הנשף

למחרת בבוקר, הארי התעורר, התארגן וירד לחדר המועדון. הוא ראה שם על לוח המודעות מודעה חדשה: 

"בסוף השבוע הקרוב יציאה להוגסמיד. מותר לכם לצאת רק אם אתם בשנה שלישית ומעלה."

אני אזמין את ג'יני לצאת איתי, חשב הארי. הדיוק אז כפות ידיים חמימות הסתירו את עיניו.

"נחש מי אני," אמר קול מוכר.

"הממ... רון?"

"לא!"

"הרמיוני?"

"לא!"

"הבחורה שאני הכי אוהב?"

"כן!!"

הידיים הוסרו ממנו, הוא הסתובב וראה את ג'יני מאחוריו.

"בוקר טוב!" היא אמרה בחיוך. "ישנת טוב?"

"מעולה. ג'ין, רוצה לצאת איתי להוגסמיד בסוף השבוע?"

"בסוף השבוע יש יציאה להוגסמיד?" היא שאלה בפליאה.

"כן, הרגע ראיתי את המודעה," הוא אמר והצביע על הלוח.

"אוו, אז ברור שכן!" היא אמרה ונישקה אותו.

"היי, זוג יונים," אמר רון שבא מאחוריהם עם הרמיוני.

"למי אתה קורא זוג יונים?!" שאל הארי.

"לכם," אמר רון.

"אתם פי אלף יותר דביקים ממנו, רון, ואתה יודע את זה." אמרה ג'יני.

"ממש לא. איך אתם מסבירים שהגעתם למצב שדמבלדור תופס אתכם מתנשקים?!" שאלה הרמיוני. הארי וג'יני הביטו זה בזו והסמיקו. הפעם גם ג'יני.

"איך אתם יודעים על זה?" שאל הארי.

"חיכינו לכם מחוץ לדלת, שבמקרה הייתה פתוחה, עד שהבנו שלא תואילו לצאת בזמן הקרוב אז עלינו לבד." אמר רון.

"אה כן? ואתם הגעתם למצב שכל המועדון תופס אתכם מתנשקים!" אמרה ג'יני בלהט.

"וגם אתכם כל המועדון תפס מתנשקים פעם!" אמר רון.

"ואתם התנשקתם באמצע מלחמה!" אמר הארי.

"באמת?" שאלה ג'יני.

"כן, אחרי שיצאת מחדר הנחיצות הם התנשקו כאילו יש לנו את כל הזמן שבעולם." אמר הארי.

הם התווכחו מי יותר דביקים עד שנכנסו יחד לכיתת לחשים. בגלל שהארי, רון והרמיוני נשארו שנה אז הם היו באותה שכבה עם ג'יני. הארי ממש שמח על זה.

רון והרמיוני התיישבו בשולחן קדמי מאוד(רון עשה אז זה רק כי הוא רצה לשבת ליד הרמיוני, לא כי הוא רוצה להקשיב) והארי וג'יני התיישבו באחד השלוחנות באמצע.

"שקט כולם בבקשה! אנחנו נתחיל בשיעור מיד אחרי שאקרא שמות!" צייץ הפרופסור פליטיק הקטן.

"גריינג'ר, הרמיוני."

"פה, המורה!" אמרה הרמיוני בשמחה.

"תענוג שנשארת איתנו עוד שנה, העלמה גריינג'ר." אמר הפרופסור פליטיק בחיוך. הרמיוני הסמיקה אבל נראתה מרוצה מעצמה. דראקו מאלפוי, שישב מאחור עם פנסי פרקינסון, נחר בבוז. כולם ידעו שהוא לא באמת רצה להישאר עוד שנה, אבל הוריו הכריחו אותו, כדי שיוכל לסיים את הלימודים כמו שצריך.

"וויזלי, ג'יני."

"פה." אמרה ג'יני.

"וויזלי, רונלד."

"פה." אמר רון, ואז הוסיף בשקט, "למרות שאני ממש לא רוצה להיות פה." הארי שמע אותו וצחק.

"מאלפוי, דראקו."

"פה," אמר מאלפוי בשיעמום.

"פוטר, הארי."

"פה." אמר הארי. הפרופסור פליטיק שלח אליו חיוך חם. הוא מאוד העריץ אותו תמיד, אבל אחרי הקרב הרבה יותר.

"מעולה, מעולה... פרקינסון, פנסי."

"פה..." 

פליטיק סיים להקריא שמות, ואז אמר: "השיעור אנחנו נתרגל את הלחש היוצר. לחש זה יכול לזמן לכם יש מאין מה שתרצו, חוץ מאוכל כמובן, בתנאי שתבצעו אותו נכון. הלחש הוא: "אורקריפוסטרוס!" תנועת השרביט היא נפנוף וטפיחה, כמו בלחש ההרחפה. אם כך, נסו. ואל תשכחו להתרכז טו טוב במה שתרצו לזמן!"

עד מהרה הרמיוני הייתה היחידה שהצליחה לזמן כרית משובצת יהלומים.

הארי ניסה וניסה, והצליח רק בפעם השביעית. נפלה לידיו שרשרת זהב דקיקה עם תליון לב שעליו חרוטות המילים: 'אני אוהב אותך'. הוא חייך. זה הצליח!

"או, יופי, יופי! הביטו, כולם, מר פוטר הצליח! מר פוטר, תראה לנו בבקשה מה זימנת!" אמר הפרופסור פליטיק. הארי הראה לכיתה את השרשרת. הרמיוני חייכה, רון גלגל עיניים, דראקו מאלפוי הסתכל בגועל, אבל רוב הבנות בכיתה עשו "אוווו!" הארי חייך אל ג'יני וענד לה את השרשרת. היא הסתכלה עליו.

"זה יפהפה," היא לחשה להארי ונישקה אותו נשיקה קטנה על שפתיו. הארי נישק אותה בחזרה. "הכל בשבילך," הוא לחש לה. 

הפרק הקודם		הפרק הבא