דראקו-החיים האמיתיים

דראקו קם בבוקר, מתרגש.
הוא רץ למטה והתארגן במהירות יוצאת דופן.
תוך כמה דקות הוא היה מוכן לגמרי.
כל המשפחה יצאה לקינגס קרוס.
כשהגיעו, דקה לפני הרכבת, אחז לוציוס בחוזקה בזרועו של בנו ולחש לו בקול מפחיד:
״אם תעז להתיידד עם הבוצדמית, אתה תשלם.״
ואז שיחרר אותו, ודראקו המבוהל מיהר לרוץ אל אימו, שהרגיעה אותו.
לאחר מכן נכנס דראקו אל הרכבת, ופנה לאותו התא יחד עם חבריו:
זאביני הלגלגן שהיה חברו הטוב ביותר של דראקו, קראב וגויל גושי הבשר, ופנסי פרקינסון שהייתה מאוהבת בדראקו מאז גיל ארבע.
הם התיישבו וצחקו ופיטפטו כל הנסיעה, ולמרות זאת דראקו המשיך להגניב מבטים אל התא של הארי פוטר ושל גריינג׳ר, שני התאים היו סמוכים לזה של דראקו.
לפתע, בהחלטה של רגע, קפץ דראקו והלך לתא של הארי פוטר, כשקראה וגויל מלווים אותו.
הוא ראה שהארי יושב וצוחק ומחייך עם ילד ג׳ינג׳י.
דראקו לא האמין.
שהג׳ינג׳י הזה יהיה חבר הכי טוב של הארי? הוא חייב לשנות את זה.
הוא לא רצה להיראות כאילו הבין עוד קודם שהארי הזה הוא הארי פוטר, אז הוא הסתכל על הארי בעניין.
״זה נכון?״ שאל דראקו בקול. ״בכל הרכבת מדברים על זה שהארי פוטר יושב בתא הזה. אז זה אתה?״ המציא דראקו שקר במהירות.
״כן״ אמר הארי, וכשדראקו שם לב שמבטו הולך אל קראב וגויל מיהר להוסיף:
״זה קראב, וזה גויל.״ אמר דראקו.
״ולי קוראים מאלפוי, דראקו מאלפוי.״ הוא אמר בגאווה, שפחתה כשהילד הג׳ינג׳י פלט שיעול שנועד ללא ספק כדי להסתיר צחוק.
״השם שלי נשמע לך מצחיק, מה?״ שאל אותו דראקו בכעס.
״אני לא צריך לשאול מי אתה. אבא שלי אמר שלכל בני משפחת וויזלי יש שיער ג׳ינג׳י, נמשים, ויותר ילדים מאשר כסף להחזיק אותם.״ אמר דראקו בטון מלגלג, אף על פי שתמיד רצה לחיות במשפחה אוהבת מוגלגים ונעימה כמשפחת וויזלי.
ואז דראקו פנה חזרה להארי:
״אתה תגלה מהר מאוד שיש משפחות קוסמים שהן טובות יותר מהאחרות, פוטר. לא כדאי לך להתיידד עם הסוג הלא נכון. אני מוכן לעזור לך עם זה.״ אמר דראקו, אף על פי שמה שהשתמע מדבריו היה ההיפך ממה שאמר בליבו, כי הוא סבר שמשפחת וויזלי היא הטובה יותר, ואילו משפחתו היא הרעה.
״אני חושב שאני מסוגל להבחין בסוג הלא נכון בעצמי, תודה,״ אמר הארי בקור.
דראקו הסמיק וחשב לעצמו כמה שהארי צודק.
ואז הוא נזכר במה שאביו אמר לו, והחליט להיות קר ומרושע.
״במקומך הייתי נזהר, פוטר.״ אמר דראקו באיטיות.
״אם לא תהיה קצת יותר מנומס, תגמור בסוף כמו ההורים שלך. גם הם לא ידעו מה טוב בשבילם. אם תמשיך להסתובב עם ארחי-פרחי כמו הוויזלים והאגריד, זה ידבק גם בך.״ דראקו קרע מתוכו את המילים בכוח, מתבייש בעצמו.
רון והארי נעמדו, ודראקו היה מודאג מהנזק שקראב וגויל יעשו להם.
״אתה מוכן להגיד את זה שוב?״ שאל רון בכעס, פניו אדומים.
״למה, אתה מתכוון לריב איתנו?״ שאל דראקו, מפוחד ממה שיקרה להארי ורון אם ינסו, אך מסתיר זאת תחת מעטה של לגלוג.
״אלא אם כן תצאו מכאן מייד.״ אמר הארי בנחישות, ודראקו העריך אותו על האומץ.
ואז הוא נזכר במה שרצה להיות.
״מרושע.״ לחש לעצמו.
״אבל לא בא לנו לעזוב, נכון, בחורים? אכלנו את כל האוכל שלנו, ונראה לנו שלכם נשאר עוד קצת.״ אמר דראקו ושנא את עצמו.
גויל הושיט יד לעבר צפרדעי השוקולד, ורון זינק לעברו, אבל לפני שהספיק לגעת בו גויל כשל לאחור בצווחה.
עכברוש זקן ושמן נעץ את השיניים בידו של גויל.
גויל נופף את העכברוש והעיף אותו משם, והעכברוש נתקע בחלון.
דראקו שמע צעדים והביט אחורה, וראה את הרמיוני מתקרבת אליהם במהירות, והם ברחו משם.
דראקו הלך לשירותים במסווה של, טוב, אני-צריך-ללכת-לשירותים-יש-לי-פיפי, וברגע שנכנס לשירותים צחק עד כדי דמעות, למחשבה על גויל הצווח.
לפתע נכנסה דמות אל התא והבהילה את דראקו עד שכמעט פרחה נשמתו.
״דראקו?״ שאלה בהיסוס הרמיוני

"הרמיוני אני ממש מצטער אבל לא מרשים לי לדבר איתך יותר" אמר דראקו בנימת אכזבה

"זה משהו שעשיתי?? זה בגלל החיבוק בסמטת דיאגון?" שאלה הרמיוני

"את בת מוגלגים ואני טהור דם ואבא שלי חושב שטהורי דם וילידי מוגלגים לא צריכים להיות חברים או ידידים" הסביר דראקו
"אה, אוקי. אבל לפעמים נדבר.
נכון?" שאלה הרמיוני בתקווה

"אולי לפעמים נדבר, אבל נעשה את זה בסתר כדי שאבא שלי לא יגלה" אמר דראקו
"אנחנו מגיעים להוגוורטס בעוד כמה דקות. נא לחזור לתאים וללבוש את מדי בית הספר" מערכת הכריזה אמרה.
דראקו חזר לתא והחליף בגדים, ואז הרכבת נעצרה.
הם הגיעו להוגוורטס.
וואו!! הטירה הזאת נראת כל כך כיפית!! חשב דראקו ויצא ביחד עם חבריו החוצה.

תקשיבו, רק רצינו להודיע, זה לא תמשיכי או את כותבת מהמם.

זה תמשיכו או אתן כותבות מהמם.

אנחנו שתיים שכותבות ביחד, והקרדיט הוא לא רק לאחת מאיתנו.

תודה רבה!

ביי!❤❤❤

הפרק הקודם		הפרק הבא