-pain-

פרסי ג'קסון:

בערב-

"היי פרסי." נשמע קולה של הייזל שפרסי הפיל את הדרכמת הזהב לבריכה אחרי שפרסי

מילמל את שמה וקיווה שיראה אותה.

"איפה אתם?" שאל פרסי שראה שהרקע מאחוריה מזכיר לו עיר. "אל תגידי לי שקרה משהו, אני 

לא אשרוד את זה יותר,"

הייזל גיחכה ומיד פרסי הבין שאכן קרה משהו, "טוב," התחילה הייזל והציצה מאחוריה, "אם

אתה חושב שחוץ מזה שגילנו שאפולו יצר את האלפים, הפיל עלינו מסע חיפושים מוזר אחרי קרן שמש 

אחת כנראה ובא איתנו, חוץ מזה הכל טוב."

פרסי מיצמץ ואז עלתה במוחו קאירה, הבחורה הכי מוזרה שהכיר שקטע ממש מוזר מוקפת בהילה

זורחת שכמעט קשה להסתכל עליה.

"אני.. חושב שאני יודע איפה הקרן שמש שלכם."התחיל בהיסוס ואז התחיל להוציא את כל מה שהוא

יודע על קאירה, כולל היחסים המוזרים שלה עם הדודה שלה וההתנהגות שלה.

"אם אתה צודק, אז זה יהיה המסע החיפושים הכי קצר אי פעם." שמע פרסי את קולו של פרנק מהצד השמאלי

של הייזל, "אז איפה היא גרה?" שאלה הייזל שפרנק התיישב לצידה מולי.

"סן פרנסיסקו," אמר פרסי באנחה ונשכב מיואש על מיטתו, "מחר אנחנו הולכים לתיכון שלה," ידע אותם וגרם

להם להחליף מבטים. "כדי לעקוב אחריה." הסביר בתמצות והרגיש שעיניו עומדים להעצים. 

"תמהרו, יש לנו רק עוד איזה ארבעה ימים פה." אמר ופיהק, "לילה טוב!" 

בבוקר-

"פרסי!" הרגיש שמישהו מנענע אותו בחוסר התחשבות, "תתעורר או שקאירה תהרוג אותנו! מי ידע שהיא חנונית?"

חצי מת פתח פרסי את עיניו, התלבש וירד למטה עם ליאו.

"סוף סוף," אמרה קאירה בהקלה ובחנה את תלבשותם, "איפה התלבושת שקנינו אתמול?" שאלה מעוצבנת, והם 

מיד רצו למעלה להחליף בזמן שטאם יושב ליד השולחן עם התלבושת כמו ילד טוב.

"לא ציפיתי שתיהיה חנונית." אמר פרסי שירד עם התלבושת מסדר קצת את העניבה. "את לא נראת כזאת."

היא הרימה גבות והצביעה על השעון.

פרסי הרים את ראשו אל השעון המראה שעה אחרי שעת הכניסה לבית הספר. "אנחנו מאחרים בשעה, וזה בול 

השעה שהמנהל נכנס לכיתה שלי לבדוק אם לפחות הגעתי ואם לא הוא מספר להורים שלי, הם משלמים לו."

הסבירה קאירה וסירקה את שיערה לצמה גבוהה.

"אז?" שאל ליאו, "לכולם יש בעיות הורים, ואנחנו נגדם." פרסי וטאם הינהנו וקאירה רטנה.

"אתם לא תבינו את זה," הפטירה ופרסי וליאו החליפו מבט, "בכל מקרה, למנהל לא יהיה אכפת אם 

פשוט תיכנסו לתיכון שלי אם תביאו לו את זה." 

היא הושיטה להם מעטפה כבדה המכילה יותר מאלף דולרים. "כל עוד הוא מקבל כסף הוא לא יעשה לכם כלום.

בואו נצא." אמרה ושמה את תיקה על כתפה. 

"קאירה?" עצרה אותה פתאום טאם והיא הסתובבה, "את לא לובשת את התלבושת האחידה." אמר וגרם לפרסי

להבין שהוא צודק.

קאירה חייכה וניפנפה בידה במעטפה נוספת. "אני לא צריכה." 

הפרק הקודם		הפרק הבא