המחלקה הקסומה

  **אזהרת טריגר**

דראקו החל להסתובב בחדר מנסה להסתכל בחלון אך העמעום לא אפשר זאת .

הוא הסתכל על המיטה , היא הייתה עשויה ברזל , צבועה בירוק מחריד לטעם דראקו .

והיא  הייתה ממוסמרת לרצפה , מוברגת לרצפה .

הפרט הזה הלחיץ את דראקו , הוא הבין טוב מאוד למה המיטה מוברגת לרצפה , והוא הבין טוב מאוד למה היא עומדת לבדה באמצע החדר .

"דראקו ?" נשמע קול שהקפיץ את דראקו מהרהוריו  על הסיבות השונות למה להבריג מיטה לרצפה.

הוא הסתובב לפניה של אישה בשנות ה30 לחייה , בעלת שיער שחור צבועה ופוני בובה שלא התאים לה בשום צורה .

"כן" הוא ענה בקצרה , עומד כמו פסל

"אני תמי , אחות כאן במחלקה , שמעתי שביקשת שאישה תבדוק אותך ?"

דראקו הסמיק מבושה לשמיעת המשפט של תמי , הוא ניסה למצוא את מילותיו אך קולו בגד בו ונעלם .

"זה בסדר , אתה לא צריך להסביר לי למה , למה שלא ניגש לבדיקה ?" שאלה תמי בחיוך , היא הייתה נוכחות מרגיעה .

דראקו חיכך את גרונו "אממ כן , מה לעשות ?" הוא שאל בקול הכי יציב שיכל למצוא .

"אני אבקש ממך להוריד את הבגדים ולהשאר עם תחתונים בלבד , כל המידע שאני אשאל הוא חסוי ורק הרופא שלך יוכל לראות את המידע הזה אוקי ?" היא חיכתה לאישורו של דראקו , לא דוחקת בו לדבר .

דראקו החל להתפשט באיטיות . תחילה הוא הוריד את חולצתו השחורה , מנסה לכסות את גופו כמה שיכל .

לאחר מכן הוא הוריד את נעליו שירדו ללא מאבק שכן השרוכים לא היו מסיבות ברורות .

ואז הוריד את מכנסו , דראקו ידע שהוא לא יוכל להסתיר את כל גופו באותם רגעים וללא ברירה נעמד זקוף .

תמי סקרה אותו בעודה רושמת על קלף כל פצע וצלקת שיכלה לראות , והאמינו לי שהיו .

ידיו של דראקו היו מלאות צלקות חלקן שטחיות וחלקן עמוקות עד פחד .

דראקו ניסה שלא לרעוד , אך הקור בחדר ותחושת ההשפלה גברו עליו .

הוא ידע שהוא לא יוכל להסתיר את הצלקות של גבו , צלקות ברורות של הצלפה .

הוא ידע שהוא לא יוכל להסתיר את רגליו שהיו מלאות כחולים .

הוא ידע שעכשיו , מהרגע הזה שהוא חשוף לכל , הוא לא יוכל לפנות אחורה , הוא לעולם לא יוכל להסתיר את סודות משפחת מאלפוי .

 היי חברה , אני יודעת שה פרק קצר להחריד אבל אני רוצה לשתף אתכם שהמצב שלי לא הכי טוב בימים האחרונים אז הכתיבה בקושי מגיעה , מקווה להעלות פרק ארוך יותר בקרוב .

3>

הפרק הקודם		הפרק הבא