קורותיה האמיתיים של הרמ-און-ניני

הרמיוני תמיד ידעה שהיא חצויה.<br>זה אף פעם לא הפריע לה.<br>עד ש...

כותב: Call me Lona
הגולש כתב 1 פאנפיקים.

פרק מספר 4 - צפיות: 2598

(5) 3 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר+פרסי ג'קסון - זאנר: אה... אין לי שמץ עדיין - שיפ: כל אלה מהפ וכאלה שהם ספויילרים - פורסם ב: 05.05.2020 - עודכן: 11.05.2020

המלץ!

ID : 10934

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

אז בואו אני אספר לכם על היום הכי מוזר בחיי.

כשקמתי היום היה נראה בסדר.

באחת עשרה הגענו לשדה התעופה, נפרדתי מאבא ועלינו על המטוס.

הייתה לנו טיסה ישירה לניו יורק.

נחתנו, טילנו קצת, היתלהבתי מהרחובות,

ואז לקחנו מונית.

הגענו למחנה בערב,

אז מי שאחראי על הכל, הקנטאור שמתברר שקוראים לו כירון, אמר לי שהוא ישלח מישהו להראות לי איפה אני ישנה, כי היום אין זמן לסיור. אז בא נער (הוא נראה בערך בן 14) שניסה להיות נחמד (אני לא בטוחה כמה זה עבד לו, אבל זה היה מצחיק.) , והשיחה בנינו הלכה ככה,

איש א (איך אני אמורה לקרא למישהו שאני לא יודעת את השם שלו???): היי, את חצויה חדשה, נכון?

אני: כן, ומי אתה?

איש א: *בקול מתחנף* אני תומאס, מדריך ביתן הרמס, לשירותך.

אני: *בקול מתחנף* וּאני הרמיוני גריינג'ר, חצויה מאנגליה עם מבטא ואמא מסתורית.

איש א/תומאס: *עיינים פעורות ופה פתוח* את החצויה החדשה הראשונה שזרמה איתי!

אני: באמת? אנשים פה כל כך חסרי חוש הומור??

תום (אי אפשר לקרא לו תומאס!): את לא יודעת מי אמא שלך נכון?

אני: כן אין לי שמץ, אתה יודע?

תום: לא, אבל זה אומר שאת איתנו בביתן! כאילו... בינתיים!

אני : *חשד בקול* מי זה איתנו?

תום: בני וּבנות הרמס!

אני: כמה משחת שיניים אתה עומד למרוח עלי בלילה?