✨חכמה בלי גבולות✨

אהה תאחלו לי בהצלחה היום חברים!!!

אני לא הולכת לפשל בפסנתר היום. בבקשה לא. לאלאלא. אני אתרכז. אני אקח איזה משהו כדי להיות מרוכזת ממש ממש. כן. זהו. הוחלט.

אחרי שיעור כפול של לחשים, שיעור אחד של תולדות הקסם, עוד שניים של שיקויים ועוד אחד של תורת הצמחים, אמרוד הייתה מותשת.

התאריך היה התשיעי לפברואר, ממש ימים ספורים לפני יום ולנטיין.

היא ודומיניק, שקבעו ללכת ביציאה הקרובה – בעוד יומיים – להוגסמיד יחדיו, רצו לתכנן את הביקור בעיירה הקסומה היטב, ולחשוב מה יקנו.

על כן, דומיניק דיזני הצטרף אל אמרוד כאשר הייתה בדרכה אל חדרה, לנוח מכל היום המטורף הזה.

"וואו, זה באמת הרבה מדרגות לעלות," אמר דומיניק, שהיה רגיל למרתפים. "ממש כמו בפעם ההיא, עוד בהאלווין, שהזהרת אותי מפני המדרגות..." נזכר דומיניק בחיוך.

"זה היה רק לפני שלושה חודשים וכל כך הרבה דברים השתנו מאז..." אמרה אמרוד כלא מאמינה.

"הנה, הגענו." היא אמרה ונקשה בידית הנחושת.

מקור הנשר נפער וממנו יצא קול נשי נעים ששאל: "לאן הולכים חפצים שנעלמו?"

"מה, אין לכם סיסמא, או משהו כזה?" שאל דומיניק.

"לא," היא ענתה לו, ואז השיבה לנשר: "החפצים שנעלמים נעלמים במקום אחד אך תמיד ימצאו במקום אחר, כך שהם תמיד נשארים ביקום, כך או כך."

"תשובה נכונה," אמר הקול הנשי והדלת לחדר המועדון נפתחה.

ברגע שנכנסו לחדר המועדון של רייבנקלו, קפצה ילדה מאחת הכורסאות שהיו ליד האח ופנתה לעברם.

"היי דומיניק!" היא קראה. אמרוד התבוננה בה. היא נראה לה בת שלוש-עשרה, אולי ארבע-עשרה, לא יותר.

אמרוד הבחינה שעוד כמה בנות שהיו בחדר המועדון – בנות גילה של הילדה שעמדה מולם עכשיו – נעמדו גם הן על רגליהן.

"מתחשק לך לשתות איזו כוס בירצפת?" שאלה הילדה בתמימות מעושה.

אמרוד שלחה אל דומיניק מבט של: 'מה-אמרתי-לך?'

"לא, תודה, אני לא מעוניין." הוא השיב בנימוס. הילדה נראה מאוכזבת.

"אז אולי וויסקי-אש?" הציעה אחרת, בתקווה.

דומיניק פנה להביט בה בחומרה. "אני לא יודע איך הצלחת להכניס משקה וויסקי-אש להוגוורטס, כי זה לגמרי לא חוקי." הוא אמר. "ושתדעי לך, שאני לא מעוניין שירעילו אותי עם שיקויי אהבה."

המשפט הזה השאיר דממה מצלצלת בחדר המועדון. תלמידים שהיו בסביבה צפו גם הם במתרחש בשתיקה.

אחדות מהבנות שהתקבצו סביב אמרוד ודומיניק האדימו. הוא עלה על המזימה הסודית שלהן.

"אז איך נגרום לו להזמין את אחת מאיתנו למסיבה של סלגהורן?" שאלה אחת הבנות בטמטום מוחלט, שגרם לאמרוד לתהות איך זה שהיא שובצה לבית רייבנקלו.

"אין צורך לגרום לי דבר כזה," אמר דומיניק, ששמר על קור רוח, "למעשה, כבר הזמנתי מישהי."

וכמו כדי לגרום לבנות שהתכוונו להרעיל אותו עוד סבל, דומיניק כרך את ידו בחינניות סביב אמרוד. ידו החליקה אט אט מטה, אל מותניה, ואז אל גבה התחתון.

דומיניק הצמיד אותה אליו, ואמרוד שלחה בו מבט אזהרה.

"בחייך, אמ," הוא אמר וחייך אליה חיוך שהיה גורם לרבים מנוכחי החדר להתעלף או להחסיר פעימה.

אמרוד פקחה חזק את עיניה, כמו מנסה להגיד לו שיפסיק.

הוא לא באמת יעשה עכשיו משהו מול כולם, רק כדי לגרום לבנות האלו לקנא, נכון?

את ידו השנייה דומיניק סבך בשערה של אמרוד וקירב את פניה אל שלו.

יפחות בכי חלושות נשמעו בסביבה. אחת הבנות, שהייתה מאוד בעניין של שיקוי האהבה, עמדה שם באגרופים קמוצים. היה ניכר על פניה שדומיניק מכאיב לה נפשית. היא התבוננה במעשיהם של אמרוד ודומיניק בעיני עגל.

אמרוד חייכה חיוך של נקמה בעוד דומיניק מנשק אותה ושלחה סימן מגונה בידה הימנית אל עבר אותה תלמידה.

אמרוד הופתעה מאוד כאשר לשונו של דומיניק חדרה אל פיה, מעמיקה את הנשיקה.

חשבתי שזאת רק הצגה... שהוא רק נוקם בהן... אמרוד הייתה מבולבלת.

"אוקי, אחי, זה כבר ממש מגעיל." אמר ג'סטין קטלבורן, שלמד בשכבה של אמרוד, וקם מהכורסא שלו.

דומיניק ואמרוד התנתקו זה מזה.

"בואי, אהובה," אמר דומיניק בקול רומנטי מעושה, "נלך לחדר שלך." הוא אמר ואמרוד שמעה את הציניות החבויה בקולו.

"אתה חייב לי הסבר, ובגדול." היא לחשה לו בכעס, בעוד עשרות זוגות עיניים מלוות אותם במעלה המדרגות.

רמז: פרק הבא הולך להיות מצחיק.

נראה לי, לפחות. 0:

דומ חייב לאמ הרבה הסברים ✨

כחול. 3>

הפרק הקודם		הפרק הבא