מאחורי הקלעים

"תתרחק ממני! אתה לא אמא שלי ולא אבא שלי, ואני אצא עם מי שבא לי – אוקיי?"
"אני אומר לך את זה לטובתך – "
"אתה סתם מקנא!"

ג'יימס התעורר בבת אחת וזינק מהמיטה - והוא לא היה היחיד, כל חדר המועדון נעמד על הרגלים לוודא שחדר המועדון לא תחת התקפה.
אך בשיא הכנות, האמת לא הייתה רחוקה כל כך...
ג'יימס רץ לעבר המדרגות לראות מה פשר הצעקות.
איזבל וסיריוס עמדו באמצע חדר המועדון וצעקו זה על זה.
ג'יימס רץ לעברם ונעמד ביניהם כמנסה להפריד.
"מה לעזאזל עובר פה?!"
איזבל וסיריוס השתתקו, כאילו רק עכשיו שמו לב שכל חדר המועדון התאסף סביבם .
"כלום..." אמרה איזבל במבוכה, נועצת מבטים בסיריוס של 'אתה אשם'.
"אתם יכולים ללכת עכשיו!" צעק סיריוס, וכל צופה התחיל להתפזר לכיוונו, נרגז למדי ורוטן על כך שהרסו לו את יום החופש היחיד בשבוע.
" מה עובר עליכם?" שאל ג'יימס, מעביר את מבטו בין איזבל לסיריוס הזועמים .
"כלום, ג'יימס, תפסיק לדחוף את האף!" צעקה איזבל.
" תירגעי!" הוא סינן לעברה.

סיריוס הסתובב, ויצא מחדר המועדון.
זה היה יותר מידי בשבילו. הוא רוצה לטובתה, ובכל זאת בסוף הוא יוצא אשם וקנאי וכל הדברים שהיא צעקה עליו מקודם.
'למה בכלל אכפת לי ממנה?' הוא שאל את עצמו שוב ושוב, 'למה אני לא מצליח לשכוח אותה?'
ושוב התמונות ריצדו לו בראש - היא ורגולוס מתחבקים, היא ורגולוס מתנשקים, היא ורגולוס שמחים.
'גועל נפש', הוא חשב לעצמו. 'איך הוא מעז בכלל לגעת בה, היא שלי!'

הדרך למועדון סלית'רין נראתה לו ארוכה יותר מאי פעם, אך ככל שהתקרב יותר ליעדו כך כעס יותר על אחיו, על איזבל, על עצמו, על כולם...
הוא כמעט רץ במסדרונות הוגוורטס, נחוש למצוא את אחיו. והוא אכן מצא...

לפני שרגולוס בכלל שם לב אליו, סיריוס דחף אותו אל הקיר בחוזקה בעוד הוא מפנה אליו את שרביטו .
"מה אתה רוצה?" שאל רגולוס בקול רועד.
רגולוס פחד מסיריוס, למרות שלא היה מוכן להודות בזה.
הוריו אכן היו לצידו, העריצו אותו, ושיבחו אותו.
וסיריוס סתם היה בן המשפחה המורד, בן המשפחה מגריפינדור, זה שלא עושה חשבון, ובמילים אחרות כל מה שהוא לא היה ולעולם לא יהיה .
" לא כל כך גיבור בלי אמא ואבא, הא? או כל החברים הסלית'רינים הקטנים שלך!"
"עזוב אותי..."
" בשמחה. רק קודם תגיד לי איזה קללה אתה מעדיף – " השיב לו סיריוס.
"עזוב אותי...! "
"עזוב אותו!" צעקה איזבל משום מקום, "סיריוס, עזוב אותו."
סיריוס עזב. הוא לא היה יכול לא לעזוב.
הוא אפילו לא הספיק להגיד את מה שרצה להגיד, אך בכל זאת לא היה יכול לעשות שלא כדבריה.
הוא ראה איך רגולוס מתנפח משנייה לשנייה, יותר ויותר תופס ביטחון, ומושיט יד כדי 'להחזיר' לו. סירוס גיחך, הוא ממש התאפק שלא להתפקע מצחוק. 'כמה פתטי', חשב.
"הייתה לי תחושה שזה מה שתעשה. "
"אז בגלל זה באת להגן על חבר שלך, ידעת שהוא גמור. "
איזבל הנידה בראשה, ורגולוס החליף צבעים במהירות.

סיריוס גיחך שוב, הסתובב והלך.
'את התמונה הזאת', חשב, 'אני לא רוצה לשכוח כל כך מהר...'
ואז הוא פשוט התחיל לצחוק...

קרדיט ל wish על הביטוא....

תהנו .. ותגובותתתתתתתתת !!!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא