פנסי פרקינסון – שדכנית

"לא אמרת מה דעתך על הרעיון שלי," אמרתי, אחרי שאספנו את הספרים שלנו לתוך התיקים.

פנסי הרימה את מבטה.

"לגבי הערב גיבוש שהצעתי," הבהרתי את עצמי, כשראיתי שהיא בוהה בי במבט שואל.

"אה, אממ... כן. נשמע טוב, נראה לי," היא ענתה. "מה חשבת לעשות?"

"כל מיני פעילויות ומשחקי חברה," עניתי.

"כמו 'אמת או חובה' וכאלה?" היא שאלה.

"לא בהכרח," עניתי. "למה אנשים תמיד חושבים על 'אמת או חובה'? יש כל כך הרבה משחקים אחרים."

פנסי משכה בכתפיה.

"אפשר לעשות את זה בסוף שבוע הקרוב," המשכתי. "בשבת בערב, למשל. וזה לא חייב להיות רק סלית'רין וגריפינדור. אפשר להזמין את כל שכבת הגיל שלנו."

"זה המון אנשים..." היא אמרה.

"כן, אבל לא בטוח שכולם יבואו..." עניתי.

"אם אנשים לא יבואו, מה הפואנטה של כל זה?"

"אנחנו לא יכולות להכריח אנשים לבוא. מה תעשי, תגררי אותם בכוח?"

"בדיוק!" היא שילבה ידיים.

צחקתי. "שכחתי שאני מדברת עם סלית'רינית..."

***

"הרמיוני," נאנח הארי. "כבר אמרתי לך שאני לא בא!"

"הארי," עניתי, מחקה את הטון שלו. "כבר אמרתי לך שזה לא נתון לשיקול הדעת שלך."

הארי העביר יד בשערותיו. "נו, באמת, אין לי כוח לזה. לך ולרון נהייה איזה קטע מוזר עם סלית'רינים לאחרונה. אבל אני לא רוצה!"

"הארי!" קראתי. "אם לא תבוא בעצמך, אני אגרור אותך בכוח!"

הוא הביט בי. "לא, את לא."

טוב, הוא צדק – אני לא. 'למה כשאני אומרת דברים כאלה זה לא נשמע משכנע?!' נאנחתי בייאוש. 'איפה פנסי כשצריך אותה? או רון. איפה רון, באמת?'

"תגיד, איפה רון?" שאלתי.

הארי משך בכתפיו. "עם מיליסנט, כנראה."

"הגיוני..." אמרתי. "טוב, תתלבש. אני הולכת להתארגן בעצמי."

"כבר אמרתי לך – אני לא רוצה!"

"מה אתה לא רוצה?" שאל דין, שבדיוק נכנס עם שיימוס לחדר.

"ללכת ל-'ערב גיבוש' הטיפשי הזה!"

"טיפשי?!" שאל שיימוס. "החברה הכי טובה שלך ארגנה את זה. איך אתה יכול להגיד שזה טיפשי?!"

"תודה, שיי," חייכתי בתגובה.

הארי גלגל את עיניו.

"הארי, אתה מפסיד," אמר דין. "זה ערב מושלם להכיר בנות!"

"יש לך חברה..." אמרתי בתוכחה.

דין הסמיק. "אני לא מדבר על עצמי!" הוא גיחך בעצבנות. "אני וג'יני מסתדרים מצוין."

"המממ..." מלמלתי בחשד. "טוב, בכל מקרה, אני הולכת להתלבש ואני צריכה להגיע לשם ראשונה, כי אני מארגנת את כל זה. תוודאו בבקשה שהארי מגיע, טוב?"

הבנים הנהנו בתגובה.

כשהייתי כמעט מחוץ לדלת, שמעתי את הארי קורא בעקבותיי, "זה לא ייקרה, שתדעי לך! אני לא בא!"

***

הדלת של הכיתה נפתחה. דין ושיימוס נכנסו בחיוך, גוררים הארי פוטר מצוברח אחד.

"אמרתי לך שהפתרון הוא לגרור אנשים, לא?" שאלה פנסי בגיחוך. היא נראתה מאוד נחמד הערב. היא סירקה את שיערה השחור הקצר הצידה ולבשה חולצה מכופתרת. לא הייתי בטוחה אם היא מאופרת או לא – יכול להיות שלחייה היו סמוקות בצורה טבעית. היא לגמה מהמיץ שבידה וחייכה.

"איפה הקורבן השני שלנו?" שאלתי, מביטה לצדדים בזווית העין, בחיפוש אחר ראש בלונדיני.

פנסי נאנחה. "עדיין לא כאן. מילי הלכה לנסות לשכנע אותו."

הנהנתי. "אם נשים רגע בצד את המטרה הזו," אמרתי. "הערב התחיל בצורה ממש מוצלחת!"

