חייו הנסתרים של בלק

סיריוס השתדל בכל מאודו להפיג את המתח ולתת להם תחושה טובה כל עוד הם נמצאים אצלו.

הוא לא ידע מה בדיוק הייתה השעה,אבל ניחש שהיא הייתה מאוחרת מאוד.

"אולי תלכו לישון קצת?" הוא פלט אך מיד חזר בו כשראה את מבטי הסלידה שהוויזלים שלחו אליו

נו טוב,  באמת אי אפשר לישון ככה.

הוא הניח להם להירדם על הספות עד שלבסוף נרדם גם הוא..

***

'מה זה? כבר הגיע הבוקר?' סיריוס חשב כשצל של אור חזק נקלט לשדה הראיה שלו. מייד לאחר מכן הגיע משב רוח חזק וחם, ומשהו נפל במסדרון על רצפת העץ.

תזוזה נשמעה לידו וקול רגליים רצות. הווילזים! הוא נזכר פתאום וקפץ במהירות ממקומו. 

הוא הגיע בדיוק בזמן כדי לראות נוצה אדומה נעלמת בלהבות ולידה מכתב. האם אלו בשורות ממולי? 

אחד התאומים התקרב אל המכתב אך סיריוס הקדים אותו. 

"הי!" התרעם התאום הלא מזוהה כשסיריוס הרים את המכתב ובדק אותו.

"הרגע" הוא אמר לפרד (או ג'ורג') שנפנף מולו ללא הרף בניסיון לקחת ממנו את המכתב בחזרה

"הייתי צריך לבדוק" הוא אמר והגיש לו את המכתב.

הקלה פשטה בו כשקרא שארתור בחיים, אבן גדולה ירדה ממנו ונראה שגם הווילזים הרגישו כך.

קודם זאת הייתה פקעת עצבים כתומה ועכשיו זאת הייתה סערת ראשים כתומים שהתרוצצו סביבו ודרשו לבקר בבית החולים ברגע זה ממש.

הוא לא היה בטוח מה הוא מעדיף, שקט מחריש אוזניים או שמחה פזיזה?

דבר אחד היה בטוח-לא עושים כלום עד שמולי חוזרת.

***

בסופו של דבר כולם נכנעו לשינה וקרסו חזרה לספות בהקלה מסויימת

כשהבוקר הופיע ומולי דפקה בדלת חרישות,נדמה היה שזה הסימן לקום.

**

המשך יבוא..

הפרק הקודם		הפרק הבא