✨חכמה בלי גבולות✨

היי לכם אנשים חמדמדים.

אני יודעת שהיום העליתי כבר פרק אבל רציתי כזה להודיע הודעה (?) אבל אני נורא לא אוהבת לשבור את הרצף של הפרקים ואז יהיה כתוב בשם הפרק: "הודעה".

זה די נוראי, אם תשאלו אותי... ואז פרק 33 הופך להיות פרק 34.. מבינים?

בכל מקרה, רציתי להגיד שאני חשה בדעיכה של הפאנפיק ושהוא טיפה לא פופולארי כמו פעם.. /:

אני לא אומרת שאפסיק לכתוב אותו! חס וחלילה! אבל הייתי שמחה לשמוע בסוף כל פרק מה דעתכם - על הפרק, על הרמזים שמוחבאים בו לגבי ההמשך, על סיטואציות שהצחיקו אתכם וכו'.

(או אפילו לשער מה יקרה בהמשך)

אני לא אומרת שאני צמאה לתשומת לב או משהו, ממש לא. זה פשוט מעודד ובאמת נותן כוח להמשיך.

אם במקרה אתם קוראים עוד פאנפיקים במערכת, אז אתם בטח רואים אותי מגיבה בהם, כי אני מגיבה כמעט בכל פאנפיק שאני קוראת - סתם כדי לעשות את היום למי שכתב או כתבה אותו.

זה נורא משמח (גם לקרוא וגם לכתוב את התגובות) ובאמת שהתגובות שלכם מעלות לי חיוך על הפנים.

אז אם אתם נהנים (או לא) אני אשמח שתכתבו את דעתכם על הפאנפיק או על הפרק (או על פרק אחר idk) בתגובות, וזה יהיה כיף לכולנווו D:

קסוקסו לכולכםם אעע 33>

(ה"מ: אמג שימו לב שבחלק הראשון (שער ראשון או איך שלא תקראו לזה) היה פרק 10 ששמו "מכתב מההורים", ובחלק הראשון יש 23 פרקים. אז אם זה פרק 33, ובחלק הראשון היו 23 פרקים, אז 10=33-23!
שזה די מדהים, כי גם לפרק 10 של השער השני קוראים "מכתב מההורים" D:
ולא תיכננתי את זה! זה יצא במקרה!
טוב אני אפסיק לחפור.)

כמה ימים לאחר מכן, אמרוד וג'סיקה היו באולם הגדול ואכלו ארוחת בוקר כמו כל הסועדים.

לקראת הסוף נכנסו, כבכל יום, מאות ינשופים והתעופפו בין התלמידים, מוסרים להם את החבילות והמכתבים מהוריהם.

רק אמרוד כבר לא קיבלה כלום במשך יותר מחודש.

זה לא היה אופייני להורים שלה. בדרך כלל הם שלחו אליה מכתבים פעם או פעמיים בשבוע, לשאול מה נשמע ולראות שהכל בסדר, לספר חדשות וכמובן לשמוע על חדשות גם ממנה.

"הגיוני שהם עדיין בחופשה?" שאלה אמרוד את ג'סיקה אבל זו רק משכה בכתפיה. ובאמת, איך היא יכלה לדעת.

אמרוד ניסתה שלא לדאוג.

בדיוק ברגע הזה, אלברט התיישב ליד אמרוד בשולחן רייבנקלו, מתנשף.

"היי, מה קורה?" הוא שאל, לא חיכה לתשובה ומיד המשיך: "אמא שלי שלחה לי עכשיו מכתב..."

"זה קשור להורים שלי?" שאלה אמרוד בתקווה.

"כן, הנה," הוא אמר והראה לה את המכתב. "מקווה שהכל אצלך בסדר... זה לא רלוונטי... בלה בלה בלה... הנה: תמסור בבקשה לאמרוד שאביה יצר איתי קשר. התכנון של ההורים שלה היה כבר לחזור, אבל הייתה איזו תקלה בלתי צפויה... תגיד לאמרוד שאבא שלה מוסר לה שלא תדאג, ושהכל יהיה בסדר – "

"כשאנשים אומרים לי לא לדאוג ושהכל יהיה בסדר – דווקא אז אני מתחילה לדאוג." אמרה אמרוד. "היא יודעת מה קרה אבל? אמא שלך, זאת אומרת."

"לא," ענה אלברט, עדיין מרפרף על הכתוב. "לא, היא לא מציינת כלום בנוגע לזה."

גבותיו הבהירות היו קרובות זו לזו ועל מצחו היה קמט קל. אמרוד רצתה ליישר אותו באמצעות האגודל שלה, אבל לא עשתה זאת.

היא לא אהבה לראות את אלברט מודאג. בעצם, היא בעצמה לא אהבה להיות מודאגת.

"תודה שהראת לי את המכתב," אמרה לו אמרוד, מקווה שהוא יבין את הרמז וילך חזרה לשולחן גריפינדור. היא רצתה לדבר עם ג'סיקה בפרטיות.

"אם את צריכה משהו, אני כאן." הוא אמר והלך.

"חמוד," אמרה ג'סיקה.

"את חושבת שההורים שלי רוצים להתגרש?" שאלה אמרוד את ג'סיקה. היא כל כך קיוותה שלא.

היא אהבה את אמא שלה, ואת אבא שלה, ואת שניהם ביחד.

"אני מאוד מקווה שלא. אני מקווה שה"תקלה" ההיא זה משהו שאפשר לתקן." אמרה ג'סיקה.

"ונאמר אמן." אמרה אמרוד. "טוב, קדימה. בואי נלך, אנחנו מאחרות ללחשים."

הצבע אדום ^^

הפרק הקודם		הפרק הבא