2 למאי

3 למאי, 2001

פרק 4 – התקף לב קטן

הרמיוני בדיוק סיימה את עבודתה. היא קיבלה במהלך היום מכתב מהוריה שנשלח על ידי ינשוף איטלקי. איך הם הצליחו להשיג אותו? הם נהיו טובים יותר ויותר בכל הנוגע לעולם הקוסמים.
היא מיהרה בצעדיה. היום זה היום שהיא מסיימת מוקדם מהרגיל, יש לה תור למישל, פסיכולוגית-הקסם שלה.
מישל קיבלה מטופלים בדירתה, שהייתה במרחק של כרבע שעה הליכה מהמשרד.
בעודה צועדת צעדים נמרצים, היא נזכרה במה שקרה אתמול. מועקה העיבה על ליבה.
היא ניסתה להיזכר בתחושה הטובה שהייתה לה כשפרד אמר לה שהיא מצליחה, שהיא לא כישלון... שהיא – יפהפייה.
היא לא אהבה להודות בכך בפני עצמה, אבל היא התרגשה מאוד מדבריו כלפיה. היא שמחה להיקרא יפהפייה על ידו.
לאחר רגע של רוגע, היא הרגישה את הלב שלה נופל שוב. היא חוותה התקף חרדה אחרי שרון סיפר לה שהוא ולבנדר ביחד. זה כנראה הדבר הכי רע שיכול לקרות.
היא שוב הרגישה לחץ בחזה. אני חייבת לחזור לשלוט בחיים שלי, חשבה.
-
לאחר חצי שעה שבה הרמיוני תיארה את כל שעבר עליה מאז שהגיעה למפגש במחילה, מישל פצתה את פיה לראשונה.
"איך את מרגישה עכשיו?"
"אני מרגישה שאיבדתי שליטה. מובכת שפרד ראה אותי בהתקף חרדה, נחרדת שרון גרם לי להתקף חרדה –"
"לפי איך שזה נשמע, פרד דווקא היה בטוח בך, הוא אפילו הצטער בפנייך שהקשר שלכם התחזק רק לאחרונה. לונה, חברתך, גם נראתה כבוטחת בך. היא ידעה שתהיי בסדר." מישל אמרה. היא הייתה מכשפה כבת חמישים, יפה מאוד ובעלת ביטחון. כל פגישה איתה הוציאה את הרמיוני בתחושה שהיא חזקה יותר.
רק מעצם זה שהיא הצליחה לגרום להרמיוני להפסיק עם הסיוטים הנוראיים האלו אחרי המלחמה... הרמיוני העריצה אותה.
"ורון," מישל הוסיפה. "לי זה נשמע כאילו האשמה העצומה שסחבת על עצמך בגלל שנפרדת ממנו עברה אליו."
"איך?" הרמיוני שאלה, עיניה נפערות.
"הוא היה חייב לספר לך מבין הראשונים על לבנדר, הוא חשש מתגובתך, הוא לקח אותך הצידה," מישל אמרה ברוגע. "איך את מרגישה עם זה?"
"כאילו אני מתאוששת מהתקף לב קטן," אמרה הרמיוני, נרגעת גם היא.
"לפעמים אנחנו נבהלים מהמילה עצמה. 'התקף חרדה' לא אומר עלייך שום דבר, כמו זה שהבחור שנפרדת ממנו פתח דף חדש בחייו. זה לא מגדיר אותך, זה לא אומר עלייך כלום. לי זה נשמע שאת צריכה להאמין בדברים שהבחור הזה, פרד, אמר."
"הוא אחיו הגדול של רון."
"זה לא משנה אח של מי הוא, זה משנה לאיזה קול את מקשיבה ומאמינה. זה מרגיש לי שהקול שלו הוא קול שטוב מאוד להקשיב לו."
הרמיוני הנהנה בשקט. היה משהו בדבריה.
-
בדרך חזרה ממישל לדירתה, הרמיוני חשבה לעצמה שאולי שווה לקפוץ אל התאומים, לומר לפרד תודה על אתמול.
היא כבר הודתה לו אתמול, לפני שעזבה. הוא חיבק אותה וג'ורג' הצטרף לחיבוק ומחץ את שניהם ביחד. זה לא יהיה מוזר להגיע לדירתם סתם כך כדי להודות לו?
בעודה מתלבטת היא שמה לב שהיא פנתה אל כיוון דירתם של התאומים, כבר לא בדרכה לדירתה שלה.
הרגליים שלה הן אלו שקיבלו את ההחלטה.
נוק, נוק, נוק. היא דפקה על דלת דירתם, שהייתה ממוקמת מעל החנות בדיוק.
"הרמיוני!" ג'ורג' קרא בשמחה בעודו פותח את דלת הכניסה. "בכית? שוב?" הוא זיהה מיד.
