה מרג'י.

"הגיוני,"הסכימה ג'ין. "אבל מה זה מרפא הדמעות?"

"השמחה מרפאת את הדמעות," מלמלה מרג'י. "מה? זה נכון," היא הוסיפה כשראתה את המבטים המפקפקים על פניהן של חברותיה.

"השמחה תטפל בהכל... רעיון נחמד, אבל לא נראה לי," משכה לרה בכתפיה.

"יש לכן רעיון יותר טוב?" שאלה מרג'י בעצבנות.

"לא ממש... ומה זאת אומרת או שתילחמו בשתי החזיתות?"

"אין לי שום רעיון," אמרה מרג'י.

"אתן חושבות שזה פתק אזהרה? שאם נמשיך לחקור את זה גם מרפא הדמעות ילחמו בנו, בנוסף לפרפר האפור?" שאלה ג'ין בבהלה פתאומית.

שקט השתרר בחדר.

"אולי הם מנסים להגן עלינו," הציעה לרה אחרי כמה דקות שקט.

"ואיך אנחנו יודעות בכלל שהם הרעים? ומה אם פרפר אפור, הע"ש - אני כבר לא יודעת איך לקרוא להם - הם אלה שמנסים לשמור עלינו? אנחנו בכל מקרה במלחמה בשתי חזיתות... עד שנגלה מה הצד שלנו," אמרה מרג'י, מבוהלת גם היא מהמסקנות של עצמה.

"אוקי, בואו נירגע..." לרה נשמה עמוק. "אז מה אנחנו יודעות עד עכשיו... אנחנו הראשונות- כנראה כי אנחנו בשנה הראשונה בהוגוורטס; יש שתי קבוצות, מרפא הדמעות, או בקיצור מ"ד, והפרפר האפור, שנקרא להם הע"ש."

"כנראה שמרפא הדמעות והפרפר האפור זה רק הכינויים של הקבוצות, לא השמות האמיתיים, כמי שפרפר אפור זה עש - ובאמת קוראים להם העש," העלתה מרג'י השערה.

"בסדר, בינתיים נקרא להם מ"ד והע"ש," המשיכה לרה, "מ"ד טוענים שהם רוצים להגן עלינו, אבל אנחנו לא יכולות באמת לסמוך עליהם, אנחנו לא יודעות כלום עליהם. אבל גם על הע"ש אנחנו לא יודעות שום דבר. מ"ד גם איימו עלינו שאם נמשיך לחקור על הע"ש הם גם ילחמו בנו..."

"אבל אנחנו חייבות לנסות לגלות! האנשים האלה, הע"ש נלחמים בנו... הם ניסו לחטוף את לרה, אם הבנו את זה נכון. אנחנו חייבות לדעת מול מה אנחנו נלחמות!" טענה מרג'י בלהט.

"אבל מ"ד אמרו שהם יטפלו בהכל... זה נשמע שהם מנסים לעזור לנו," אמרה ג'ין, בניסיון להבין טוב יותר, "ועד עכשיו הע"ש ביצעו רק... ניסיון חטיפה?"

"ומרפא דמעות נשמע הרבה יותר טוב מפרפר אפור," הוסיפה מרג'י בהסכמה.

"מה שחשוב זה שבינתיים אנחנו לא יכולות לסמוך על אף אחד מהם... ועכשיו גם יש יותר לחץ לגבי מציאת ראשי-התיבות של 'הע"ש'..."

"מוסכם," אמרה מרג'י בהרהור, "ואני חושבת שכדאי שננסה שוב את החלק עם העש... נוכל לקחת שוב אחד מריאון."

"זה רעיון טוב," אמרה לרה בחיוך. ג'ין פתחה את פיה וסגרה אותו כמה פעמים. לפי המבט על פניה נראה היה שהיא לא אהבה את הרעיון, אבל היא לא אמרה כלום.

"אז מתי?" שאלה מרג'י.

"בואי נשלח מכתב לריאון. עכשיו," היא הוסיפה. מרג'י הופתעה מהנכונות שלה לבצע את התוכנית. היא חיפשה בתוך אחד הארונות, וכעבור רגע חזרה כשבידיה פיסת קלף ועט נוצה.

לרה שירבטה משהו וגילגלה את הקלף בזהירות.

"אני אלך לשלוח את המכתב," קראה ג'ין.

"אוקי... אני אלך למצוא לנו דרך להיכנס למגדל האסטרונומיה ולצאת ממנו בלי להיות תלויות בקבוצות הלמידה," אמרה מרג'י. "ואני לא אשאל את קונור," הוסיפה כשראתה את המבט על פניהן. היא קמה ויצאה מהחדר.

"אז אני חושבת שאני פשוט אבוא איתך," אמרה לרה לג'ין בחיוך. ג'ין החזירה לה חיוך מהוסס.

"הכל בסדר?" שאלה לרה והחיוך נמחק מעל פניה.

"כן... אני פשוט עייפה," מלמלה ג'ין. לרה הנהנה בהבנה. גם היא לא הצליחה לישון כל כך בזמן האחרון.

"בואי נלך." אמרה לרה, והיא וג'ין יצאו מהחדר גם הן ורצו לינשופיה.

***

הן ראו אותו לפני ששמעו. ובעצם, לא היה מה לשמוע. הן הביטו במתח על החלון מהרגע ששלושתן חזרו מהמשימות שלהן, וברגע שהינשוף התקרב הן פתחו את החלון לרווחה.

במהירות שיא הן הורידו את הפתק מרגליו של הינשוף ושלחו אותו חזרה לינשופיה.

"מה כתבתן לריאון?" שאלה מרג'י בזמן שג'ין פתחה את הנייר המגוגל.

"אמרנו לו שהניסוי הולך ממש טוב, ואנחנו פשוט צריכות עוד כמה עשים. גם שאלנו אותו מתי אנחנו יכולות להגיע מחר," הסבירה לרה במתח.

"בסדר גמור. בכל מקרה העשים ימותו אצלי... תבחרו אחת מכן שתבוא לקחת אותן מחר בשלוש. ריאון." הקריאה ג'ין את הפתק.

"מעולה," קראה לרה בהתלהבות.

"אני אלך," חייכה מרג'י.

"ועכשיו, כולנו נלך לחדרים שלנו ונישן," אמרה לרה כשראתה את ג'ין שבקושי הצליחה להחזיק את עיניה פתוחות.

"תודה," אמרה ג'ין בחיוך עייף.

"לילה טוב."

היא הלכה אל היציאה מחדר המועדון במהירות מפתיעה בעוד מרג'י ולרה מסתכלות על גבה המתרחק.

הפרק הקודם		הפרק הבא