-pain-

היי! סליחה שחיכיתם לפרק הזה הרבה זמן...

היה לי מבחן גדול ואין המשך לתירוץ.

אז זיכינו בנקודת מבט ממפלצת שמכונה 'אוגלי'*

צירוף מקרים? אני לא חושבת.

מפלצת מכוערת:

ריח מתקתק של חצויים הגיע לאפי ומבטי הופנה ישר לקבוצה של נערים שקנו

המבורגרים ושילמו למוכרת שלידי בנימוס.

חצויים.

מבטי בחן את הבחור הראשי, שיער בלונדיני כיסה את עיניו הכחולות בקרן שמש ואז

שמו עלה לראשי, אפולו. 

גיחכתי, ומסתבר שזה היה חזק כי הם הסתכלו עליי, התנצלתי ואז ברגע שהם יצאו מהחנות עם 

האוכל ביקשתי הפסקה מהמנהל שלי, אחרי הכול הם לא אתפוס אותם ואגלה מה אפולו עושה על האדמה

לפחות יהיה לי עבודה.

"עשר דקות." הינהנתי ומיד יצאתי מהחנות, מפזרת ערפל והופכת לאני האמיתית.

מעניין מה הם חושבים שאני נראית.

הסתכלתי עליהם אוכלים ואת שתי הבלונדינים רבים וחזרתי לעבודה שלי להתפטר, מה?

זה עומד לקחת זמן עם האכילה של אפולו, מניסיון אישי.

קיצור, עקבתי אחריהם שנסעו ללוס אנג'לס, שעלו לרכבת וכששילמו למלון. תמיד שם.

עד שחשדו בי וזרקו אותי משם.

פרנק:

מי לא היה חושד באישה זקנה שבוהה בך?

בכל מקרה, אחרי שדיברנו עם פרסי והוא סיפר לנו על קאירה הלכנו לישון כמוהו.

וישר לארוחת בוקר של מלכים בזכות אפולו. (פלטוטים וכסף, מי ידע?)

"אוו," התענגה מארלה על עוגיה זהובה, "מה זה?" אפולו הוריד את עיניו מהמלצרית שפילטט איתה ומשך בכתפיו.

"לא יודע," אמר וקשר את הג'קט ג'ינס שלו סביב מותניו. "מה שאני יודע זה שיש עוד."

מארלה מיד גילגלה את עינייה שחזר להביט במלצרית.

"אז, רעיונות איך למצוא קרן שמש שכל שניה בורחת?" פנתה אלינו, לי, פיץ והייזל. "כי אני מוכנה לחזור הביתה."

"יש לנו כמה רעיונות." אמרה הייזל לאט ורמזה לאפולו על המצרית, שמיד ניפנף אותה עד שהרמתי לו גבה.

"כן?" שאל ונגס באחת העוגיות, "תשפכו כל מה שאתם יודעים, שמעתי שדיברתם עם פרסי שלנו."

מארלה ופיץ מיד נראו מתעניניים במה שאמר, "יש לכם מקשר או משהו כזה?" שאל פיץ ומיד חייכתי במחשבה על הדבר המוזר

שנותן להם לתקשר כמו אוקי טוקי.

"משהו כזה." עניתי לו וברגע שהייזל פתחה את פיה לדבר הרגשתי יד כבדה על כתפי.

"וחשבתי שאני אוכל לפתות אותכם לארוחת בוקר טובה." הרמתי את ראשי לראות גבר בעל צלקות מחייך עלינו בחיוך זרוח.

"שלום, בן."

*אגולי זה מכוער באנגלית.

הפרק הקודם		הפרק הבא