נגד הכל

קשקושים! באלאבוש! קוקו! שפיץ!

תהנו🌻

--

פרק 36 | אוולי פאדג' | ג'ין

"היי, אני כאן," קראה ג'ין ברגע שנכנסה לחדר המועדון של גריפינדור.
"יופי. תקשיבי, יש לי כמה השערות בקשר לפתק... בואי לחדר שלי," אמרה לרה במהירות.
"אנחנו לא מחכות למרג'י?" שאלה ג'ין בתמיהה.
"לא. הוא... עסוקה," מלמלה לרה. "בכל מקרה יש לנו פתק לפענח. את באה?" הציעה לרה.
ג'ין בהתה בקיר מולה והינהנה בהיסוס.
הן עשו את דרכן בזריזות, ואחרי שתי דקות כבר הגיעו אל חדר המועדון.
ג'ין אחזה בידית החדר וכמעט פתחה אותה בתנופה, אבל לרה החזיקה בידה לפני שהספיקה לעשות זאת.
"תקשיבי רגע," לחשה לרה סמוך לאוזנה.
"זה החדר שלך. אני מקווה שתהני, ובטוחה שתצליחי פה. אם כי נצטרך לסדר לך עוד ארון נוסף או שניים," נשמע קולה של פרופסור אווה לנאווס.
ג'ין ולרה החליפו מבטים מופתעים. מה חיפשה פרופסור לנאווס בחדריהן של לרה ומרג'י עכשיו?
ג'ין נזכרה בפתק. אולי גילו אותם? אולי גילו את הפתק? ואולי מישהו הלשין עליהן?
אחרי מחשבה נוספת ג'ין ביטלה את השערותיה. פרופסור לנאווס לא היתה סתם מחטטת להם בדברים. גם איך שהיא דיברה, זה לא היה נשמע כאילו גילתה עכשיו פתק מסתורי.
"כן, כן, תודה לך. זאת אומרת, אני מסתדרת בעצמי. ולגבי הארונות, בעיקרון אבא שלי כבר דואג להם," נשמע קול נוסף מהחדר, רק שעכשיו הקול לא היה מוכר לג'ין. הוא היה נשמע שייך לילדה ולא לאישה.
"אני לא אפריע לך להמשיך לסדר," אמרה פרופסור לנאווס בחשיבות, "ואני חושבת שהדרכתי אותך מספיק להיום. אם יש שאלה אני תמיד כאן."
לרה וג'ין קפצו הצידה, אבל זה היה מאוחר מדי.
"שלום לרה וג'ין. ג'ין, אל תשכחי שאחרי שמונה בערב אסור להסתובב בחדרי מועדון של בתום אחרים, אלא רק בחדר המועדון שלך. בינתיים אתן יכולות להכיר את התלמידה החדשה ששובצה בגריפינדור. אם תהיה בעיה כלשהי, תפנו אלי בהמשך", אמרה פרופסור לנאווס במהירות והסתלקה משם.
לרה וג'ין עדיין בהו אחת בשניה, ונכנסו בצעד מהסס לחדר.
"הבשמים והלקים צריכים להיות בהישג יד, כי הם הכי שימושיים," נשמע קול ממלמל מבין המזוודות הרבות שהיו פזורות בחדר, בזמן שהילדה איתה דיברה פרופסור לנאווס סידרה את החפצים שלה בחדר. "בעצם, הפן יותר שימושי. לא, הקרם פנים! אני די בטוחה שאני יותר משתמשת בזה של חברת מג'יכל, אבל גם ברומייר ממש טוב, והוא גם נוגד חצ'קונים..."
"היי... אממ, מי את?" אמרה לרה בחביבות.
הילדה הסתובבה בחדות והזיזה את ערימת המזוודות הענקית שמסביבה.
וואו, היא באמת צריכה ארון נוסף, חשבה ג'ין.
"מי אני? את בטוחה שאת מדברת אליי?" שאלה הילדה בתדהמה ושיחקה בשיערה בתנועה אוטומטית.
"אהה... כן. אני די בטוחה בזה," אמרה לרה.
