נגד הכל

פופ-פופ!

(נשבעת שדמבלדור אומר את זה. ספר שישי. תחפשו.)

תהנו🌻

--

פרק 39 | האמת נחשפת | ג'ין

"לרה, את מוכנה לשבת?"
לרה התעלמה מג'ין שישבה על הרצפה לידה, וקפצה את שפתיה בכוח.
אחרי שהתקיפה שקרתה ביער, פרופסור לנאווס החליטה שלא בטוח שג'ין תחזור לבד לחדרי השינה של הפלפאף, לכן היא אמרה לג'ין שתישן יחד עם לרה. ברגע שהן הגיעו לחדר הן ראו שהפרופסור הוסיפה עוד מיטה לחדר, ועליה גם היו מונחים כמה בגדים ותיק הספרים של ג'ין.
מהרגע שהן הגיעו לחדר לרה לא הפסיקה להסתובב ברחבי החדר, והתעלמה מנסיונות התקשורת של ג'ין.
"מה יש לך?" שאלה אותה ג'ין בפליאה. לרה תמיד הייתה החזקה מבין שלושתן - היא לא ברחה כמו מרג'י, כי למרות כל מה שהן אמרו לעצמן, מרג'י בהחלט ברחה ברגע שנעשה קשה מידי, והן לא יכלו להאשים אותה - והיא גם לא כמו ג'ין... היא בחיים לא התנסתה עם דברים כאלה לפני.
אבל נראה שהמתקפה שקרתה להן ביער האסור זיעזעה אותה. מהרגע שהן נכנסו לחדר וסגרו את הדלת מאחוריהן, לרה החלה ללכת הלוך וחזור בחדר, מצד לצד, ומידי פעם מלמלה לעצמה דברים לא ברורים. בשאר הזמן היא פשוט הידקה את שפתיה בכוח והביטה לכל עבר בחשש מהול בזעם.
"מה קורה לי?" הזעם בעיניה של לרה גבר על הפחד, והיא עמדה מול ג'ין עם עיניים בורקות וגב זקוף. "בוא נראה- לפני כמה שבועות הגיעו המכתבים להוגוורטס, התרגשות, נכון? אז זהו שלא. אני מציצה לתיבת המכתבים ואופס - המכתב שלי לא שם. מסתבר שאני סקיבית, ואף אחד לא טרח להגיד לי את זה, אבל כמובן אסור שידעו... אז אני מספרת למרג'י סיפור שלם על המכתב שנפל ונשרף ואיכשהו אני מצליחה לגרום לה לזייף לי מכתב... ואז כנראה שהכל נגמר, אבל לאא. אני צריכה גם להוסיף את השם שלי לרשימת שמות בהוגוורטס, אז אני מתכננת במשך כמה ימים וקוראת מלא ספרים ועושה בלאגן שלם ומצליחה להוסיף את השם שלי. ואז אני חושבת שהכל נגמר, אבל השיעורים קשים ואני לא מצליחה כלום- אה, וכמעט שכחתי את התקיפה הנחמדה שקרתה לנו ברחוב ההוא, ששם ממש סיכנתי את החיים שלי, ומרג'י לא מפסיקה לשנוא משום-מה את החבר שלי, שגם הוא פתאום הופיע באמצע שומקום ואני צריכה להחליט אם לסלוח לו על שהוא נעלם, אפילו שזה לא קרה בכלל באשמתו. וכאילו שזה לא מספיק 'הע"ש' מחליטים להצטרף לחגיגה של 'בואו נשגע את לרה ונגרום לה להתחרפן לגמרי', ו-"
"לרה," ג'ין כמעט צעקה כדי שלרה תצליח לשמוע אותה מעל קולה, שהלך וגבר.
לרה מצמצה פעמיים והביטה בה בבלבול, כאילו שכחה איפה היא נמצאת.
"את סקיבית?" היא הושיבה את לרה בעדינות על אחת המיטות. "לכן את תמיד מתעקשת שאני או מרג'י נעשה את הקסמים... ולכן גם הלכת היום לקרוא לפרופסור ארווס במקומי."
לרה הנהנה בשקט.
"למה לא אמרת שום דבר?" שאלה אותה ג'ין.
"פחדתי," לחשה לרה. "תמיד שונאים סקיבים... ומה אם- מה אם לא תרצו להיות חברות שלי יותר בגלל זה? אני לא אוכל לעבור את זה לבד," היא משכה באפה במבוכה.
"אבל לרה... גם אני - ואני בטוחה שגם מרג'י, לא היינו חברות שלך בגלל כמות הקסם שאת יודעת לעשות או כי את כל כך טובה בזה... היינו - ואנחנו עדיין - חברות שלך כי את חברה אכפתית ועוזרת, וכיף לנו להיות איתך," ג'ין הביטה בלרה בחיוך מודאג.
"כן?" שאלה לרה ברעד. "אז את תישארי חברה שלי?"
"ברור שאני אשאר," אמרה ג'ין, וחיבקה את לרה בחוזקה. "את אחת החברות הכי טובות שלי."
לרה חיבקה אותה בחזרה. "גם את."
קול של דלת נטרקת בהמשך המסדרון ניערה אותן, והן התנתקו מהחיבוק. "אז כדאי שנלך להמשיך לחקור, לא?"
"א- אני לא יכולה..." אמרה לרה.
"מה זאת אומרת?"
"אני לא יכולה," קולה התחזק והיא נעמדה מול ג'ין. "אני סקיבית."
