הארי פוטר, מציאות או דמיון?

מקווה שתאהבו.

תגיבו.

~~~~~~

הייתי היום כבר עשר פעמים בשירותים, כל הלילה לא נרדמתי.
אני מקווה שזה לא יהרוס לי.
אני כל כך לחוץ! זה היום הראשון שלי בהוגוורטס!

את תחנת הרכבת הכרתי. כל פעם שאנחנו נוסעים לסבתא גווילר, אנחנו נוסעים משם ברכבת.

הרכבות שם בכלל לא דומות לרכבת שמתוארת בספרים כרכבת של הוגוורטס.

אבל אולי מחכים לי הפתעות...

נעמדנו מול הקיר של העמוד שבין רציף תשע לעשר.

בגלל סדרת "הארי פוטר", המוגלגים שמו פסל של עגלה, כמו זו של הארי, שחציה בתוך העמוד.

זה מקשה קצת על הכניסה.

לכן הכניסה הועברה לשפיץ של העמוד, זה שקרוב יותר לרציף עשר.

נכנסתי עם אבא ואמא, והאיש הגבוה, אל תוך העמוד.

כמעט פספסתי כשעברתי בעמוד.

הצד השני היה יותר טוב מאיך שדמיינתי.

והרכבת הייתה כמו שמתוארת בספרים.

אני חושב שזה בקטע טקסי כזה.

הסתובבו שם המון ילדים, והוריהם.

אני הסתובבתי עם הכלוב, שבו הייתה התנשמת הלבנה שלי, בכוונה בחרתי אותה, כמו של הארי פוטר, הדוויג.
זה היה כלוב מיוחד, היה לו מן מכסה, כנראה קסום, שכשהורדתי אותו, זה היה נראה שיש בו ארנבת.

יש כאלה שמראים את עצמם כאילו יש בהם חפצים. או כאילו הם מזוודות חתומות.

והסיבה, מאד פשוטה, לא יודע איך זה היה בזמן הארי פוטר, היום, זה לא כ"כ מצוי להסתובב עם עגלות משונות וכלובים של ינשופים.

אבל מעבר לקיר, הרמתי את המכסה.

התנשקתי עם אבא ואמא, וצעדתי אל תוך הרכבת.

תמיד אהבתי רכבות.

מעעניין אם יש נהג לרכבת הזאת, או שזה קסם.

נכנסתי לאחד התאים, שהיה ריק.

הנחתי את הדוויג, והשקפתי דרך החלון.

 'אולי היה כדאי לי להתיישב בתא עם אנשים, כדי להכיר חברים?'

פתאום הרגשתי יד על הכתף.

קפצתי.

 "ס...סליחה לא התכוונתי להבהיל אותך."

זה היה ילד חמוד, מיותר לציין שבן גילי, הוא החזיק גם כן כלוב עם תנשמת לבנה, ונראה נרגש ומבולבל, כמוני.

 "א...אפשר לש...לשבת אתך?"

 "בטח"
הפגנתי נדיבות. התחלתי להרגיש כמו הארי פוטר.

הוא התיישב מולי.

 "אכפת לך אם נחליף? אני לא יכול לשבת נגד הכיוון. אני אקיא."

 "אוקי. סבבה"

החלפנו מקומות.

 "זאת הדוויג"

הוא אמר, והצביע על התנשמת שלו, שבאורח מפתיע, דמתה לשלי.

 "גם שלי הדוויג."
צחקקתי.

 "אז גם אתה קראת הארי פוטר?"
הוא שאל.

 "אהה! גם אתה חשבת שזה סתם פנטזיה?"

 "אהה!"

חיכינו לעגלה המתוקה שתגיע לפתחנו.

היא לא הגיעה.

כעבור מספר דקות, הבננו שהקופסה הגדולה בקצה התא, היא מכונת ממתקים אוטומטית.

שלשלנו מספר מטבעות, וקנינו ממתקים קסומים. מלאי הווי של קסם.

אני סוף סוף בדרך להוגוורטס.

ויש לי אפילו חבר טוב!

הפרק הקודם		הפרק הבא