"אני אוונג'לינה מריה פאדג'. אתן מוזמנות לקרוא לי אוולי, כל המעריצות שלי קוראות לי ככה..." לרה וג'ין ההיטו בה בתדהמה. "כאילו מה נסגר? את באמת לא מכירה אותי? סבא רבא רבא רבא שלי היה שר הקסמים הכי טוב בהיסטוריה, וגם אבא שלי הוא איזה שר... משהו... במשרד הקסמים. מאוד מפורסם. עכשיו אם תסלחו לי, וגם אם לא, אני באמצע לסדר פה," ענתה וחזרה לארגן את הבשמים על השידה שסמוכה למיטתה של ליליה.
"אבל...מה עם ליליה?" שאלה ג'ין.
"אה כן. הילדה ההיא שהיתה פה, סבא שלה נפטר או משהו כזה, והם טסו למקום רחוק לפי מה שאני יודעת."
אוולי הוציאה פוסטר ענק ותלתה אותו על הקיר.
"זאת את?" תהתה לרה.
"ברצינות את לא מזהה? אני דוגמנית, כולם מכירים אותי בערך. עשיתי סיבוב דוגמנות עם מישל אבלור בכל העולם... העמוד הראשון 3 פעמים ברציפות בשבועון למכשפה... נו באמת!" היא נשפה ברוגז, כששתיהן המשיכו להביט בה בבלבול. "חוץ מזה," היא הוסיפה באנחה, "אולי את מכירה את אח שלי? נואה פאדג', שחקן קווידיץ' מפורסם".
"אני מכירה אותם," גמגמה ג'ין וכשראתה את פרצופה הזועם של אוולי מיהרה להוסיף, "וגם אותך כמובן."
"טוב אנחנו לא נפריע לך...רק באנו לכאן לקחת משהו," הזכירה לרה לג'ין ומשכה אותה הצידה.
אוולי תלתה מראה על הקיר ומרחה עוד כמה שכבות של אודם. היא סדרה את השיער שלה בעזרת שלושה קרמים ונעמדה בעשר פוזות שונות לפחות עד שהחליטה שהסידור הזה לא מחמיא לה והחלה לסדר אותו מהתחלה.
"בואי נלך לספריה," הציעה לרה במבוכה, וג'ין מיהרה להסכים.
"איך ניקח את הספרים בלי שאף אחד יחשוד?" שאלה ג'ין.
"תסמכי עלי," לחשה לרה והתקדמה לכיוון היציאה.
הן יצאו החוצה ועדיין שמעו את אוולי שמלמלה לעצמה דברים כמו, "למה אין לי חדר לבד?!" ולכן היו בטוחות שהיא בכלל לא הבחינה בהן.
"את תכנסי פנימה ותעברי דרך המעבר הזה," הסבירה לרה כשנכנסו אל תוך הספריה, והצביעה על אחד המעברים, "אני אבדוק שאף אחד לא מתקרב מבחוץ. תביאי את הספרים שנראים לך קשורים."
ג'ין קראה שוב את הפתק ונכנסה פנימה. היא חזרה אחרי כמה דקות עם ערימת ספרים ביד, והן נכנסו לחדר הריק בקומה השלישית.
"בספר הזה חייב להיות משהו," דפדפה לרה בספר.
"לרה אני חייבת ללכת," נזכרה ג'ין לפתע, "אני עוד רגע אחזור".
"לאן את צריכה ללכת עכשיו?" שאלה והרימה את גבותיה.
"אני אסביר לך אחרי זה," אמרה ויצאה מהחדר.
ג'ין ידעה שהיא לא תסביר לה. לפחות בינתיים לא.
היא הלכה בשקט עד לפסל שהיה בסוף המסדרון.
ג'ין שלפה פתק שהחביאה בכיס הפנימי של גלימתה והושיטה אותו לאדם שהתחבא מאחורי הפסל.
"לקח לך זמן," אמר האיש.
"כן, לא שמתי לב," אמרה ג'ין ומיהרה להעביר נושא, "זה עבד?"
"עבד כמו מכונה," חייך האיש ונפרד ממנה.

הפרק הקודם		הפרק הבא