חייה של לילי אוואנס. פאנפיק לא רגיל.

הדפוק הזה התפרץ אל האולם הגדול בצרחות.

אז יכול להיות שזו לא הייתה אשמתו והוא פשוט ראה ענק מרושע במדשאות, אבל הוא יכל לחכות עד אחרי המיון!

זה מה שטימותי היה עושה.

או שהוא היה נלחם איתו, כמו גיבור...

לא כמו ילדה בת חמש שצווחת כאילו היא ראתה ג׳וק.

אוך, הוא היה צריך לסתום.

כולם התפנו במהירות לצד הכי רחוק מהמדשאות:

המרתפים.

וכמובן שנדחקתי ליד סנייפ.

הידד לי.

אני פשוט הילדה הכי מזליסטית בעולם, הא?

״היי!״ הוא חייך אליי חיוך ענקי.

מטומטם.

הסלית׳ריני הדביל חייך אליי וחשב שאני אסלח לו.

באמת, אני לא שכחתי את מה שהוא עשה לי.

הפניתי אליו את הגב בהפגנתיות.

הוא עשה פרצוף עצוב, ואז מאלסיבר הגיע לדבר איתו.

סנייפ שלח אליי מבט מהוסס, ואז פנה לדבר עם מאלסיבר.

מה, הוא עם פיגור שכלי?!

אני כועסת עליו בדיוק בגלל זה, והוא ממשיך בשלו!

באמת, הילד המגעיל הזה כבר לא קשור אליי.

נעצתי בו מבט כועס והתרחקתי.

ואז ברוב חוכמתי(ורבה היא) בחרתי לעמוד ליד....

אתם עומדים?

קארל מסיין.

הוא משנה שביעית, שנה מעליי.

יש לו שיער שחור מושלם ומבריק, עיניים כחולות מדהימות, ושיניים לבנות מושלמות.

אבל כולם שונאים אותו.

לכאורה.

בגדול, הוא סלית׳ריני מגעיל שבסלית׳רין כולם מעריצים והשאר שונאים.

אבל רוב הבנות מפנטזות עליו בסתר.

אני לא רוב הבנות.

״המפף.״ שלחתי לו מבט מלוכלך, והוא החזיר לי מבט משועשע.

״אז מה, אוואנס, את ומת׳יוס?״ שאל בלגלוג.

נדהמתי.

״מ-מה?״ שאלתי ושמרתי על הבעת פנים מכובדת.

על מי אני עובדת?

הייתי לגמרי בשוק.

״שמעתי ממליסה קמבר.״ חייך ביהירות.

״הכלבה הזאת!״ סיננתי.

מליסה קמבר הייתה נערה בשכבה שלי, איתי בחדר, בסגנון ״המעודדת הבלונדינית וכחולת העיניים בעלת מוח הנוצה.״

היא שנאה אותי משום מה, בעיקר כי היא הייתה דלוקה על ג׳יימס אבל הוא לא שם עליה.

״ממש לא.״ אמרתי לאחר כמה שניות ביהירות.

״מליסה סתם קנאית, והיא סתומה אם היא חושבת ככה.״ אוי נו באמת, חמוד שלי, נראה לך שאם זה היה המצב לא הייתי מספרת לאף אחד?

הייתי צורחת את זה במסדרונות מאושר.

ואז טימותי נדחק בין הילדים, פיזר קבוצת ילדים משנה ראשונה כמו דגיגים מבוהלים(קצת כמו כספיון כזה), והגיע אלינו.

הוא נראה כועס.

״לילי, למה סיפרת לכולם שאנחנו זוג?״

רגע.

מה?

הפרק הקודם