"כן," היא הסכימה. "המשחקים האלה שהבאת היו רעיון מצוין!"

"אני לא יכולה לקחת את כל הקרדיט," גיחכתי. "שיימוס ועוד הרבה אחרים תרמו משחקי קופסה כדי לגרום לערב הזה להצליח!"

הדלת נפתחה שוב. "הבאתי אותו!" קראה מיליסנט, שמשכה את מאלפוי לתוך החדר. הבחור נאנח בחוסר רצון.

"טוב, אז עכשיו, כשכולם כאן, אפשר באמת להתחיל!" קראתי. "בואו נתאסף כולם במעגל."

"אז בסוף כן עושים 'אמת או חובה'?" שאלה פנסי.

"לא," צחקתי. "אנחנו הולכים לעשות סבב היכרות," התחלתי ללכת לכיוון מרכז החדר, אבל שמתי לב שפנסי, מיליסנט ומאלפוי לא עוקבים אחריי. "אתם באים?"

פנסי שילבה ידיים. "הרמיוני, אנחנו מכירים..." היא אמרה. "למה שנעשה סבב 'היכרות'?!"

"זה שאנחנו לומדים באותה שכבה לא אומר שאנחנו מכירים," עניתי. "את יודעת מה התחביבים של דין? מה הארי אוהב לאכול?"

"למה שאני את הד..."

"בדיוק!" קטעתי אותה. "אנחנו לא מכירים אחד את השני. והערב הזה הוא כדי שנכיר."

"פנסי צודקת," אמר מאלפוי. "למה שאני ארצה לדעת מה פוטר אוהב לאכול?!"

גיחכתי קלות. פנסי הביטה בי לרגע ואז הבינה. "כדי לדעת לאן לקחת אותו לדייט," היא אמרה בגיחוך.

"מה?!" הוא צעק.

מיליסנט החלה לצחוק גם היא. עיניו של מאלפוי בערו. הוא קפץ את אגרופיו וניסה לחשוב מה לענות.

רון בדיוק ניגש אלינו. "הרמיוני, כולם מחכים לכם..." הוא הצביע על המעגל שנוצר במרכז החדר.

הנהנתי בהתלהבות. פנסי ניסתה למשוך את מאלפוי בשרוול חולצתו, אבל הוא משך את ידו ממנה.

"אני לא הולך לשם!"

"ממה אתה מפחד?" שאלה מיליסנט.

"אני לא מפחד!" הוא קרא, מרים את אצבעו באיום.

"אז בוא," אמרה פנסי בקלילות והחלה להתקדם לכיוון המעגל. אני ומיליסנט הלכנו בעקבותיה. רגע מאוחר יותר, מאלפוי הצטרף אלינו.

***

"טוב," אמרתי, כשכולנו התיישבנו. פנסי הייתה מצד אחד שלי. מאלפוי לצידה. רון ומיליסנט ישבו מהצד השני שלי. חיפשתי בעיניי את הארי, מוצאת אותו יושב ליד נוויל. "נתחיל?" שאלתי. חיכיתי לראות הנהוני הסכמה ואז המשכתי. "אנחנו לומדים באותה שכבה כבר כמה שנים, אבל שמתי לב שאנחנו בכלל לא מכירים. ובכלל, בית הספר לא עושה הרבה בשביל לגבש אותנו ולהפך – מעודד יריבות ותחרותיות. ואני חושבת, שאנחנו לא צריכים להיות אויבים. כולנו, בסופו של דבר, רוצים שתקופת הלימודים תהייה חווייתית, אנחנו רוצים שכשקשה לנו בלימודים יהיה לנו למי לפנות ורוצים להיות באווירה טובה. אני חושבת שככל שנכיר יותר אנשים, במיוחד כאלה ששונים מאיתנו, יהיה לנו יותר קל בבית הספר ובחיים בכלל," עצרתי כדי לקחת אוויר, מבינה שלא נשמתי מספיק בכל המונולוג הזה. העברתי את מבטי על הקבוצה, פוגשת במבטים המומים.

"ווהו!" שמעתי את פנסי. "כן!" היא קראה, מוחאת כפיים.

השאר החליפו ביניהם מבטים ואט-אט הצטרפו למחיאות הכפיים שלה. הסמקתי במבוכה. רון טפח על שכמי בעידוד. כשהבטתי לכיוון הארי, ראיתי שהוא משתתף במחיאות, אבל נראה מודאג. עקבתי אחרי מבטו והגעתי למאלפוי, שישב בשילוב ידיים. פנסי שמה לב גם היא ודחפה אותו עם מרפקה. הוא גלגל את עיניו בתגובה.

הפרק הקודם		הפרק הבא