סקיבית

אר שכבה במיטתה ובהתה במראה של ניל, כמו שכתבה לו, היא לא הפסיקה לחשוב עליו.

היא הייתה בראש החזיר כבר שבוע ובשביל לשלם על שהותה היא עבדה אצל משפחה בהוגסמיד, משפחת אירל.

הם לא היו נחמדים אבל לא כל כך נוראים, הייתה להם ילדה בגילה שעזרה לה לנקות, אבל שאר המשפחה לא דיברו איתה בכלל.

עלות השהות שם לא היתה יקרה במיוחד, אבל היא היתה צריכה גם לאכול..

השעה היתה שש בערב ואר החליטה שהיא יורדת ושותה משהו, היא היתה צריכה לקום מוקדם מחר כי יש לה עבודה אצל האירלים.

היא ירדה למטה ובדיוק מול פניה היא ראתה את אלבוס דמבלדור!

הוא ישב ודיבר עם בעל הפונדק שידו מחזיקה בבקבוק של וויסקי אש.

אר התפעלה ממראהו המכובד, שערו הגיע לכתפיו והוא היה לבוש בגלימה סגולה וכובע תואם, אר לא יכלה שלא לחייך למראהו הרגוע.

היא הזמינה בירצפת והתיישבה על אחד השולחנות, מוציאה מכיסה את המראה של ניל ומביטה בה.

״סליחה, אפשר?״ היא שמעה קול רגוע, אר הרימה את מבטה אל המבוגר שעמד מולה, היא לא חשבה שיבוא, היא שמעה את אנה מדברת עם הוריה עליו, היא לא אמרה דברים טובים... היא אמרה שהוא המורה הכי שחצן ושהוא מתעלם מרוב התלמידים.

״כמובן אממ, אדוני״ ענתה אר בבישנות.

״ראיתי את המראה ולא יכלתי שלא להתפעל, היא חפץ נדיר מאוד!״ הוא התיישב, ״איך קוראים לך יקירתי?״

אר הופתעה לדעת שהמראה שקנתה לניל ליום הולדת היא נדירה, היא קנתה אותה בחנות בהוגסמיד לפני שנה.

״ארבלה פיג, אדוני״ אר הרגישה שהיא צריכה להגיד את שמה המלא כי זה מכובד יותר, ודמבלדור הוא מכובד...

״האמת שידעתי מה שמך, אבל זה תמיד מנומס לשאול, נכון?״ הוא קרץ לה. ״אפשר?״ הוא הצביע על המראה.

אר נתנה לה אותה.

הוא בחן אותה ודיבר, הוא שאל בת כמה היא, מה הממתק האהוב עליה וכל מיני שאלות. אר ענתה על כולם בנימוס.

לבסוף הוא שאל אותה איפה ההורים שלה.

אר הסמיקה ולא ידעה מה לומר, לבסוף החליטה לספר לו הכל.

״אני סקיבית״ היא אמרה פשוט וקצר, דמבלדור הבין מה קרה ונראה שהוא ידע את זה ממקודם אבל עדיין רצה שאר תספר לו הכל.

״ההורים שלי לא כל כך מתלהבים מזה.. והם התעלמו ממני במשך שנים, אז נמאס לי והחלטתי לעזוב״ היא אמרה במהירות.

דמבלדור הנהן, אר המשיכה:

״רציתי להתנתק מעולם הקוסמים אבל לא היה לי מספיק כסף, אז אני כאן״ סיימה אר.

״ הילד במראה זה אח שלך?״ שאל דמבלדור בעדינות.

אר הנהנה.

״אחים זה דבר טוב, כן..״ מלמל דמבלדור בעצב.

מאותו יום אר ודמבלדור נפגשו ודיברו כמעט כל יום, דמבלדור עזר לה עם הכסף לארוחות.

הוא סיפר לה שכבר לא מוכרים מראות כמו של ניל, והוציא מכיסו מראה שבה רואים ילדה קטנה מחייכת 

מכתב שניל כתב לאר אבל לא שלח:

היי אר..

אני מתגעגע אליך ממש, אמא פשוט מתנהגת כאילו לא קרה כלום.

מרגישים שעזבת.

עכשיו אין מי שיעיר אותי בבוקר או ילטף אותי בלילה, או בכלל מי שיהיה לצידי.

אמא שרפה את המכתב ששלחת לה באח, אבל את שלך אני שמרתי.

עכשיו לאנה יש שני חדרים, היא לקחה את שלך.

היום היום הולדת שלי ועצוב לי שאת לא פה, אני רוצה להפגש, אני רוצה לדבר איתך.

למה לא הסכמת לי לשלוח ינשוף? הינשוף שלנו חכם ואם נרצה הוא ימצא אותך בשנייה!

אוהב ומתגעגע

ניל.

סורי על הפרק הקצר... כבר לא היה מה לכתוב..

מקווה שאהבתם ואל תשכחו להגיב!

תודה רבה לכל מי שנרשם!

הפרק הקודם		הפרק הבא