נגד הכל

בהצלחה לכל מי שניגש לבגרות בתנ"ך היום!!

תהנו🌻

--

פרק 37 | קסמי צופן | לרה

"אז עד עכשיו יש לנו שלושה-עשר קסמים אפשריים למציאת צופן שמתאימים לרמת-קסם שלנו, עוד שישה ספרים לקרוא, וכאב ראש אחד," מנתה ג'ין את הישגיהן.
"קדימה, עוד קצת... עברנו את החצי," אמרה לרה בנחישות ופתחה עוד ספר שנקרא לחשי גילוי למתחילים.
"אוקי," נאנחה ג'ין, משכה לעברה עוד ספר מהערימה ופתחה אותו. "אם בסוף נגלה שאף אחד מהלחשים האלו לא עוזר לנו ובנוסף לכאב ראש בזבזנו..." היא הציצה בשעונה. 18:30. "שעתיים וחצי סתם, אני אהרוג אותך... או סתם אהיה ממש עצבנית," הוסיפה ונאנחה שוב, מנסה להתמקד באותיות.
לרה מלמלה משהו לא ברור בתגובה.
"וחסר לך שאנחנו מפסידות ארוחת ערב בגללך..." רטנה ג'ין.
"מה אתן עושות?" נשמע לפתע קול מוכר.
"אוולי! מה קורה?" גמגמה לרה בהפתעה וסגרה את הספר שלה במהירות. ג'ין עשתה כמוה.
"מה את קוראת? לחשי גילוי למתחילים? מה זה?" שאלה בבלבול. "עוד דברים משעממים של חנונים?" הקול שלה עבר במהירות מרשימה מתהיה ללגלוג.
"לא לא..." מלמלה לרה וניסתה לחשוב על פתרון במהירות. "פשוט התיישבנו פה כי רצינו..."
"לישון," השלימה אותה ג'ין במהירות.
"כן, לישון... והם עושים כל כך הרבה רעש במועדון שלא הצלחנו, ובכל מקרה בספריה יש שקט אז באנו לישון פה. בחלק האחורי, כדי שלא ימצאו אותנו," אמרה לרה וסיימה בצורה צולעת את התירוץ שלהן.
"אז מה זה כל הספרים האלו?" שאלה אוולי בתמיהה מתנשאת.
"זה היה כאן..." אמרה ג'ין במהירות. "סתם שיעמם לנו אז רצינו לראות מה אלה שישבו פה לפנינו חיפשו..." היא הביטה בלרה בחשש. שתיהן ידעו שהסיפור שלהן לא נשמע כל כך אמין, אבל נראה היה שאוולי כל כך עסוקה בעצמה שהיא לא שמה לב אליהן בכלל.
"בכל מקרה, לרה, אני צריכה שתבואי ותעזרי לי לפרוק," ענתה אוולי בספק-בקשה ספק-ציווי, והתעלמה מדבריהן. "אני לא יודעת מי עוד איתנו בחדר אבל לא ראיתי אותה עדיין... ואני צריכה גם שתגידי לי איך אני יכולה לסדר את הדברים... כאילו אני מפחדת להשתלט קצת על הארונות של השירותים אבל מה אשמתי שהם שמו שם כל כך קצת? אין שם מקום לכל הקרמים שלי ואני במצוקת חוסר-מקום-לבשמים נ-ו-ר-א-י-ת," היא אמרה, ועל פניה הסתמנה מצוקה אמיתית.
ללרה התחשק לפרוץ בצחוק למראה בעיותיה, אבל היא ידעה שזה לא הדבר הכי מתאים באותו רגע. "אני מצטערת אוולי, אני ממש אממ... עייפה. אני חייבת להשלים שעות שינה, ואני וג'ין חשבנו שאם אנחנו בספריה נשלים קצת חומר-"
"קדימה תעזבי את זה," משכה אותה אוולי לעמידה. "את חייבת לעזור לי! ג'ינה תסתדר לבד-"
"קוראים לי ג'ין," תיקנה אותה.
"אותו דבר. היא תסתדר לבד ואני ואת נוכל לעשות ערב חיבור בינינו. אנחנו חייבות, אם אנחנו כבר ביחד בחדר! אוי זה יהיה כזה כיף, תוכלי לתת לי לעשות לך מייק-אובר. הייתי נותנת גם לך לעשות לי אבל עשיתי המון טיפולים לפני שהגעתי להוגוורטס ואני לא רוצה שהם יהרסו, וגם אין לך תעודת מאפרת מקצועית כמו שיש לי אז אני לא רוצה שתהרסי לי כלום..."
