Too perfect

אני כל כך שמחה שהצלחתי להשיג מספיק תגובות! והחלטתי להוסיף משהו חדש, אם נעבור את ה5 תגובות אני אפרסם פיקצ'ר סולאנג'לו חדש!

הפיקצ'ר שיהיה מהפרק הקודם הוא Shining shadows, פיקצ'ר שלושה חלקים.

אז חפרתוש ^^

תיהנווו

והדמות הנבחרת היא

טאם טאםםם

איידן, חצוי בן אתנה בן 13 ואחד מהקבועים.

זה היה ברור כמה מעט חניכים אנחנו כשהתיישבנו לצלות מרשמלואים במדורה, חוץ ממני ומלוק היו אולי רק עוד 25 חניכים. אנשים אתם צוחקים עליי? 25 ילדים זה רק בביתן הרמס ביום רגיל!

העולם מוזר. אבל החלטתי להסתכל על הצד החיובי בחיים, יותר מרשמלואים לי ופחות עדים לרצח של לוק.

תודה עולם.

איידן ישב על אחד מבולי העץ כשמבט טרוד בעיניו, השאלות והספקות לא הפסיקו לנקר בי. מה קורה פה לעזאזל?. לוק ועוד שני חניכים מביתן אפולו החלו לשיר בשמחה שלא הייתה קשורה לאווירה הדכאונית של המחנה, אני נשבעת, אפילו שתי בנות ניקה לא רבו על מי תיצלה הכי טוב את המרשמלו, וזה היה מוזר. מאוד מוזר. מאוד מאוד מוזר. אני חושבת שאני מצוינת בלהבהיר דברים.

התיישבתי ליד איידן, שאפילו לא שם לב לנוכחותי,למרבה המזל, בעטתי לו ברגל.

"ריי!" הוא קרא ושיפשף את רגלו בכאב, "מה לעזאזל?"

לוק הפסיק לשיר, "אני צריך להתמודד עם זה עד סוף החיים שלי!"

נעצתי מבט חודר.

"אני מניח שהוא יגיע בסוף הערב הזה!" ענה איידן ולוק הטיפש צחק והמשיך לשיר.

"מה קורה פה?" שאלתי.

"מה קורה איפה?" הוא אמר בשלווה.

"במחנה. משהו לא בסדר. אני מרגישה את זה"

הוא הסתכל לצדדים, "אני מבין מה את אומרת. אני ראיתי את כירון ומר ד' מדברים. אני חושב שהם רוצים לארגן מסע חיפושים" הוא אמר ועיניו ברקו. מה אני אגיד? לבני אתנה יש משהו עם מסעות חיפושים.

"אבל איך אפשר לעשות מסע חיפושים אם אין משהו לחפש?" שאלתי בבילבול.

"זאת הסיבה שעוד לא יצאנו" איידן ענה, "לדעתי, ההיעלמות של הסאטירים הייתה סיבה מספיק טובה"

"אני מניחה שעד שחניך כלשהו ייעלם לא נצא למסע חיפושים" נאנחתי.

"מה קורה חוץ מזה?" אמרתי.

"לא משהו מיוחד. לפני כמה ימים ג'ורדן קאלרמר קדח לעצמו את האצבע. זה האירוע הכי מעניין שקרה השנה" הוא גילגל את עיניו,"ואם את מעוניינת ברכילות רומנטית, תפני לטורי ולבנות אפרודיטה.לי יש סיפורים רומנטיים רק בין הספר שלי ליומן שלי"

צחקתי בחיבה. הוא היה אחד מהאנשים היחידים שהצליחו להצחיק אותי, "נו, אז ספר הציע ליומנית לצאת איתו?" שיתפתי פעולה.

"ברור! אבל עכשיו אני לא מצליח לכתוב ביומנית ולקרוא בספר כי הם כל הזמן מתנשקים" הוא אמר, "זה כל כך קשה כשהספר והיומן שלך מתאהבים!"

החנקתי ציחקוק והמשכתי, "אז חשבת להדביק אותם בסלוטייפ?"

"אי אפשר לעצור את האהבה!" קרא בדרמטיות, "האהבה בלתי ניתנת לעצירה!"

חייכתי ואיידן נאנח, "אנשים לא מבינים את הקושי בחפצים מאוהבים"

עכשיו כבר צחקתי ואיידן הצטרף לצחוקי, לוק ושני חניכי אפולו האחרים, ג'סטין וקליירלי, נעצו בנו מבטים זועפים.

