קוסמת בטעות

זה מוקדש לכם, כל מי שהגיב:

harrypotter111

ג׳ני כהן

2673288 (ככה?)

תודה שאתן ואתם מגיבים.ות, זה ממש עוזר!

בגלל שזה יחסית ארוך, ההבא יתפרסם מחר ככל הנראה.

שוב תודה - והנה.

--------

האב הוליך את בתו אל כמה רציפים, והסתכל בבלבול בפתק שהחזיק בידו.
"חמודה, מה כתוב כאן? איפה זה אמור להיות?" הוא שאל אותה.
אני הסתתרתי מאחורי עמוד בטון גדול, ותהיתי מה הם מחפשים בתחנת רכבת.
"9 ושלושה רבעים" אמרה אליסי.
"אהה נכון, בין רציף תשע לעשר!" הוא אמר.
אני הלכתי מעט קדימה, והסתכלתי בין רציף תשע לעשר. היה שם רק קיר בטון.
האב לקח את הפתק מידיה. "אוי, אליסי!"
"מה קרה, אבא?" היא אמרה בבהלה.
"תסתכלי את. כתוב פה 'הרכבת תצא ב10:00 בדיוק'?"
אליסי לקחה את הפתק והסתכלה. "כן"
"ומה השעה עכשיו?" הוא שאל.
"עשר וחצי..." קולה של אליסי ירד ופניה נהפכו עצובות. היא אפילו התחילה לבכות.
"אבל אבא! אני לא יכולה לפספס את הנסיעה הראשונה שלי! מכירים שם חברים לכל החיים! מה אני אעשה! אהיה בודדה כל שנותיי?"
"יש לי רעיון, אבל אנחנו חייבים למהר, ולקוות שלא יראו אותנו"
"מה, אבא! כל דבר!"
"נטוס במכונית שלי ונעלה על הרכבת מהגג. אני אדבר עם מכשפת הממתקים שתפגוש אותנו שם"
אליסי חייכה, מחתה את דמעותיה והנהנה.
"כן, תודה אבא!" היא חיבקה אותו, ושניהם מיהרו ללכת.
כמובן שאני מיהרתי ללכת אחריהם, תוהה במה מדובר. אך אם יש להם אפילו קשר קטן לחלום שלי, שהמציאותיות שבו הולכת וגדלה, אני חייבת לעקוב אחריהם.
הם נעצרו ליד מכונית כחולה שנראתה חדישה ונוצצת, והאב התיישב במושב הנהג ואליסי באחד המושבים מאחורה. אני החלטתי בהחלטה מהירה, בלי לחשוב בקושי, להידחס בבגאז' מאחורה.
האב נפנף בשרביטו, ויצאה ממנו הילה כחלחלה בהירה של עיט.
הוא דיבר אל העיט. "עוף אל מכשפת הממתקים ואמור לה: אני ואליסי פספסנו את הרכבת, בגלל שהיא מתעקשת, נתפוס אותה מהגג ואליסי תעלה. תוכלי לפגוש אותנו שם?"
העיט הנהן, ועף משם.
ורק אז, הבנתי כמה היה רעיון רע לעלות למכונית זרה בלי לחשוב.
האבא לחץ על כפתור, ואני הבנתי שאני יושבת במכונית בלתי נראית. התאפקתי לא לצעוק, וכיסיתי את פי בידי.
וגרוע מכך, המכונית התחילה לעוף. כן, לעוף!
היא חצתה בסערה את העננים, ואני התלבטתי אם אני מוקסמת או רוצה לצרוח.
אליסי היתה נראית רגועה לחלוטין, כאילו היא עשתה את זה מאות פעמים, ואולי היא באמת.
המשכנו לטוס, חוצים את השמים במהירות, כשלפתע הבחנתי ברכבת, שמגובה כזה נראתה קטנטנה, והבנתי שהיא הרכבת המדוברת.
המכונית החלה לרדת במעופה, ואליסי חייכה בהתרגשות מחודשת.
לאט לאט המכונית נחתה על גג הרכבת, וראיתי שם אישה שמנמנה אוחזת עגלה מלאה בממתקים. אני מיהרתי לצאת מהמכונית, ולהיכנס דרך החלון אל קרון ריק ברכבת.
יצאתי מהקרון, וחיפשתי קרון ריק אחר, ובוהתיישבתי.
לפתע, אליסי דפקה על דלת הקרון, וחייכה אלי.
"היי, אני אליסי. אפשר לשבת פה?"
