נגד הכל

העניינים ממשיכים להסתבך...

תהנו🌻

--

פרק 35 | פעם שלישית גלידה | לרה

"איפה היא?" צעדיה הלחוצים של ג'ין נעשו מהירים יותר ויותר ונקישות מגפיה על הרצפה היו היחידים שהפרו את הדממה המתוחה.
"תירגעי, ג'ין," ניסתה לרה להרגיע אותה, אבל ג'ין לא הקשיבה לה, וחזרה לצעוד הלוך-ושוב מול חלון הטירה, מציצה למטה בדאגה.
"ג'ין... ג'ין!" הנקישות נפסקו בבת אחת. "מרג'י יוצאת הרבה פעמים לטייל לבד בלילה... היא אוהבת את זה. אין שום סיבה לדאוג..."
"איך את לא דואגת? היא הלכה לפני כמעט ארבע שעות! ומה אם קרה לה משהו?" קולה נעשה מהיר יותר וגבוה יותר והיא עצרה לרגע ונשמה נשימה עמוקה. "בכל לילה אחר לא הייתי דואגת. אני יודעת על הטיולים הליליים שלה, והיא יכולה בהחלט לדאוג לעצמה. אבל הע"ש, הקבוצה השניה, הפתקים..." היא נעצרה שוב, אבל הפעם לא בשביל לנשום. פחד אמיתי נראה על פניה. "זה פשוט לא נראה לי צירוף מקרים."
"אוקי, ג'ין, תקשיבי לי..." לרה הושיבה אותה על אחת הכורסאות והביטה בעיניה. "אני בטוחה לגמרי שמרג'י בסדר גמור... היא לא אחת שהייתי רוצה להיתקל בה באמצע הלילה." היא ראתה שג'ין מתכוונת לקום ולהמשיך עם הצעידות החוזרות ונשנות שלה, אבל היא עצרה אותה. "ואם את כל כך דואגת... נלך לחפש אותה."
ג'ין הביטה כמה שניות בלרה, ולאחר מכן הנהנה באיטיות.
"או- אוקי..." היא אמרה בקול רועד. לרה בחיים לא ראתה אותה מבוהלת כל כך, אפילו לא כשנפגשו עם הזר בסמטה. היא החלה להרגיש חרטה לגבי מה שהתכוונה לעשות, אבל אין ברירה.
"בסדר, אז כדאי שנתפצל... אני אחפש במועדון ובכיתות, ואת תנסי לצאת החוצה ולחפש במדשאות."
ג'ין הנהנה.
"ולא משנה מה, אל תיכנסי ליער האסור," פקדה לרה. היא החלה לדאוג לגבי ג'ין יותר מאשר לגבי מרג'י. מרג'י כנראה בסדר, אבל ג'ין משתגעת מדאגה. היא כמעט אמרה לג'ין שהן ילכו ביחד, אבל לפני שהספיקה להחליט ג'ין יצאה דרך התמונה אל המסדרון ונעלמה.
לרה נאנחה. "אני יודעת שאת בסדר, מרג'י... אל תכעסי על מה שאני עומדת לעשות. את בטח רק מטיילת, ובכל מקרה אין שום סיבה לפחד," היא לחשה לעצמה, מנסה להרגיע את ליבה שדפק במהירות.
אחרי שהסתכלה כמה פעמים מסביבה, מוודאת שאף אחד לא רואה אותה, היא הסתובבה והלכה חזרה לחדרה. היא נכנסה וסגרה מאחוריה את הדלת בדממה. אחרי שבדקה שוב שאין אף אחד בחדר, היא הוציאה את הספר מהמחבוא מתחת למיטה.
מאז שלקחה את הספר, היא לא הספיקה לקרוא בו. כשפתחה אותו אתמול סוף סוף - היא פשוט לא האמינה שזה היה רק אתמול, כל כך הרבה קרה מאז - הפתק הסיח את דעתה, שהיא ישר סגרה את הספר. עכשיו מרג'י לא פה, וליליה... איםה ליליה באמת? היא לא ראתה אותה כבר כמה זמן.
לרה הביטה סביבה, ובפעם הראשונה שמה לב שהיא לא ראתה את ליליה כבר יותר מיום. היא באמת הייתה עסוקה בזמן האחרון.
קולות שנשמעו מחוץ לחדר הסיחו את דעתה והיא מיהרה להחביא את הספר מתחת לכרית, שהייתה הכי קרובה אליה, אבל הקולות רק עברו ליד הדלת והמשיכו הלאה. אם היא רוצה להספיק לקורא קצת היא חייבת לעשות את זה עכשיו.
