קוואמים מופלאים

גם מרינט צפתה באותו השידור.

"את חושבת שכדאי שאשתנה לליידיבאג?" היא שאלה את טיקי, הקוואמי שלה, "הם לא בטוחים שמדובר באקומה."

"גם אם זה לא אקומה, כדאי שתהיי שם כדי לוודא שהכל בסדר," ייעצה טיקי.

"את צודקת," ענתה מרינט, "טיקי, נקודות!"

אבל במקום שמרינט תהפוך לליידיבאג, טיקי זרחה ונעשתה אנושית.

היא הפכה לנערה נמוכה ורזה, עם עור חיוור, שיער אדום אסוף לשתי קוקיות ארוכות ועיניים כחולות כהות, גדולות ומתוקות.

היא היתה לבושה בחליפת על צמודה ואדומה, עם כתם שחור על הגב ועוד שני כתמים שחורים על הכתפיים.

מסכה אדומה הופיעה סביב עיניה וכיסתה גם את מצחה, שם היה עליה עיגול גדול ושחור שמעליו היו צמד מחושים.

הזנב של טיקי, שדומה מעט לאשכול של שלוש בננות אדומות, היה גם הוא חלק מהחליפה.

היה לה יו-יו אדום עם נקודות שחורות, קשור בחוט סביב המותניים.

"מרינט?" פנתה אליה טיקי בבלבול.

על אף שגדלה, קולה נותר גבוה, צייצני ומתוק.

"אני חושבת שהפכת לחיפושית. כלומר, לאנושית, כלומר, עכשיו את החיפושית," אמרה מרינט, מבולבלת לא פחות מטיקי.

"כן, אני ליידיבאג. כדאי שאני אלך להילחם באקומה," אמרה טיקי והחלה לעלות למרפסת.

"חכי!" קראה מרינט.

טיקי נעצרה והפנתה את ראשה לאחור.

"הממ?"

"בהצלחה, טיקי," אמרה מרינט.

טיקי ירדה וחיבקה אותה, דבר שמעולם לא יכלה לעשות בחייה בקוואמי, בשל גודל גופה ואורך זרועותיה.

"תודה," היא אמרה, ואז הרפתה ממרינט ועלתה אל המרפסת.

הפרק הקודם		הפרק הבא