הנהנתי בהפתעה.
"כ-כן... אני אסטן, אבל את יכולה לקרוא לי אס"
היא חייכה שוב, והתיישבה במקום שמולי.
"אז, אס, את מתרגשת להגיע להוגוורטס?"
לא הבנתי על מה היא מדברת, ושתקתי.
"הוגוורטס, בית הספר לקוסמים - אנחנו נוסעים אליו!"
"אה כן, ברור" אמרתי, לא בטוחה על מה היא מדברת. אבל היתה לי הרגשה שאני בדרך לקבל עוד חלק לפאזל שלי.
אליסי חזרה לחייך.
"לאיזה בית את רוצה להתמיין?" היא שאלה.
"בתים? על מה את מדברת?" שאלתי.
"אהה", אליסי הנהנה בהבנה. "את בת מוגלגים?"
"אממ, מה זה אומר?" שוב שאלתי.
"אנשים שהם לא קוסמים" היא ענתה.
"אה, כן" אמרתי.
אליסי חייכה בהתרגשות גדולה אף יותר.
"וואו! אז יש לי המוןןן מה לספר לך!" היא אמרה, "אבל אל תדאגי, זו עוד נסיעה ארוכה."
התרווחתי במקומי, ואליסי החלה לספר לי את הסיפור של הוגוורטס, בית הספר לקוסמים.
זה היה ממש מטורף. בכל פעם שהיה נדמה שלי שהיא סיימה, היא רק נזכרה בעוד ועוד פרטים, וזה היה - וואו. הפעם הרגשתי כאילו אני ממש ממש קרובה למציאת האנשים מהחלום שלי, אך מצד שני, עם כל פרט שהיא סיפרה, הבנתי יותר ויותר - שאני שם בטעות.
אני לא קוסמת. אבל החלטתי שלא להזכיר את זה. עליי להיכנס להוגוורטס, וגם להתמיין, איכשהו. אני אבקש ממצנפת המיון שתמיין אותי ברייבנקלו, כך שאהיה באותו בית עם אליסי.
לפתע נכנסה מכשפת הממתקים לקרון שלנו.
"שלום אליסי!" היא אמרה, "רוצות משהו מהעגלה, חמודות?"
לא היה לי כסף, ולא היה לי נעים לבקש, אז פשוט נענעתי בראשי לשלילה.
"אני אקח" אמרה אליסי למכשפת הממתקים,
ולי היא אמרה "את חייבת לטעום אותם! אני לא יודעת מה יש אצל המוגלגים, אבל אלה ממש טובים!"
הנהנתי חלושות אליה.
אליסי לקחה צפרדעי שוקולד, וסוכריות ברטי בוטס, ועוד המון המון דברים שאת שמם לא הבנתי.
אבל היא צדקה - זה באמת היה מדהים.
הבטתי מוקסמת בצפרדע שהתחילה לקפץ בקרון, ואליסי צחקקה ותפסה אותה ולקחה ביס.
"מממ, שוקולד!" היא אמרה בפה מלא.
היא שכנעה אותי לנסות סוכריות ברטי בוטס, ויצאה לי אחת בטעם דשא. איכס.
אליסי אמרה לי שפעם יצא לה גרביים מסריחות וביצה סרוחה, ושדשא זה כלום לעומת זה. אני הסכמתי איתה. לא הייתי רוצה לאכול סוכרייה בטעם ביצה סרוחה.
צחקנו ביחד, אבל אז אליסי פנתה אלי במבט כאילו היא נזכרה במשהו.
פחדתי שהיא תזהה אותי מקינגס קרוס, ותחשוד שאני לא קוסמת.
אבל היא אמרה "איפה הגלימה שלך? והשרביט?"
לא ידעתי מה לענות אבל לבסוף אמרתי, "בעגלה שלי, אבל איבדתי אותה בדרך, בין כל ההמון בקינגס קרוס, ולא הצלחתי למצוא אותה."
מבטה נרגע תוך שניה.
"אה, כן. נגיד לדמבלדור והוא בטח ימצא לך את זה"
היא הסתכלה מהחלון.
"תראי, הנה הוגוורטס! תכף מגיעים! וואו, איזו טירה מדהימהה" אמרה אליסי.
הבטתי אל הכיוון אליו היא הצביעה, וראיתי רק עיי חורבות.
---------
בגלל שזה היה אחד ארוך, ההבא יעלה מחר, ככל הנראה. נ.ב, איך מאייתים עיי חורבות? או איי חורבות?

הפרק הקודם		הפרק הבא