אנחנו ביחד בזה

קוראים וקוראות,

יש לי הודעה חשובה מאוד להודיע לכם/לכן: מהפרק הקודם אני כותבת לבד, בלי יובל. כלומר, יובל כתבה איתי רק את פרקים 1 ו- 2, אבל מפרק 3 אני כותבת לבד. 

בקיצור, מהפרק הקודם הפאנפיק הזה הוא כבר לא פאנפיק משותף, אלא פאנפיק רק שלי.

שתיקה השתררה למשך כמה דקות. הארי ורון זעו בחוסר נוחות, וג'ורג' רק בהה באוויר בקהות חושים. "מה זאת אומרת?" ארתור הפר את השתיקה לבסוף. "הכול בסדר. היה כיף מאוד!"

"אני מתכוונת לכך שהארי'לה ורון מכוסים בבוץ-" מולי אמרה-צעקה באיפוק מזויף. "וג'ורג'... מה בעצם קרה לו?"

"מולי, זה שום דבר." ארתור נפנף בידו בביטול. "כולנו בסדר גמור."

"טוב, המסיבה נגמרה," מולי אמרה, הסתובבה והלכה לחדר השינה שלה ושל ארתור.

"מולי, חכי!" ארתור קרא אחריה. "טוב, אני מניח שכדאי שתלכו עכשיו..." הוא התנדנד מצד לצד במבוכה. "ניפגש בקרוב. לילה טוב ונסיעה נעימה לכולכם." הוא הסתובב במהירות והלך בעקבותיה של מולי, כנראה בניסיון להרגיע אותה מעט.

ברגע שהוא הלך ג'ורג' פלט רעש מוזר והקיא על שטיח הכניסה. הרמיוני וג'יני עיוו את פרצופן, וצ'ארלי ואנג'לינה סחבו את ג'ורג' למטבח כדי לנקות אותו.

"למה שניכם מכוסים בבוץ?" הרמיוני שאלה ברגע שג'ורג', אנג'לינה וצ'ארלי נעלמו מאחורי קיר המטבח.

"זה סיפור ארוך." רון משך בידה של הרמיוני. "אני אספר לך בבית." לפני שהרמיוני הספיקה להגיב, רון גרר אותה החוצה ונכנס למכונית, לתא שליד הנהג. הרמיוני נכנסה למכונית והם העבירו את כל הנסיעה בשתיקה.

כשהם הגיעו לביתם רון פלט משהו על כך שהוא הולך להתקלח, ועלה לחדר שלהם. הרמיוני נשארה נטועה במקומה, מבולבלת. היא הבינה כבר מזמן שהוויזלים יכולים להיות די מטורללים, אבל היא עוד לא נתקלה במשהו דומה למה שקרה הערב.

היא נכנסה לחדר הארונות והחליפה את הפיג'מה שהתלכלכה ממסיר הלק בחלוק בית רך בצבע שמנת. היא ניסתה לסדר מעט את רעמת השיער שלה, אך מהר מאוד היא התייאשה.

היא יצאה והלכה למטבח כדי להכין תה לשניהם. בדיוק כשהתה היה מוכן, רון נכנס למטבח והתיישב על אחד הכיסאות בכבדות. "יש כאן תה אם אתה רוצה." הרמיוני החוותה בראשה לכיוון כוס התה המהביל. רון הנהן לאות תודה והחל ללגום מהתה. "אתה רוצה לספר לי מה קרה לכם?" הרמיוני שאלה.

"דבר ראשון-" רון כחכח בגרונו. "הערב הזה היה יותר גרוע מהפעם בה אבא שלי לקח אותנו לשחייה לילית בבריכה של מוגלגים. דבר שני, זה מה שקרה: הלכנו ברגל לבר. זו הייתה הליכה קצרה, רק של כמה דקות, והכול היה בסדר. בדרך-כלל כשאנחנו עושים משהו שאבא שלי מציע, זה גרוע כבר בדקות הראשונות, אבל הפעם זה לא היה ככה, אז חשבתי שאולי הפעם יהיה יותר טוב. מסתבר שטעיתי. כשהגענו לבר, הצרות החלו: קודם כול, בשנייה הראשונה שנכנסנו, הייתה בצד חבורה של שיכורים שניפצו בקבוקי וויסקי בכל מקום, והם ניפצו בקבוק אחד על הראש של צ'ארלי. זה היה לא נעים במיוחד. הארי התעקש שהם חייבים לעוף משם, אז הוא צעק עליהם, וכמובן, גם במצב של שכרות, כולם מקשיבים להארי. הם הלכו ואני חשבתי שיהיה טוב יותר. תזכרי, זו טעות מספר 2.

