The Meteor Garden

לקח לי נצח לכתוב פרק, אני יודעת אבל מבחנים וזה,חיים, לחץ לחץ ןקסם. עכשיו תיהנו לכם! 

הלכתי מצד לצד בחדרי ונאנחתי בעייפות. הייתי צריך קצת אוויר ולכן פתחתי את החלון המקובע בתקרה, שכדי להגיע אליו יש לטפס על סולם, ויצאתי אל גג המבצר, הירח הבהיק מעל וענני נוצה עדינים עטפו אותו בקלילות אך לא חסמו את אורו הנכסף בלילות סתווים שכאלה.
לא יכולתי שלא לחשןב על לוק, הוא הדבר היחיד שמעסיק את מחשבותי, פרט לשיבה של אוראנוס כמובן.
התיישבתי על קצה הגג ורגלי השתלשלו לאחר הקצה.
הלוואי שהוא היה פה איתי, היינו יושבים ביחד, קרוב לוודאי מתנשקים או אולי מחזיקים ידיים.
כמו הפעם ההיא שאני, ריי ולוק ראינו את מטר המטאורים שמתרחש מדי שנה בחןדש אוגוסט. ריי התעייפה די מהר והסתלקה לביתן האדס ואני ולוק נשארנו לבד. באותו זמן, הלב שלי פעם בטירוף והרגשות התחילו לגבור על ההיגיון, יש לי מזל שאני בן אתנה כי הייתי עלול לנשק את לוק האומלל שלא היה מבין מה קורה.
בכל אןפן, שנינו נשכבנו אחד ליד השני במחצלת ולוק הצביע על קבוצת כוכבים וסיפר לי שזו הדובה הגדולה, שנייה אחר כך, הוא התוודה שהןא למד את כל גוגל סקיי בעל פה כדי להרשים אותי בידע שלו באסטרונומיה. הייתי מגלגל עיניים אם לא הייתי נפעם מהעובדה שהוא ניסה להרשים אותי בדרכו הלוקית ןהמוזרה.
אבל הוא לא היה כאן, אני עזבתי אותו במחנה למות. הייתי רוצה להציל את ריי כמובן, אבל אם היו אומרים לי שרק תאום אחד יכול להינצל אז אני יודע במי הייתי בוחר. וזו לא הייתה ריי, ריי לא הייתה יושבת לידי לעולם ומסתכלת עלי בעיניים נוצצות ושואלת אותי איזו קבוצת כוכבים זו, רוב הסיכויים שהיא הייתה מעירה הערה סרקסטית על זה שארטמיס שונאת אותה, ואת ניקו משום מה, יותר משהיא שונאת גברים רגילים. אני מניח שריי כבר הספיקה להתקוטט עם אלה מיתולוגית לפחות פעם אחת.
העפתי מבט אל הקרקע שנפרשה מתחתי, הבחנתי בחלון ובו דלק אור, בטח החדר של דיינה, היו לה באמת בעיות שינה נוראיןת בזמן האחרון.
נאנחתי בגעגועים אל לוק, שנשאר מאחור.
אני לא בטוח שאני מרגיש ממש טוב, רק להיזכר בלוק ובאיך שחמק לי במהירות זה כאב לי. לא ראיתי אותו כל כך הרבה זמן. שלושה חודשים לא הרגישו אף פעם כל כך ארוכים.
רק רציתי לקחת אותו איתי, לדאוג לו שהוא ירגיש טוב, אבל הוא בחר להישאר עם ריי. אני כל כך אנוכי, אני לא יכול לצפות שהוא יעדיף אותי על אחותו התאומה, אבל הוא גורם לי להרגיש כזה עלןב לידו, אני רק רוצה אותו לידי,לנשק אותו שוב.
אבל איך אני אמור לעשות את זה כשהוא כועס עלי כל כך עכשיו?!
הייתי חייב ללכת, הוא הבטיח לי שאני אקבל בחזרה את אבא שלי, אני אצטרך להעיר אותו ואת לילית ואבי יחזור עם תחייתן של השלוש עשרנ של גרינדייל. הוא כל כך נואש, לא הייתי צריך להתאמץ יותר מדי כדי להשביע אותו בנהר הסטיקס שיחזיר לי את אבי ברגע שיוכל.
או אז, אני אוכל לעזןב את אוראנוס עם אבא שלי ולוק. אני אוכל ללמוד ביוטכנולוגיה ולהמציא תרופות חדשניות ולעזור לכןלם, חוץ מזה, מרוויחים מזה המון כסף. אני כבר אשכנע את לוק לסלוח לי ונאהב לנצח, כי זה מה שאני רוצה בסך הכל.
ריי יקח לי נצח לשכנע לחזור לדבר איתי, אבל הקשר בינינו לא ישוב להיות כפי שהיה.
זו התןכנית המושלמת, סגרתי את כל הקצוות, אני לא איכשל.
אני אשיג את אבא שלי, אני אשיב אלי את לוק ואחזור להיות חבר של ריי.
הכל מתוכנן עד לפרט האחרון בתוכנית הגאונית שנקראת החיים שלי

יאי! לוקיידן! איזה כיף! מקווה שאהבתם! עוד שלוש תגובות ואני ממשיכה!

הפרק הקודם		הפרק הבא