הנרי ומקס

(*הוספתי הסבר קצר על איך יכול להיות שהנרי ומקס מכירים את סדרת ספרי הארי פוטר, אם הם חיים בתוך העולם שלהם. ההסבר ממוקם בין פרק 1 לפרק 2. מוזמנים לקרוא)

פרק 3

"אתה לא מבין? הוא פשוט מתעלם ממני! כאילו אני רוח רפאים משעממת!"
מיקה דיברה איתי על הנרי ואני הנהנתי. לא הבנתי מה פתאום היא נופלת עלי.
"...כן! ולפעמים, הוא פתאום מסתכל לי מעבר לכתף באמצע שיחה, עוצר אותי ואומר - סליחה מיקה, אני צריך ללכת! ככה!"

ראיתי את הנרי מסמן לי לבוא בדחיפות מעבר לכתף של מיקה.
"סליחה, מיקה", קטעתי אותה, "אני צריך ללכת..."
הלכתי בעקבות הנרי והשארתי אותה שם.
"תגיד," שאל אותי הנרי, "יש לך את השיעורי בית מאתמול?"
"הם פה". הצבעתי על התיק צד שלי.

"סיימת אותם?"

"לא".
"יופי. אנחנו צריכים ללכת עכשיו לאיזה חדר בראש מגדל גריפינדור".
"איזה חדר?"
"החדר של פינפין."
"לא מכיר".
"זה מקום יותר טוב אפילו מחדר הנחיצות. אני תמיד מביא לשם את השיעורי בית שלי". הוא אמר. יצאנו מחדר המועדון והתחלנו לטפס במעלה המדרגות.
"אתה יודע שחדר הנחיצות הוא רק אגדה..." אמרתי לו.
"הוא לא. פשוט נעלו אותו אחרי שהוא פורסם בספרים של הארי פוטר. תדמיין שכל בית הספר היה הולך לשם כל הזמן...אבל אנחנו לא הולכים לחדר הנחיצות עכשיו. אנחנו הולכים לחדר של פינפין. כן, זה שם מטומטם לחדר מגניב. מה לעשות..."
הגענו לראש המגדל של גריפינדור, ומצאנו שם רחבה קטנה ודלת עץ נעולה.
"הממ... הממ... הממ..." הנרי מילמל, ריפרף עם שרביטו על הדלת, ונקש בשרביטו על איזו נקודה. נראה שכלום לא קרה.
"שלום לך, פלטיפוס," אמר הנרי.
משום מקום הופיע מין יצור גרום, עטוף שמיכות וגלימות, ישוב על כסא פשוט.
היצור דיבר בקול צרוד. "המסע שלכם הגיע לסופו, פינפין אמר שהוא לא מוכן לעשות לאף אחד שיעורי בית היום".
"למה? קרה משהו?" הנרי אמר.
"לא. הוא פשוט אמר שהוא לא מוכן שאף אחד ייכנס". אמר היצור.
"נו, פלטיפוס, אל תהיה כזה", אמר הנרי, "תהיה גבר. תהיה אח. אתה יודע, זה אני, הנרי".
"לא מעניין."
"נו פלטיפוס, לרוב אתה יותר נחמד. נו תהיה אחוק".
"אממ..."
"אין עליך פלטיפוס, תמיד אתה נחמד אלי פלטיפוס..."
"טוב, טוב בסדר..." פלטיפוס נקש באצבעותיו והדלת נפתחה.
"תגיד, זה אמיתי מה שקרה עכשיו?" שאלתי את הנרי כשנכנסנו.
"כן. פלטיפוס חווה מאות שנים של רגשי נחיתות... הוא נכנע לכל אחד בקלות. הוא מסכן, אבל מצד שני, כיף לעבוד איתו."
הגענו לאולם קטן ומלא ערימות ספרים, שבמרכזו ישב משהו שנראה כמו ערימת ג'לי חום בגובה שלוש מטר.
"היי פינפין", אמר הנרי.
בקול סחיטה, הגוש ג'לי הסתובב אלינו. היו לו עיינים קטנות ואפורות במרכז הגוף.
"אתה יכול לעשות לנו את השיעורי בית?" שאל הנרי.
פינפין דיבר אלינו בקול עמוק. "ביקשתי מפלטיפוס שלא יכניס אלי אף אחד".
"נכון, אבל זה ממש דחוף. אתה מבין, אין לנו זמן לעשות אותם בעצמנו..."
פינפין בחן אותנו. "תראה לי..." הוא ביקש מהנרי.
הנרי הגיש לו את הערימה.
פינפין הרים עיפרון מהרצפה והתחיל לקשקש במהירות טיל על כל הגליונות. תוך דקה הוא סיים הכל.
"תודה רבה לך, פינפין", הנרי קד קידה.
פינפין הסתובב חזרה בקול סחיטה ואנחנו יצאנו החוצה.
"איזה כיף," הנרי אמר. "אתה מבין איזה מקום יעיל זה? עכשיו אחרי שיעור שינוי צורה יהיה לנו זמן פנוי לשחק קווידיץ' אחד על אחד."
"מגניב".

"הנה, לדוגמא", הוא הוציא גילון אחד מתוך הערימה, "שיעורי בית בכשפומטיקה, שאלה 1 - מה קורה לשורש מרובע כשמכפילים אותו בשבר קסום? תשובה - 'הנרי ומקס הם שני מטומטמים'?!"