לרה הביטה בג'ין במצוקה. מה היא אמורה לעשות? אחרי עוד כמה שניות ג'ין הנידה בראשה באישור, במבט שאמר "לכי איתה אבל תיפטרי ממנה מהר ותחזרי לפה מתי שאת יכולה." היא הנהנה בראשה בחזרה ופנתה לאוולי, שכבר התחילה למנות את כל הבשמים והאיפור שיש לה.
"אוקי אוולי, אני אבוא איתך... אבל בלי מייק-אובר או כל דבר דומה," הזהירה אותה.
"מעולה בואי נלך," קראה אוולי בהתרגשות ומשכה את לרה איתה החוצה, ממשיכה לדבר על רעיונות להפוך את לרה ל"יפה לפחות חצי ממה שאני" לפני דבריה, כשהיא מתעלמת לחלוטין ממה שלרה אמרה לה.
לפני שנעלמי לגמרי הסתובבה לרה לג'ין והספיקה לראות אותה מכניסה את הרשימה שעשו לכיס גלימתה.
הן עשו את דרכן, ובדרך שמעה לרה את אוולי כשהיא ממשיכה למלמל לעצמה דברים שנוגע לאיפור וקרמים וסידור שיער.
"אממ... אוולי? במסע דוגמנות הזה שעשית... איפה הסתובבת?" שאלה לרה כשהיא מנסה לפתוח איתה בשיחה.
"וואו, הייתי בכל מקום בערך," קראה אוולי בהתלהבות. היא זנחה את מניית כל סוגי השרשראות שיש לה ועברה לדבר על הנושא החדש, שכנראה היה גם אחד הנושאים האהובים עליה לשיחה. "הייתי בלונדון, שם התחיל המסע דוגמנות... משם נסענו לגרמניה, ו-"
לרה הפסיקה להקשיב, ואוולי המשיכה לדבר בהתלהבות ולא היה נראה שאפכת לה אם מישהו שם לב מה היא אומרת או לא. באיזשהו שלב, כשכבר היו ממש קרובים לתמונה של האישה השמנה, קלטה לרה משפט אחד שאוולי אמרה.
"אז בגלל שנגמרו לי כל הקרמים - את קולטת איזה סטייליסטית לא אחראית? - הייתי חייבת למצוא קרמים ממקום אחר... בסוף לקחנו את אלה של המוגלגים. למרות כל מה שאומרים על המוגלגים יש להם הרבה דברים עוזרים מאוד. את תהיי מופתעת כשתגלי כמה הם יכולים להציל אותך מבעיות שנראות ממש חסרות פתרון."
לרה הנהנה בהיסח הדעת, בעוד מחשבה חדשה מתחילה להירקם במוחה.
***
"איפה היית?" לרה הייתה באמצע לאכול את הקינוח כשג'ין באה והתיישבה מולה.
"סליחה, לא הצלחתי להתחמק ממנה... עבדנו יותר משעה ולא פרקנו חצי מהדברים שלה," לחשה לרה באנחה, מקווה שאוולי, שישבה במרחק שתי כיסאות מהן, לא שומעת אותן.
"אז אחרי הארוחה נחזור לספריה," אמרה ג'ין בהחלטיות. "יש לנו עוד המון ספרים ואין לי שום כוונה להמשיך לחפש מחר."
לפני שלרה המשיכה להגיב, נשמע קולה של אוולי לידן.
"לרה, סיימת? או, שלום ג'ינה," לרה הביטה בג'ין באזהרה, וג'ין הניחה את הדונאטס שהתכוונה לזרוק על אוולי בחזרה בצלחת.
"סליחה, ג'ין... את יודעת עד כמה שיעורים יש לי להשלים," אמרה לרה כשהיא נזהרת להשתמש בסיפור כיסוי שלהן. "אבל הבטחתי לאוולי שאני אעזור לה עד שנסיים לסדר הכל-" או יותר נכון אוולי הכריחה אותי לעזור לה, חשבה לרה בעצבנות, וקיוותה שג'ין מבינה את זה מהמבט שלה, "אז נצטרך להיפגש שוב מחר ולהמשיך..."
"אין בעיה... אני הולכת להשלים חומר לבד ומחר תשלימי ממני," ענתה לה ג'ין והלכה חזרה לשולחן של הפלפאף.
אחרי שלרה ואוולי סיימו לסדר את כל הדברים כבר היה מאוחר, ולרה התארגנה מהר והלכה לישון, כדי שתצליח לקום בזמן ללימודים, בעוד אוולי מסלסלת את שערה ומזמזמת שיר מפורסם.
"אוולי, כמה שעונים מעוררים את שמה?" מלמלה לרה.
