חייו ושקריו של אלבוס פוטר

עברו כבר שבועיים מאז אותו יום שישי מפחיד, והדברים רק הלכו והסתבכו.

כמעט כל יום כתובות חדשות, ובהן שמות של תלמידים, הופיעו, ובכל ערב, נעלם אחד מהתלמידים ברשימה, שאר הבתים המשיכו להכחיש את המעשה, גריפינדור ניסו להחזיר, אך לרוב ללא הרבה הצלחה, והמורים הסתובבו אנה ואנה אובדי עצות. לאט לאט הצטמצם חדר המועדון של גריפינדור, תלמידים הפסיקו להגיע לשיעורים, וינשופים מהורים מודאגים החלו להגיע לפרופסור מקגונגל, המצב יצא משליטה עד כדי כך, שתלמידים הסתובבו עם תכשיטים, קמעונות, ועוד שלל דברים מוזרים שמכרו להם ג'יימס וחבורתו במחירים מופקעים (למרות התנגדותו הנחרצת של טדי). בנוסף לכך, בחינות סוף השנה עמדו להגיע, ומעט התלמידים שהעזו להראות את פרצופיהם בחדר המועדון של גריפינדור, היו שקועים בשינון חומרים מספרים, אלבוס ורוז, ולעיתים גם ג'יין, היו יושבים אל מול האח עד לשעות הלילה המאוחרות, משננים תרופות לשיקוי שינה, או מסכמים המרות גוף שטחי ללא שטחי לשינוי צורה. רוז לקחה את המבחנים בצורה קיצונית מאוד, והיא דאגה גם לה וגם לאלבוס למערכת חזרות מלאה על החומר (אף על פי שהוא התנגד נואשות לכך).

הדבר השלישי שהדאיג את אלבוס, ואולי הכי מכולם, הוא הנבואה. הדבר היחיד שעצר את ג'יימס מלבצע את התוכנית הוא המצב בגריפינדור, ואלבוס ידע שברגע שהוא יוכל, הוא יעשה את זה. למעשה, הוא עצמו לא הבין למה פתאום הוא שינה את דעתו אבל, כמו בפעם הקודמת, הוא ידע שהוא צודק, או לפחות חשב ככה.

בשלושים ואחת במאי, אלבוס שם לב לפתק שמונח על הכרית שלו: "מחר. בשלוש בלילה. התוכנית מתבצעת."

וואו!!!!

עברו כבר שלושה שבועות מאז יציאת חלק ב'!!!!

תכתבו לי בתגובות איך אתם חושבים שהוא היה!!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא