יום ירושלים שמח🕍🇮🇱
תהנו🌻
--
פרק 34 | התרמית | מרג'י
"מרג'י את בטוחה?" שאלה אותה לרה בחשש. "אולי נבוא איתך?" הציעה ג'ין. "אם נלך כולנו להביא את העשים אנחנו עלולות לעורר חשד. וחוץ מזה שאתן בינתיים תחשבו עוד קצת על הפתק," ענתה מרג'י בביטחון והושיטה להן את הנייר. "בהצלחה," ג'ין ולרה הנהנו בהסכמה. "תשתדלי למהר," אמרה ג'ין. מרג'י העיפה בהן מבט אחרון, ויצאה מהחדר לעבר הבקתה.
"בהצלחה ראיין," הניח איש גדול מימדים את ידו על כתפו של ראיין, "אני רק מזכיר לך שהפעם אין לנו זמן לעיכובים. אין עוד אופציות. זה או שאתה מצליח במשימה או שאתה מצליח במשימה. אני אומר לך את זה כי אני לא רוצה להגיד לך מה יקרה אם לא תצליח." ראיין הינהן במהירות למרות שלא הבין את כל מה שאמר ולקח מהאיש את הפתק שהפקיד בידו. "היא יודעת מה לעשות עם הפתק?" תהה ראיין. "כן, כן, תיתן לנו לעשות את העבודה הזאת בשבילך. עכשיו תיצא לדרך." ראיין הטיב את הברדס על פניו ויצא אל האוויר הפתוח. הוא הרגיע את עצמו וחשב שהתפקיד שלו זה רק לראות שהכל עובד כמו שצריך.
***
השעה היתה חמש בערב, והשמש כבר התחילה לשקוע בשמיים. מרג'י קיוותה ממש שהפעם הניסוי עם העש יעבוד. הוא חייב לעבוד. כשהן הסבירו לריאון שהן צריכות עוד עש הוא התחיל לחשוד, אבל בסוף הצליחו למצוא תירוץ מספיק טוב כדי שיאמין. מרג'י הביטה לכל צדדיה שהיתה לה תחושה מוזרה שמישהו צופה בה, אבל היא הרגיעה את עצמה שאולי זאת היתה חיה שרצה ביער האסור. כשמרג'י הגיעה לבקתה היא נקשה על הדלת והמתינה. "חזרת?" שאל ריאון מתוך הבקתה. מרג'י לא הבינה למה התכוון, ורק חייכה אליו שפתח את הדלת. "אז אנחנו יכולות לקבל עש נוסף?" שאלה מרג'י. "עש? הבאתי לך את כל העשים שהיו לי. את אמרת לי שזה באמת דחוף." "מה?" נבהלה מרג'י, "אבל עוד לא לקחנו ממך שום עש-" "מספיק לדבר," קטע אותה ריאון, "ביקשת שאני אשמור לך פה על פתק עד שתניחי את העשים בחדר שלך, אז אני אביא לך אותו." מרג'י המבולבלת עמדה קפואה במרכז הבקתה בזמן שריאון הוציא מהמגירה דף נייר מגולגל. "אבל אני-" "אל תדאגי, לא קראתי אותו בדיוק כמו ביקשת. אמרת שהוא אישי," חייך ריאון והושיט לה אותו. מרג'י לקחה אותו שקועה בהרהורים. "הכל בסדר מרג'י?" שאל ריאון כשהבחין שהיא בוהה בפתק ולא יוצאת. מרג'י התנערה מהרהוריה אחרי שהבינה משהו. שהעש מעורבים במה שקורה עכשיו, ולא כדאי שהיא תכניס את ריאון לזה. "כן," חייכה מרג'י בזיוף ויצאה בהיסוס מהבקתה. מרג'י הרגישה את ידיה מזיעות תחת הפתק, והיא פתחה אותו בידיים רועדות.
אתן חושבות שלא ידענו שאתן מנסות לחקור עלינו בעזרת עש? בטח שידענו. כדאי שתפסיקו עם זה בקרוב, כי זה בכל מקרה לא יצליח לכן. אנחנו אלה שחוקרים עליכן ולא אתן. על החתום, העש. נ.ב: אהבתן את המרג'י שלנו? לדעתנו היא יותר מוצלחת.
מרג'י נבהלה מתוכן המכתב במזמן שקראה אותו. ברגע שהיא קראה את המשפט האחרון, היא רק בהתה בו ולא הבינה למה הכוונה. היא ידעה שכל זה קשור לעש, אבל מרג'י? על איזה מרג'י הם מדברים? עליה? היא גלגלה את המכתב חזרה בהיסוס, ושמעה שנית תזוזה בקרבת מקום. זה כבר לא יכול להיות סתם צרוף מקרים. היא הסתכלה על העצים שהצלליות שלהם כבר הופיעו באדמה, ושמעה קול לוחש מבניהם. "תחזרי לכאן! הם יאשימו אותי!" מרג'י ראתה צל של איש עטוי ברדס זז בין העצים, ואחרי שעבר ראתה עוד משהו. היא בהתה במקום שראתה אותו לפני רגע, גם אחרי שנעלם. היא חשבה שראתה את עצמה. בהתחלה חשבה שהיא מדמיינת, אבל אז הבינה למה העש התכוונו במכתב. ריאון לא סתם אמר לה שהיא ביקרה שם כבר קודם. מרג'י התנערה ממחשבותיה ופתחה בריצה חזרה לכיוון הטירה. מרג'י מעדה שרצה במדרגות כמו מטורפת. היא אפילו לא שמה לב לאן היא רצה. היא לא היתה בדרכה לחדר שלה ושל לרה, או לחדר של ג'ין. היא עצמה היתה מופתעת שהגיעה לשם, אבל היא סובבה את הידית באיטיות, מתנשפת מריצתה.
|