הוא הציל אותי

היא הסתכלה על הזרועות שלה, טביעות האצבעות, הכתמים הסגולים, והחתכים שכיסו אותם. הגוף שלה היה מזוהם, המוח שלה היה מורעל בגלל כל האנשים שהיו סביבה. החבר שלה, או החבר שלה לשעבר, שהתעלל בה בכל דרך אפשרית; מינית, פיזית ונפשית. היא צחקה על עצמה. היא הייתה פאתטית. כל הגבריים החייה התייחסו אליה כמו חרא. אבא שלה שעזב אותה, יודע כמה חסרת תועלת היא תהיה. הוא ידע שהוא צריך לעזוב לפני שזה יהיה מאוחר מידי.

ארין התכרבלה על המזרן על הרצפה מחבקת את הכרית שלה. הייתה רק מיטה אחת בדירה, וכמובן שאמא שלה ישנה עליה. אמא שלה כמעט תמיד הייתה במיטה או על הספה, ככה שארין לא יכלה להשתמש בשניהם. לא היה לא אכפת. פשוט לט היה לה.

היא נרדמה לאט לאט , דמעותיה מכתימות את המזרן   

Chicago PD

האלסטד, רוזאק, ודוסון ישבו בשולחנות שלהם כשארין נכנסה יחד עם וויט. היד שלו הייתה סביב הכתף שלה כשהוא לחש לה משהו באוזן. לינדזי הנהנה בראשה וחייכה ברכות.

היא התיישבה בשולחן שלה והתחילה לעבוד על דברים.

דוסון צפה בה. הוא ידע קצת יותר על העבר שלה מהאחרים, וזה גרם לו להרגיש יותר קרוב אליה. הוא רצה לדעת עוד, האלסטד סיפר לו על השיחה שניהל עם לינדזי על זה שוויט מתנהג כמו אבא שלה והיא רק צחקה. הוא תהה אם זה נכון.

הוא חשב על כל הדברים שהבחין ביניהם. איך שתמיד כשוויט רצה לצאת לנסיעה, הוא היה לוקח את לינדזי או שהוא היה מגיע להגנתה כשהיא מהססת. הוא כשהיא נפגעה הוא תמיד היה בודק אם היא בסדר לפני כל דבר אחר. או כשהיא קראה לו על הבולשיט שלו. היה שם משהו הייתה הגנה והיא הייתה חזקה.

"היי, אנטוניו אתה רוצה לצאת לשתות משהו אחרי זה?" לינדזי שאלה, נותנת לו חיוך קטן.

הוא הנהן עם חיוך משלו על הפנים. האלסטד ורוזאק הסתכלו עליו במבט מבולבל, כשהוא נראה זחוח. הוא ידע משהו שהם לא ידעו, זה גרם לו להרגיש מיוחד אפילו אם זה היה ילדותי.

Chicago PD

"תתעוררי". הקול אמר כשארין הרגישה שמשהו פוגע בה. היא נאנחה ופתחה את עיניה. היא ראתה את אמא שלה עומדת מעליה. היא קמה באיטיות והסתכלה על אמא שלה. היא ידעה שאמא שלה הייתה שיכורה. היא ידעה שאמא שלה לא התנהגה כמו עצמה כשהיא הייתה שיכורה. היא ידעה שזה לא הפסיק לכאוב.

"א-אמא", היא גמגמה, כשהיא בוהה בעיניים הריקות של אמא שלה, אותה ריקנות שהייתה בעיניים שלה עצמה.

"אבא שלך עזב לפני 15 שנה", האישה המבוגרת לחשה, ללא רגשות. "15 שנה, היום. אני מאשימה את עצמי את יודעת. חשבתי שזאת אשמתי שהוא עזב אותנו. חשבתי שאני יכולה לעשות יותר. חשבתי שאני ראויה לזה".

ארין הסתכלה באמא שלה כשהיא דיברה. הוא התבוננה בעיניה המתקשות. היא יכלה להרגיש את הפחד שנבנה בתוכה.

"את יכולה להאמין לזה? חשבתי שזאת הייתה אשמתי . אבל את יודעת מה הבנתי?" אמא שלה שאלה.

"לא", ארין ענתה היה פחד בקולה

"היינו מאושרים, היינו מאוהבים. החיים שלנו היו מושלמים, עד שאת הגעת. הרסת את מערכת היחסים שלנו. את עשית את זה. את גרמת לו לעזוב. את עשית אותי מי שאני. זאת אשמתך, לא שלי. אנחנו לא רצינו אותך. את הרסת את הכל".

"את-את לא מתכוונת לזה באמת". ארין לחשה, דמעות זולגות על פניה. הגוף שלה רעד כשכל מילה שיצאה מהפה של אמא שלה קרעה את ליבה לחתיכות.

"אני לא מתכוונת לזה?" אמא שלה שאלה, כשהיא מצחקקת.                                                                                                                                                                                                              "כמובן שאני מתכוונת לזה. את חסרת תועלת. את שום דבר".

