משפחות

אסתר וכריס בדיוק חזרו מארוחת צהריים.

בתם, הרמיוני, סירבה לבוא איתם מפני שרצתה ללמוד למבחן.

המבחן היה במתמטיקה.

מתמטיקה תמיד הייתה משהו שהרמיוני לא הצליחה בו, לא משנה כמה ניסתה.

״הרמיוני מתוקה! את בבית?״ קראה אסתר אל עבר המדרגות.

״אני פה!״ נשמעה קריאה מלמעלה, ואחרי כמה שניות גוף קטן נחבט בהם.

הם הורידו את מבטם וראו את הרמיוני בתם הקטנה בת האחת עשרה, מחבקת אותם בחוזקה.

הרמיוני אף פעם לא הייתה ילדה מאוד יפה.

עורה היה שזוף, עיניה היו חומות הגדולות, שיערה המתולתל המקורזל היה חום ועבות, שיניה הקדמיות היו מעט בולטות, והיא הייתה האמת, נורמלית.

אבל הוריה אהבו אותה בכל ליבם, וחשבו שהיא הילדה הכי יפה בעולם.

גם הרמיוני אהבה אותם עד מאוד.

הם היו משפחה קטנה ומאושרת.

לפתע נשמעו  נקישות על החלון.

כל המשפחה הביטה אל עבר החלון ולא האמינו למראה עיניהם. 

הם ראו ינשוף. 

כן, כן, ינשוף אמתי.

הנוצות שלו היו חומות, עיניו גדולות וזהובות, והוא נקש על החלון שלהם.

״אימא? ינשופים אין רק בלילה?״ שאל. הרמיוני את אימה בבלבול.

״אני..... אני חשבתי שכן.״ אסתר אמרה, מבולבלת לא פחות.

״נראה שהוא רוצה להיכנס..״ אמר כריס.

הרמיוני הייתה הראשונה שהתעשתה. 

היא ניגשה אל החלון ופתחה אותו.

הינשוף החום נעמד על השיש והרמיוני לא הבינה מה הוא עושה.

עד שהיא ראתה את זה.

מכתב היה קשור לרגלו של הינשוף.

הרמיוני לקחה את המכתב, והינשוף התעופף לו משם.

לפתע רעמה דלת הכניסה ואיש גדול נכנס. 

הפרק הקודם		הפרק הבא