חייו ושקריו של אלבוס פוטר

אלבוס הרגיש את הלב שלו דופק בפראות. אם רק יפתחו את הדלת. אם רק יראו אותו ליד הגופה...

הוא חיפש נואשות דרך מילוט, אך ככל שהתקדם הצעד הוא התחיל לפחד יותר ויותר, וכאשר הידית הסתובבה הוא פתאום שם לב.

גלימת ההיעלמות!

הוא הספיק לעטות אותו בדיוק בשנייה שהדלת נפתחה, והפרופסור מקגונגל, ביחד עם קירד, נכנסו פנימה. הפרופסור, שהייתה מיומנת בחיפוש מסתתרים, לחשה: "רולובוקסיום!" וכדור צבע קטן, שהלך וגדל, נוצר בכוח השרביט שלה, ברגע שהכדור יתפזר, היא תגלה, והדלת הייתה נעולה. קירד פתאום פתח את פיו, ועשן לבן נפלט ממנו בעל כורחו, הוא ניסה לדבר, אבל הוא התחיל להיחנק, עד כמה שרוח יכולה להיחנק, הפרופסור מקגונגל רק הסתכלה עליו וחייכה: "היית צריך לספר לי את האמת, ועכשיו אני יודעת ששיקרת, תמיד אמרתי שאני צריכה להיפטר מהמשפחה שלכם" ובינתיים קירד הפך למעיין כחלחל, שהלך והתקהה, אלבוס רצה לעזור לו, אבל ידע שאז הפרופסור תגלה את זה, וחוץ מזה, הכישוף שלה היה חזק מדי כדי שהוא יצליח לעצור אותה. התקווה היחידה שלו הייתה לברוח, והאופציה היחידה הייתה- "דרך החלון!" פתאום צעקה הפרופסור מקגונגל, ואטמה את דלת החלון, תקוותיו של אלבוס נגוזו, והוא נשאר נטוע במקומו, מחכה שכדור הצבע יטביע את החדר. המבט בעינייה של הפרופסור, כשהסתכלה על קירד המשחיר, היה רצחני, ואלבוס לא האמין שזאת באמת היא. לאט לאט הוא התמוסס לחלל החדר, ונותרו במקומו שלוש פנינים זוהרות שריחפו לאיטן, אלבוס אטם את פיו בידיו כדי שלא ישמעו את הצרחה שיצאה מפיו כאשר ראה את הפרופסור בולעת את אותם שלושה כדורים, ולפתע שערה מתכהה מעט, וארשת פניה נעשית צעירה יותר: היא נעשתה יותר צעירה.

בינתיים הכדור עמד להתפוצץ, ואלבוס בדיוק חשב על תוכנית, זה היה חסר תקווה, והיו כל כך הרבה פרצות בה, אבל הוא היה חייב לנסות, הוא לחש בשקט: "פרוטגו!" והחזיק את השרביט, שהלך ונעשה כבד יותר ויותר בידיו, הוא לא הצטיין במיוחד בלחשים, אבל הוא שמע שזה דווקא פשוט ביותר, וזה אכן פעל. חלקית. המגן לא ממש הגן על אלבוס, אבל הוא עטף את הפרופסור מקגונגל, וגרם לשניהם להיתקע בגושי צבע דביק, למזלו, הגלימה איפשרה לו לראות, והוא פתח את דלת החלון וקפץ.

הפרק הקודם		הפרק הבא