חייו ושקריו של אלבוס פוטר

אני מעלה את הפרק הזה בהקדמה של יום מכיוון שלצערי אני לא אהיה פה מחר ולא רציתי לוותר על הפרק.

בהזדמנות זו אני רוצה להגיד שוב תודה ענקית לכל אחד ואחת מכם שמפרגנים, מדרגים וכותבים, בזכתכם הגענו ל2500 צפיות.

ועוד דבר אחרון: חלק ב' לקראת סיום, וזה אומר שבקרוב הפאנפיק יעצר, אבל, ויש אבל גדול, חלק ג' בפתח, ואם נמשיך בקצב הגדילה הזה, אני אעלה את חלק ג' כבר במהלך אוגוסט או בתחילת ספטמבר.

אז תמשיכו לצפות.

ותהנו מהפרק.

אלבוס פתח בזהירות את דלת החדר, וג'יימס קפץ בבהלה. "אתה באמת עשית את זה" הוא לחש בשקט, וג'יימס אמר: "שכחתי להפעיל את קללת העלמת העקב-" "זה לא אכפת לי!" צעק עליו אלבוס, "ג'יימס, הוא מת! זה-" "היה בשביל הנבואה" השלים אותו ג'יימס, "אלבוס, אני טעיתי, ורק עכשיו אני מבין את זה, חשבתי שהוא האחראי לכל הבלגן שהולך עכשיו בבית הספר, חשבתי שזאת התקווה שלנו, החסרון בכך הוא שעכשיו אני אצטרך לברוח, אם ימצאו אותי, יגלו את שאריות הקללה על השרביט שלי, או עליו" הוא החווה בראשו כלפי סקורפיוס, "ואני כבר יכול לדמיין את שארית חיי באזקבאן, אני לא מאמין שבאמת נפלתי בפח שלך ו-" "בפח שלי?!?!?!?!?!" שאג עליו אלבוס, "אתה פה הרוצח, אני אמרתי לך שזה לא טוב, לא הגיוני, וזה אתה שלא הקשבת, עכשיו אני ממליץ לך לקחת את המטאטא שלך ולטוס לי ולכולנו מהעיניים לעולם" פתאום הוא וג'יימס שמו לב שעיניהם דומעות, "אני מצטער, אבל אתה חייב לברוח, וזה חייב להיות עכשיו, ורחוק, ובלי מכתבים", ג'יימס הינהן בכובד ראש וחיבק את אלבוס חיבוק ארוך, לאחר מכן הוא פתח את החלון מאותו החדר ועף אל שמי הלילה השחורים.

אלבוס נותר לבדו בחדר, מנסה לעכל בצורה כלשהי את מה שעבר עליו, הגופה של סקורפיוס שכבה על הארץ דוממת, ואלבוס תהה למה בכלל הם היו חייבים, ולמה הוא רצה לעשות את זה.

פתאום הוא שמע צעדים הולכים ומתקרבים.

הפרק הקודם		הפרק הבא