עיניו רצו במורד הגליון. "תשובה 2 - 'חחח' תשובה 3 - 'מגיע לכם'. פינפין הזה בן -"

"בוא נראה לו מה זה", אמרתי להנרי.
עלינו חזרה אל ראש מגדל גריפינדור.
הנרי ניסה לזמן את פלטיפוס, אבל הוא לא הופיע.
עמדנו שם בחוץ כמו זוג מטומטמים.

"אתה יודע הנרי", אמרתי, "אולי לי יש רעיון".

הנרי הביט בי מופתע.
"כן, גם לי יכולים להיות רעיונות לפעמים".
הנרי מחק את הפרצוף המופתע. "לא, לא התכוונתי לזה, פשוט... טוב. כן התכוונתי לזה. מה הרעיון שלך?"
"אתה מכיר את בתיה גלינס?" שאלתי אותו.
"הילדה המחוצ'קנת מהפלפאף?"
"כן".
"זה הרעיון."
"אה... נחמד. בוא ננסה".
ירדנו למרתפים וחיפשנו את המעונות של הפלפאף.
באחד המסדרונות פגשנו את כלב האימים של פילץ'. הוא עשה לי צמרמורת בצוואר.
"נראה לך הוא עוקב אחרינו?" שאלתי את הנרי.
"לא." הוא אמר. "לא עשינו כלום. אגב, אתה יודע שפעם היתה לפילץ' חתולה?".

"כמה פעמים אני צריך לומר לך שקראתי את הארי פוטר", אמרתי. "מטומטם".
בסוף מישהו אמר לנו שבתיה גלינס בסיפרייה, אז עלינו לשם.
"איפה בתיה גלינס?" שאלנו מישהו כשנכנסנו. הוא הצביע לשורה של ספרי היסטוריה וחקר הקסם והתקדמנו לשם.
"מי זה אם לא מקסוול פלויט והנרי מייסלס," מתוך אחת השורות הפתיע אותנו טיירון פלקי, תלמיד סליתרין והאויב המושבע שלי. מאחוריו ישבה בתיה גלינס, מכווצת בכיסא שלה מפחד.
החבר שלו פאיוס, גם הוא מסלית'רין, הגיע ונעמד לידו.
הבטתי בהם בזעם. "מה אתה רוצה, טיירון?"
"יש איזה משהו שראיתי, ואני חושב שאני עומד לספר למקגונגל. משהו לגבי מישהו שנקרא פינפין", אמר טיירון וחייך.
"מאיפה אתה... ילד מגעיל!" הנרי התעצבן. "עקבת אחרינו?!"
"ראיתי אתכם מסתובבים. רציתי לוודא שאתם לא עושים משהו רע..." הוא חייך. "אז אם אתם לא רוצים שאני אגלה למנהלת, תעזבו את בתיה ולכו לעשות שיעורים לבד. אני בטוח שיש לכם זמן לזה".
"אם אתה לא רוצה שנפרק לך את הצורה, תקח מפה את האף הארוך שלך ותצא. ותזהר שהוא לא ייתקע בדלת", אמרתי.
טיירון נהיה אדום. באמת היה לו אף ארוך.
הנרי פתאום נאנח. "אחח... אתם מעייפים אותי. בוא מקס. אתם רבים כמו ילדים".
"מה?!..."
"כן. אתם צריכים להתבגר, זה לא מגניב לריב עם ילדים כמו טיירון. אתה צריך למצוא לעצמך אויבים יותר מגניבים. בוא".
יצאנו מהספרייה.
"אבל מה עם השיעורי בית?" שאלתי אותו.
"אין לי כוח לזה. נקבל עונש. מקסימום נרותק שבת אחת".

" באמת?!" נאנחתי.

הלכנו לשיעור שינוי צורה.
אחרי שיעור שינוי צורה מקגונגל קראה לנו ושאלה למה לא הכנו שיעורי בית.
"התאמנו בקווידיץ', המנהלת", הנרי אמר.
מקגונגל הביטה בו במבט עייף. "הממ... עכשיו באמת?"

לא ענינו.

"אתם יודעים, טיירון סיפר לי מה קרה..." היא אמרה.

בלעתי את הרוק שלי. הנרי נראה לבן כמו סיד.

"כן," אמרה מקגונגל, "הוא אמר לי שניסיתם להעזר בבתיה גלינס."

נאנחנו בהקלה. כבר חשבנו שהיא התכוונה לפינפין.

היא הביטה בשנינו.
"העונש שלכם הפעם הוא לעזור לפילץ' לנקות את מחסן חומרי הניקוי בקומה שלוש. תפגשו אותו שם הערב בעשר. פעם הבאה זה יהיה יותר חמור. לכו."
יצאנו מהחדר.
"אסור - ", הנרי אמר, " אסור שמקגונגל תדע על פינפין. דורות של תלמידים נעזרים בו. זה אחד הסודות הכי שמורים פה בטירה..."

"אבל הוא דפק אותנו היום..."
הנרי היה עצבני. "כן, אני עומד להחזיר לו על זה..."
הוא נתן אגרוף באוויר.
"אוקיי. ואגב, תגיד, מה עם הדייט שלי עם דיאן בל?" שאלתי. "הבטחת שתארגן לי דייט איתה, זוכר?"
הוא נאנח. "אתה חופר".
"הבטחת..."
"תאזר בסבלנות".
"עד שתארגן לי את זה כבר נסיים ללמוד בהוגוורטס!"
"בסדר, בסדר." הוא אמר. "אתה לא מעדיף דייט עם בתיה המחוצ'קנת?"
"אם אתה תצא עם פינפין, אני אצא עם בתיה המוחצ'קנת".
"נו, טוב. אני אדאג לזה. עכשיו בוא נלך לשחק קווידיץ' ".

הפרק הקודם		הפרק הבא