"הרסתם לנו את הקצב" התלונן ג'סטין, "קליירלי, תנגני מההתחלה את When I was your man. שוב." 

איידן טילטל את ראשו, "חוצפה שכזאת לא ציפיתי ממך, ריי ביאנקה סולאס-די אנג'לו! גאד, יש לך שם ארוך!"

ציחקקתי, "אני יודעת. זה שם מתסכל"

איידן הסיט את הפוני הבלונדיני המבולגן שלו מעיניו האפורות הזוהרות,"אני חוזר לביתן אתנה. אני חושב שאני אמות אם אני אשמע עוד שיר אחד של ברונו מארס"

ביתן אפולו ממש התחיל לחבב את ברונו מארס, ולרוע המזל, הם התחילו לשיר רק שירים שלו במדורה.

"אני חוזרת גם אני לביתן שלי" אמרתי וקמתי.

"חכי לי, אני אלווה אותך" אמר איידן וחייך לעברי.

הרגשתי שהלב שלי נמס קצת. לא, הוא לא נמס. מה זה לב? אין לי לב. לוק יכול לאשר את זה.

"בסדר" אמרתי, הוא קם והתחלנו ללכת ביחד לביתן האדס.

"אני נשבע, הביתן הזה כל כך שחור, איך את מצליחה למצוא אותו בלילה?" קרא איידן בייאוש.

חייכתי, "אני מניחה שזו מיומנות נרכשת"

"מיומנות נרכשת" הוא חזר אחריי.

"מיומנות נרכשת" אישרתי.

"מיומנות"

"שהיא נרכשת"

"אני אנסה לרכוש את המיומנות הזו"

"כדאי לך"

"אני מניח" הוא אמר והגענו לביתן האדס.

"אני חושבת שהגענו" אמרתי.

"וואלה? באמת?! פשוט, את מבינה, לא הייתי בטוח כל כך. לרגע חשבתי שהגענו לביתן אפולו" הוא אמר בציניות וגילגל עיניים.

ציחקקתי, הוא הסתכל במבט יציב אל עיניי, ואז לפני שהספקתי לקלוט משהו, הוא נישק אותי על הלחי.

כאילו, וואט דה פאק?!?!?!

בן

שהוא

לא

לוק

אבוש

או

פאפא

נישק

אותי

על

הלחי

אני אצטרך קצת זמן לעכל את זה. כשפקחתי את עיניי, איידן כבר נעלם. נכנסתי לביתן שלי וחיבקתי את הכרית שלי, זה היה די מוזר אבל לא נתתי לזה להטריד אותי. הוא עדיין מרגיש שאנחנו ידידים,נכון?

נכון?

קמתי בבוקר לקול נקישה חפוזה על הדלת.

"ריי,ריי, את פה?" שמעתי את קולו של לוק.

ניגשתי אל הדלת ופתחתי אותה, "ברור שאני פה דביל, זה הביתן שלי!"

לוק לא נראה כרגיל, הוא היה נראה מבועת לחלוטין.

"מה קרה?" שאלתי.

לוק הניד בראשו, איידן צץ מאחוריו משום מקום.

"זה קרה,ריי, חניך נעלם. מקבצים את כולם עכשיו" ראיתי עצב תהומי בעיניים שלו.

"מי זה?" שאלתי.

"דיינה פולינדר, מביתן אתנה" לחש איידן בעצב, "זה קרה את-" הקול שלו נשבר והוא כיסה את פניו בשרוולו.

"דאגתי לך" אמר לוק וחיבק אותי, טמנתי את פניו בכתפו והתחלתי לבכות, אני לא יודעת למה אבל התחלתי לבכות, הרגשתי בטיפות חמות על עורפי ולוק הצמיד אותי אליו אפילו יותר. מעולם לא הרגשתי זקוקה יותר לאחי התאום, שלא נראה כל כך טיפש עכשיו.

אני מקווה שאהבתם את הפרק החדש! כי אני אישית חושבת שהוא די מפתח את הדמות של ריי מבחינה רגשית. הייתם רוצים שיפ של איידן/ריי?

אל תשכחו להגיב,לדרג להירשם ולהמליץ! זה רק חמש שניות!

הפרק הקודם		הפרק הבא