"אז מה?" ג'ין נעמדה אחריה. "את הקסמים אני אעשה במקומך, זה לא סיבה לדאוג... ועד עכשיו חקרת ועשית הכל, אפילו שידעת שאת סקיבית, ואף אחת מאיתנו לא ידעה כדי לחפות עלייך."
"זה בדיוק העניין. את לא רואה? כל מה שקרה עד עכשיו - מהתקיפה ברחוב ההוא עד לתקיפה היום ביער, הכל קרה באשמתי... הע"ש ניסו לתקוף אותי. ומה אני עשיתי? כלום. לא יכולתי לעשות כלום," לרה החלה להסתובב בחדר וקצב דיבורה הלך וגבר."אני סקיבית. אין לי קסם. מול הע"ש אין לי מה לעשות - אני חסרת כוחות. חסרת יכולות. אני מסכנת אנשים ואין לי איך לעזור להם או להציל אותם..."
"אבל לרה, איך את יכולה להגיד את זה? ברחוב את הצלת אותנו. זה לא היה משנה שאת סקיבית, כי בכל מקרה גם אנחנו לא ידענו אז קסמים, ואת היית היחידה שהיה לך את הכוח והחשיבה לעלות על הגג ההוא-"
"אבל גם אז אני סיכנתי אתכן! את לא מבינה? במשך כל הזמן על שהגעתי הם היו יכולים לעשות לכם כל כך הרבה דברים... הלכתי כדי לעזור לכן, אבל באותה מידה זה היה יכול להסתיים באסון!"
"-ואפילו היום, כשהתקיפו אותנו, את ידעת שאין לך שום יכולת לעזור לכן אמרת שאני אשאר ורצת לקרוא לפרופסור," המשיכה ג'ין, והתעלמה מדבריה של לרה. "למרות כל מה שאת חושבת, את עדיין הצלת אותנו. כוחות קסם זה לא הפיתרון לכל בעיה בחיים."
"אבל זה מה שאנחנו מתמודדים מולו. יבוא יום במאבק הזה ששום מילים יפות או תוכניות מסובכות לא יצליחו לעצור את הקסם הזה."
"ובגלל אנחנו כאן. כשיבוא היום הזה, אנחנו נהיה הקסם שלך," ג'ין דחפה אותה חלושות, בעידוד. "אבל בכל מקרה, אנחנו חייבות להמשיך. את ראית מה הע"ש מסוגל לעשות לשלוש ילדות, ולא אכפת לו אפילו... אסור לנו לוותר עכשיו. הוא עלול לפגוע באמת במישהו. אנחנו חייבית להמשיך, ולגלות מי הם הע"ש. ואז לעצור אותם אחת ולתמיד."
לרה הביטה כמה שניות בעיניים הנחושות של ג'ין, ולאחר מכן הרכינה את ראשה. "את צודקת. אנחנו חייבות להמשיך..." היא נשמה נשימה עמוקה וחייכה לג'ין בחולשה. "תודה, על... הכל."
בדיוק באותו רגע נשמעו צעדים מתקרבים אל הדלת.
"זאת מרג'י?" ג'ין התקרבה אל הדלת.
"ג'ין," לרה משכה בזרועה ועצרה אותה, כשהיא נושכת את שפתה במבוכה. "אכפת לך לא לספר למרג'י? על כל ה-עניין הזה? אני אספר לה, פשוט... כשאני אהיה מוכנה," היא הוסיפה במהירות. ג'ין נשמה נשימה עמוקה ולאחר מכן הנידה בראשה באיטיות.
היא רק שמחה שלרה לא וויתרה על החקירה. היא ידעה שאם זה יקרה המסדר כל כך יכעסו... הן חייבות להמשיך לחקור. לרה חייבת לגלות.
הדלת נפתחה ומרג'י נכנסה לחדר, ומצמצה בבלבול כשראתה שג'ין נמצאת שם.
"מה אתן עושות פה?" היא שאלה במבוכה.
"מנסות להבין כמה דברים," ענתה לה לרה בערפול. היא עדיין קצת כעסה על מרג'י על זה שהיא הפסיקה לחקור איתן, עד כמה שהיא רצתה לעשות כמוה, והיא ידעה שמרג'י תבין אותן.
"כן, אבל כבר ממש מאוחר... מה ג'ין עושה פה?"
"אה, בגלל שתקפו אותנו פרופסור לנאווס החליטה שיהיה מסוכן לג'ין לחזור לבד לחדר שלה, אז היא ישנה פה היום. לכן גם יש עוד מיטה," הסבירה לרה באדישות.
"אה, זה מסביר הרבה- רגע, אמרת שתקפו אתכן?" שאלה מרג'י בזעזוע.
"כן... אף אחד לא נפגע. אני רצתי לקרוא לפרופסור לנאווס-" היא שלחה לג'ין מבט שמזהיר לא להגיד כלום. "וג'ים עזרה לריאון עד שהפרופסור הגיעה."
"וואו... טוב, אני צריכה... אני צריכה להגיד לכן משהו," אמרה מרג'י בהיסוס. "לא הייתי לגמרי כנה איתכן מאז- מאז שהלכתי לריאון."
לרה הביטה בה בבלבול.
"אני מצאתי עוד משהו... והוא כל כך הפחיד אותי עד שלא יכולתי להמשיך להתעסק עם כל העניין הזה. אני מצטערת, אני פשוט... קצת התחרפנתי," היא חייכה אליהן בחשש.
"איפה הפתק?" שאלה לרה בסקרנות זהירה.
מרג'י הושיטה לה חתיכת נייר קטנה. "הנה."

הפרק הקודם