Chicago PD

"החיים שלי היו חרא", לינדזי אמרה כשהיא התיישבה מול דוסון.

"ממה שאני כבר יודע, אני יכול לומר את זה", הוא אמר כשהוא מסתכל על התפריט של מסעדת ההמבורגרים שהם היו בה.

לינדזי נענעה בראשה. "לא, לא זה. וויט באמת הציל אותי. הוא הציל אותי בהרבה דרכים. כשהייתי בת חמש עשרה, הייתי שהילדה שאף הורה לא רוצה שיהיה לו. עשיתי סמים, שתיתי אלכוהול, עשיתי סקס. לא הייתי מי שאני היום. החבר שלי באותו זמן היה סוחר בסמים. חמור מניפולטיבי, מתעלל. גם אמא שלי מתעללת אלכוהוליסטית שיכורה. וויט לקח אותי מכל זה. הוא העביר אותי מהבית וגידל אותי".

דוסון בהה בה. הוא לא ציפה שהיא פשוט תגיד את זה. הוא חשב שהוא הצטרך לחפור כדי ללמוד עליה. הוא ציפה ללמוד קצת.

"איך הצלחת לברוח?" דוסון שאל מניח את התפריט למטה ונותן לאישה הצעירה את כל תשומת הלב שלו.

"וויט הרחיק את ג'וש, החבר שלי, רחוק ממני. אמא שלי, היא אמרה לי כמה דברים ממש מרושעים אז אני", היא עצרה כשהיא בהתה בשולחן. היא לא ידעה איך להגיד את זה. היא הסתכלה על דוסון וראתה את הדאגה על פניו. "ניסיתי להרוג את עצמי"

Chicago PD

הדמעות שלה לא הפסיקו. היא התייפחה כשהיא הסתכלה על ההשתקפות שלה. היא לא ידעה מה לחשוב. המוח שלה היה ריק. רגע אחד היא הסתכלה במראה, לאחר מכן המראה הייתה שבורה לחתיכות. האצבעות שלה כאבו, והיא דיממה, אבל היא לא הפסיקה היא נעצה מבט בהשתקפות שלה. היא חשבה על כל הכאב שהיא הרגישה. היא חשבה על איך היא לא ראויה לחיות.

חתיכה מהמראה תפסה אותה בזווית העין. היא הרימה אותה, לא היה לא אכפת שזה חתך לה את היד. היא נכנסה לאמבטיה והפעילה את המים. היא הייתה בעולם השחוק שלה. היא עצרה את המים ונכנסה לאמבטיה. היא התנשמה כשהמים הקרים נגעו בעור שלה. כשהיא הייתה בתוך האמבטיה, היא הביאה את השבר לשורש כף היד שלה וחתכה.

Chicago PD

וויט החליט לבדוק מה קורה עם ארין. הוא הלך לדירה שלה ודפק על הדלת. לא הייתה תשובה. הוא זכר שארין אמרה לו שאמא שלה הייתה שיכורה. הוא הסתכל מתחת לשטיח ומצא מפתח. הוא בדק סביב הדלת, את החלון ושום דבר. הוא נאנח, הוא סובב את הידית. הדלת לא הייתה נעולה. הוא הסתכל פנימה וראה אישה ישנה על הספה. מסביבה היו בקבוקי אלכוהול. הוא שמע התייפחות. הוא התקדם במבט זועף על עבר הקול. ההתייפחות הייתה חלשה. זה הגיע מהאמבטיה.

הוא דפק. הבכי הפסיק. לא היה שום קול. הוא סובב את הידית והציץ פנימה

הלב שלו עצר. הוא ראה את ארין, לבושה לגמרי, באמבטיה. המים היו אדומים. השפתיים שלה היו כחולות. היא הייתה כל כך חיוורת. פרקיי ידיה דיממו. העיניים שלה היו עצומות.

הוא מיהר ומשך אותה אל מחוץ לאמבטיה. הוא קרא לאמא שלה. הוא צעק, אבל היא לא הגיעה. הוא החל לנדנד את גופה חסר החיים. הוא התחנן אליה שתתעורר. הוא הוציא את הטלפון שלו והתקשר לאמבולנס.

ארין פתחה את עיניה בחולשה. היא חייכה. "אני...מצטערת... האנק".

"לא, את לא מוותרת", הוא אמר לה, כשהוא חורק בשיניו. הילדה, היא הייתה מיוחדת. הוא לעולם לא יסלח לעצמו אם היא תלך מוקדם.

"אני... מצטערת". היא לחשה כשעיניה נסגרו באטיות.

"תישארי ערה ילדה, תישארי ערה", הוא דרש כשהוא מחבק את גופה קרוב יותר אליו.

הוא נשאר ככה עד שהאמבולנס הגיעה.

Chicago PD

"מה?" דוסון שאל, מופתע.

לינדזי הנהנה. "ניסיתי להרוג את עצמי. וויט מצא אותי. הוא מצא אותי

הפרק הקודם		הפרק הבא