ממלכות נופלות מעבר לקיר

"...אז הסכסוך בין האלה קליאונה לאלה ואלוריה הגיע לשיאו כששתיהן נלחמו, והרסו זו את זו."  מורתי אורורה מסבירה בקול מונטוני.

"את יודעת שהנסיכה קליאונה ברחה מהארמון?" אני שואלת את ונוס.

"מה?" היא נראית המומה. "אבל... למה שהיא תברח? אין לה שומר ראש? ואיך לעזאזל את יודעת את זה?"

אני מגחכת קלות. "בת דודתי התחילה לעבוד בארמון לא מזמן. והיא אומרת שהנסיכה ברחה משומר הראש שלה, ששמו תיאון, אגב. לאף אחד לא ברור למה, אבל אולי זה קשור לזה שאחותה אמיליה חולה."

ונוס אפילו לא מנסה לסתיר את הפתעתה. אני לא בן אדם רכלן בדרך כלל, ככה ששיחות מעין אלו די נדירות אצלי.

"אז את בעצם אומרת שאמיליה חולה, וקליאונה ברחה מתיאון שומר הראש שלה כדי להציל אותה." היא אומרת, ואני יכולה לראות את העניין שניצת בה למשמע דבריי. היא צמאה, כרגיל, לכל רכילות שהיא יכולה להשיג.

"ממה שהבנתי, כן."

היא לא מחכה אף לרגע. "ידעת שהנסיכה קליאונה ברחה מהארמון כדי להציל את אחותה הגוססת?"

הילדה שלידינו מביטה בה בחוסר הבנה. "דיברת אליי?"

"לא, דיברתי לאורורה."

"אה, סליחה." היא מתנצלת וחוזרת להביט במורה.

"ברור שדיברתי אלייך, טיפשה!"

"אז כן דיברת אליי, או לא?" הילדה מתחילה לאבד את הסבלנות.

"כן. תשמעי משהו מעניין: הנסיכה אמיליה גוססת, ואחותה קליאונה נלחמה בשומריה וברחה מהארמון לפאלסיה כדי למצוא לה תרופה!" אומרת ונוס בהתלהבות, ואני לא יכולה שלא להיאנח קלות. מובן שהיא המציאה את שאר פרטי הסיפור והקצינה אותם לחלוטין (הערת המחברת: לא כל כך הקצינה...) אבל זו הרי ונוס – לא הייתי מצפה ממנה לשום דבר אחר.

אני נאנחת שוב, וחוזרת להקשיב למורה.

*
"את חושבת שזה אמיתי?" הוא שואל.

אני מביטה בפניו. "אולי,"

"בכל מקרה, אל תספרי לאף אחד."

"ברור... אבל תבטיח לי משהו."

"כמובן. מה?"

"אם זה יקרה," אני משפילה לרגע את מבטי, אך אז חוזרת להביט בעיניו. "תבטיח לי שלא תעשה שום דבר מסוכן."

"אני לא יכול להבטיח דבר כזה."

"אתה חשוב לי, אתה יודע."

"אני יודע."

ת"ב?

הפרק הקודם		הפרק הבא