לרה פתחה את הספר באקראיות, כשחתיכת נייר שהציצה מבין דפי הספר לכדה את מבטה. היא פתחה את העמוד הזה, והכותרת הגדולה לכדה את מבטה. פרק 13 - סקיבים כיום. מוזר, היא לא זכרה שהניחה סימניה.
לרה הוציאה את הנייר והחזיקה אותו בידה בזמן שקראה.
פעם היו לסקיבים המון קשיים (כמו שראינו בפרק 8 - קשיי הסקיבים במאה ה-14), אבל עם הזמן הקוסמים השתכללו, הוקמו בתי ספר לקוסמים וכך גם הסקיבים החלו למצוא את מקומם בחברה.
לרה דילגה כמה פסקות קדימה.
היום סקיבים יכולים לחיות חיים שלמים בלי כל הפרעה או קושי. המון סקיבים מחליטים לחיות יחד עם קהילת הקוסמים, אותה הם מכירים עוד מאז שהיו ילדים, ומשמשים עוזרים בכל מיני מקומות עבודה, כגון: עבודות משרדיות, הכנת תרופות או עוזרי-רפואה בבתי חולים, עוזרים לקוסמים ממציאים, עוזרי ניקיון ועוד.
לרה גלגלה את עיניה בייאוש. זה לא איך שהיא רוצה שחייה יראו, עובדת בעבודות פשוטות בצל הקוסמים ומסתכלת עליהם בהערצה.
היא דילגה על הפסקאות שמספרות על סקיבים דגולים ומפורסמים שחיו בין הקוסמים, הפכה דף והמשיכה לקרוא.
עוד דרך אפשרית לסקיבים היא כמובן לחיות בין בני האדם המוגלגים, בתור אחד מהם.
לרה אפילו לא ניסתה להמשיך. האפשרות הזו גרועה יותר מהקודמת. היא תחיה בין אנשים שאפילו לא יכירו אותה באמת, אולי אפילו תצטרך לשקר לכולם, תחיה רחוק ממשפחתה...
היא טרקה את הספר באנחה והכניסה אותו חזרה מתחת למזרון. מה היא חשבה שהיא תקרא? שיש לסקיבים יכולת לעשות קסמים? שכולם התבלבלו? שיש לסקיבים דרך לחיות בשוויון יחד עם הקוסמים, ולא רק בעבודות שירות?
היא קמה לשטוף את פניה, ורק אז שמה לב לסמניה שעדיין הייתה בתוך ידה. היא הביטה בה בבלבול. היא כמעט בטוחה שהיא לא הניחה סמניה בספר פעם קודמת שקראה בו...
היא פתחה את הנייר באיטיות. על הנייר הייתה כתובה הודעה בכתב יד מסודר. לקחו כמה דקות עד שהצליחה לקרוא מה שכתוב. האותיות ריצדו מול עיניה והיא התיישבה חזרה על המיטה.
הפתק הזה בהחלט לא היה שם בפעם הקודמת. היא בדקה. מישהו החביא את הפתק הזה לפני זמן קצר.
היא הסתכלה על השעון. שתי דקות לחצות, ומרג'י וג'ין עדיין לא חזרו.
***
"ג'ין! זאת את? איפה היית?" אמרה לרה בקול ברגע שהתמונה נפתחה בחריקה.
"לא, זאת אני..." מרג'י חייכה חיוך נבוך. "ג'ין מסרה שהיא הולכת לישון... מצטערת שנעלמתי לכל כך הרבה זמן. אני... הלכתי לטייל."
"זה בסדר, חוץ מזה שכמעט עשית לג'ין התקף לב," מלמלה לרה. "תקשיבי, יש תפנית לגבי ה...עניין שלנו. ג'ין לא פה, אז ניפגש מחר אחרי הלימודים?"
"לא יכולה מחר," התחמקה מרג'י. "תיפגשו רק שתיכן..."
לרה הביטה בה בהפתעה. "מה זאת אומרת?"
"זאת אומרת שאני לא יכולה מחר," אמרה מרג'י ביתר תקיפות. "לילה טוב."
והיא עלתה לחדרה, מתעלמת ממבטיה המופתעים של לרה שנשארה לעמוד בחדר המועדון, חושבת על הפתק המסתורי שקיבלה בפעם השניה תוך יומיים.

הפרק הקודם		הפרק הבא