התיישבו על הבר, ולפני שהזמנו שתיה, התרשמנו מהמקום. אבא שלי התלהב בגלל מן קופסה גדולה שהייתה תלויה על הקיר ועל המסך שלה היו תמונות זזות. הוא כל כך התלהב, אז הוא התקרב עוד קצת. הוא החליט לחקור את זה, והוא משך משהו מאחורה. בקיצור, הוא הרס את זה לגמרי והבר ביקש שהוא ישלם על התיקון. הם הראו לנו את הסכום ואני כמעט נחנקתי.

בסוף הארי הצליח למכור להם איזה תירוץ עלוב על כך שאבא שלי בדיוק חזר מהמקום הזה עם האנשים שחותכים אנשים לחתיכות, ובגלל זה הוא לא ממש מפוקס. זה הרגע בו הבנתי שהערב הזה הולך להיות נוראי. תזכרי, כאן צדקתי.

אחרי כל היופי הזה, החלטנו להזמין משקאות. אבא שלי החליט שהוא חייב לנסות לטעום בירה, צ'ארלי, בניסיון להיות מגניב, הזמין לעצמו וודקה, ג'ורג' הזמין וויסקי, ואני והארי החלטנו לחכות ולראות האם משהו רע יקרה בעקבות המשקאות האלו. מסתבר שזה היה מהלך מועיל. אבא שלי לא יודע לשתות, אז הוא השתכר די מהר. בזמן שהוא התנדנד על הכיסא שלו, הוא החווה בראשו לכיוון אחת הנערות שבבר וניסה לשכנע את צ'ארלי להתחיל איתה. לבסוף, לאחר נדנודים רבים מצידו, צ'ארלי נכנע והלך לכיוונה. הם התחילו לדבר קצת, ואבא שלי התקרב אליהם כדי להאזין לשיחה שלהם. הארי ואני הלכנו אחריו כדי לוודא שהוא לא עושה משהו טיפשי או מסוכן, אבל זה היה מאוחר מדי; אבא שלי החליק על שלולית של משקה אלכוהולי כלשהו ונפל על מישהו. זה לא היה סתם מישהו; היו לו שרירים עצומים והוא נראה שיכור לגמרי. האיש הזה נהם והתקרב אל אבא שלי, מוכן ומזומן לפרק לו את העצמות. אני והארי קפצנו על האיש מאחורה, והוא העיף אותנו. סימנתי לאבא שלי לחזור אלינו, צ'ארלי כבר מזמן עזב את הבחורה ההיא, וניגשנו לשולחן שבו ישבנו כדי לקחת את ג'ורג'. גררנו אותו במגושמות וברחנו משם מהר. כשיצאנו, ג'ורג' התנדנד מצד לצד ובהה באוויר בצורה ממש מוזרה. כנראה שבזמן שעזבנו אותו הברמן הספיק לדחוף לו המון וויסקי והוא השתכר.

צ'ארלי נתן לו להישען עליו, וככה דידנו כל הדרך הביתה. בערך בחצי הדרך ג'ורג' נתקל באבן ונפל עליי ועל הארי, וכתוצאה מכך נפלנו לבוץ בשולי הדרך. אחר כך חזרנו לבית של ההורים שלי, ואני בטוח שהקיא של ג'ורג' עדיין מפוזר בכל מקום שהיינו בו."

כשרון סיים את הסיפור שלו, הרמיוני הביטה בו בפה פעור. "וואו," היא אמרה בקול מופתע. "זה... משהו מיוחד. העיקר שאתה בסדר עכשיו..."

"אהה," רון נאנח בכבדות.

"אתה בטח מת מעייפות, וגם אני עייפה, אז כדאי שנלך לישון." הרמיוני קמה מהכיסא שלה ואספה את הכוסות הריקות שלהם. רון הנהן ואחז בראשו.

הם כיבו את האור ועלו לחדר השינה שלהם. הם נכנסו למיטה והתכרבלו ביחד.

"רגע, איך היה בערב שלך?" רון שאל בקול עייף.

"מחר." הרמיוני פיהקה. "אני אספר לך מחר."

הפרק הקודם		הפרק הבא