הוא חיבק אותה והוביל אותה למטבח, מוזג לה כוס מים. "כן, אבל זה בסדר עכשיו, באמת."
היא אפילו לא זכרה שבכתה בפגישה עם מישל. זה ברח לה מהראש לגמרי.
"איך אני יכול לשמח את העלמה הצעירה שהגיעה לדירתי?" ג'ורג' שאל. "מרק יעזור?"
הרמיוני ענתה שכן, שהיא תשמח, בעודה בוחנת את הדירה. מסביב היה שקט. פרד לא שם?
"פרדי שלנו יצא לדייט," ג'ורג' אמר בגיחוך, בעודו מחמם בעזרת קסם סיר מרק שהוציא מהמקרר.
הרמיוני הרגישה מאוכזבת מכך ש... מכך שהגיעה עד לשם כדי להודות לו והוא לא היה שם.
או שהייתה מאוכזבת מכך שיצא לדייט? היא הדחיקה את המחשבה מראשה.
"דייט עם מי?" היא לא הצליחה לעצור בעצמה מלשאול.
"אמא שידכה לו איזו בת דודה של פלר. נראית נפלא. מתנהגת כמו פלר. אני לא צופה לזה הצלחה," ג'ורג' חייך כשהניח בפניה את קערת המרק והקרוטונים.
"אז למה הוא הסכים?" הרמיוני הקשתה.
ג'ורג' עצר רגע, מנסה לחשוב. "אני לא בטוח. אולי כי זה קשה להתחמק מאמא, במיוחד כשהיינו במחילה אתמול. אולי הוא גם מרגיש מוכן יותר למערכת יחסים, אני יודע?" הוא משך בכתפיו, לא נראה בטוח בעצמו בכלל.
"מה איתך?" הרמיוני שאלה, מתעלמת מהתחושה המציקה של חוסר שביעות רצון ומועקה שהתיישבה בליבה.
"טוב לי ככה בנתיים," הוא אמר. "אני מעדיף להתעסק בלפתוח סניף נוסף בהוגסמיד מאשר בלתחזק מערכת יחסים."
הרמיוני הסתכלה עליו בפליאה.
"את לא חווה כזה סיפוק מעבודתך?" ג'ורג' הקשה הפעם הוא.
"אני כן!" היא קראה, מתגוננת מיד. היא אהבה את עבודתה. "אני מצליחה להשפיע על עולם הקוסמים, לשפר את מעמדן של חיות הפלא, להעלות קריאות חוק שאפילו עוברות בהצבעה של משרד הקסמים-"
"הרמיוני, כולנו יודעים שאת נהדרת ומצליחה בכל מה שאת עושה. שאלתי אם את מסופקת מכך."
הרמיוני נשמה עמוקות, חושבת על תשובתה. "כן, אבל אני רוצה להתקדם עוד בתוך המשרד כדי להשפיע יותר."
"יופי, אז ככה אני מרגיש גם. אני חושב שאני אהיה במערכת יחסים מתישהו, פשוט כרגע ממש מעדיף להשקיע בכל דבר אחר, ובטח שלא לצאת לדייטים עם ויליות."
הרמיוני חייכה מהעקיצה הברורה כלפיי פרד.
"ופרד שונה ממך בכך?"
"בשביל שפרד יוכל להתמסר כמו שצריך, הוא צריך למצוא בחורה מיוחדת מאוד. היא צריכה ליפול עליו מאיפה שהוא בהפתעה, כי אני לא חושבת שאחרת הוא יבחין בה."
"אני מרגישה שאני מוכנה למערכת יחסים חדשה," הרמיוני אמרה לאחר רגע של מחשבה.
חיוך עלה לפתע על פניו של ג'ורג'. "אני איידע את פרד בכך."
"היי!" הרמיוני נחרדה לפתע. "זה לא מה שהתכוונתי לומר!"
"הרמיוני, הרמיוני..." ג'ורג' גיחך. "היי, לא שתית בכלל מהמרק שלך! קדימה!"
"זה לא מה שאני מתכוונת – פרד – כלומר –"
"אני לא אגיד דבר אם את תסיימי את כל המרק, מבטיח."
"אתה לא תגיד כלום כי לא היה כלום!" הרמיוני הכריזה. יחד עם זאת, היא נחפזה לסיים את המרק.
לאחר עוד כחצי שעה של שיחה נעימה וקולחת, הרמיוני נפרדה מג'ורג', מרגישה עצב מסוים שפספסה את פרד הערב.
"תרצי לצאת איתנו בסוף השבוע?" ג'ורג' שאל כשליווה אותה אל הדלת.
"בשמחה," היא חייכה, מרגישה טוב יותר לאחר שישבה איתו הערב.
"אם כך – סגרנו!"
הדלת נסגרה מאחוריה ואיתה חזרה המועקה אל ליבה.

הפרק הקודם		הפרק הבא