-pain-

הייזל:

"אני רעב," אמר אפולו ברגע שיצאנו מהמונית בלוס אנג'לס

לצד חנות אוכל, אפולו הסתובב אלינו וחייך את החיוך הכי גדול שלו, סינוור אותנו ואתחנן שנקנה אוכל.

"אז נתפצל," אמרתי וכולם הינהנו מבינים את הרעיון, "אני ומארלה נישאר בחוץ ותקנו לנו אוכל,"

לפתע פיץ ומארלה החליפו מבטים חסויים ולפני שיכלתי לשאול אותם על מה זה, אפולו שאל.

"מזה המבט הזה??" שאל וקפץ על שתיהם, "עד כמה שאני חושב שתיהיו חמודים ביחד, אני חושב

על הבלונדינית השנייה, מה איתההה?"

מיד פיץ הסמיק והשתחרר מאחיזתו של אפולו ומארלה הזעיפה את פניה אל אפולו, "זה בכלל לא קשור,"

אמרה ופיתלה את אחת צמותיה בידה, "זה פשוט שאין לנו כסף."

כולנו מיצמצנו למשמע המשפט ואז מבלי לדעת למה אפולו פתח את תיקו והושיט להם חפיסת שטרות אמריקאים.

"מה?" פלט פיץ ושיחק עם החבילה בידו, "למה אתה נותן לנו את זה?" שאלה מארלה ומיד החזירה את הכסף אליו והוא מיצמץ למשמע התגובה.

 "אתם צריכים לאכול, אז אני עוזר לכם." הסביר לה ניסה להביא לה שוב את הכסף אבל היא סירבה.

"אני לא צריכה טובות," אמרה והתיישבה על הספסל שהקרוב אלינו, "אני אסתדר."

הסתכלנו אחד על השני בדאגה למארלה אבל היא רק הביטה בילדים הקטנים המשחקים בכדור בשקט.

אחרי שסידרנו את העניין בכך שזה אינו טובה אלא כהתנצלות מאפולו מהפצע שברגלה

היא הסכימה ופיץ, פרנק ואפולו הלכנו לקנות שאני נשארת איתה.

"היי," התחלתי והתיישבתי לידה, צופה כמוה בילדים עם הכדור, "איך הפצע?" שאלתי אחרי שלא

ענתה. מארלה הורידה את מבטה מהילדים בחזרה לפצע ומשכה בכתפיה.

"הוא כואב," אמרה ולחצה על הפצע עם נייר, "אבל אני חושבת שאוכל להסתדר," 

הבטתי בה לרגע ואז החזרתי את מבטי לכדור המתגלגל, "למה התכוונת?" נפלט לי פתאום שחשבתי

על התשובתה לאפולו שנתן לה כסף. "למה התכוונת שאת לא צריכה טובות?" הוספתי כדי להבהיראת השאלה.

"לכלום," ענתה מארלה, "לא התכוונתי לכלום, אני פשוט לא אוהבת להיות חייבת לאנשים." ברגע שמשפטה נגמר

פיץ, פרנק ואפולו הופיעו מחזיקים כשבעה שקיות של המבוגר."זה שלך," אמר אפולו והושיט לי שקית, "זה שלך," הושיט למארלה, "זה שלכם," הושיט לפרנק ופיץ שתי

שקיות והתיישב מחייך עם שלושת השקיות הנותרות.

"קנית לעצמך שלוש המבוגרים?!" 

הפרק הקודם		הפרק הבא