"שעונים מעוררים? יש לי יקיצה טבעית בסביבות עשר... אחרת העור פנים דלי יתקמט וזה יהיה מזעזע," ענתה לה אוולי תוך כדי שהיא מורחת קרם פנים.
לרה ענתה לה משהו לא מובן כתגובה, ונרדמה.
***
"את בטוחה שכדאי לתת לה לישון? עוד חצי שעה יש שיעור, לא בטוחה שהיא תספיק להתארגן... חוץ מזה, היא תפסיד ארוחת בוקר," לחשה לרה. היא ומרג'י הגיעו לחדר כדי להחליף את הספרי-לימוד אחרי שני השיעורים הראשונים, אותם אוולי הפסידה, והתלבטו בלחישות אם להעיר אותה.
"לא נראה לי שכדאי, היא תתעצבן עלייך," ענתה מרג'י. "מכל הסיפורים שלך היא לא נשמעת בחורה עליזה במיוחד... אנרגתית כן, עליזה פחות... אבל אני לא יודעת, עדיין לא פגשתי אותה בעצמי."
"איפה היית אתמול באמת? הייתי ערה עד 11, ואוולי הלכה לישון אחרי... איך עדיין לא פגשת אותה?" שאלה לרה בתמיהה.
"טיילתי," מלמלה מרג'י, ומיהרה להחליף נושא. "אז הולכים לארוחת בוקר? אני גוועת."
הן יצאו מחדר המועדון וירדו לאולם הגדול. באמצע האוכל מרג'י אמרה לה שהיא הולכת לשירותים ונעלמה, ולרה המשיכה לאכול בשקט.
"לרה, את חייבת לבוא," ג'ין הופיעה לידה ומשכה בידה כדי שתקום. "נשארו לנו רק עוד שני ספרים לעבור עליהם, ואני רוצה שאחר הצהריים נתחיל לנסות את הקסמים כדי לסיים עם זה."
"ג'ין, עוד 10 דקות מתחיל שיעור," קראה לרה.
"בסדר, נתחיל לעבור על הספרים ונמשיך בהפסקת צהריים," דחקה בה ג'ין. לרה נאנחה וקמה. "בסדר... מה השיעור הבא?"
"יש לנו שיעור משותף, התגוננות מפני כוחות האופל."
הן יצאו מהאולם הגדול ורצו אל עבר הספריה.
"אל תרוצי כשניכנס לספריה... הספרנית תתעצבן עלייך, וזה מחשיד," לחשה ג'ין כשהתקרבו.
הן נכנסו לספריה בשקט והלכו הכי מהר שיכלו בלי לרוץ אל השולחן האחורי.
"כל אחת לוקחת ספר וקוראת מהר," לחשה לרה אל ג'ין. הן החלו לקרוא, ומידי פעם הוסיפו לפתק שג'ין הוציאה מכיסה, שהיה מלא כמעט לגמרי, עוד לחש שמצאו.
"לרה? ג'ין? מה אתן עושות כאן?"
הן הרימו את מבטן ונתקלו להפתעתן באוולי, כשלידה עומדת הספרנית בפנים חתומות.
"א- אוולי?" גמגמה לרה.
"זה הספר שאת צריכה," הספרנית הוציאה מהמדף את אחד מהספרים הפחות מקומטים והושיטה אותו לאוולי. "תשתמשי בו עד שיזמינו לך חדש."
"אני כאן כי בגלל שעברתי להוגוורטס בהפתעה, אין לי ספרים... אני אשתמש בינתיים באלה," ענתה אוולי למבטן השואל. "אבל מה אתן עושות פה? השיעור התחיל לפני יותר מ10 דקות."
לרה וג'ין החליפו מבטים מבוהלים.
הן רצו לשיעור ונכנסו לכיתה ברעש, תוך שהן מתנשפות בקול.
"מה קורה כאן?" שאל פרופסור נייסון לילס, והביט בהם במבט חמור סבר.
"אנחנו... מצטערות," מלמלה לרה.
"רק קמתי עכשיו וגם השיעור הזה לא כל כך חשוב... אז סליחה שאיחרנו, אבל כאילו אתה יכול להבין אותנו," אמרה אוולי בקול תוך שהיא בוחנת את החק על ציפורניה.
"מה זאת ההתחצפות הזאת?" שאל פרופסור לילס בכעס. "10 נקודות מגריפינדור לכל אחת מכן-"
"אוי לא, איזה מבאס," ענתה לו אוולי בסרקסטיות.
"-ועונש. אני אשלח לכל אחת פתק לחדר עם העונש שלכן. עכשיו שבו במקום."

הפרק הקודם		הפרק הבא