שרת הוגוורטס

אייברי מייד התחיל להטיל על ארגוס עבודות ומשימות. הוא הקפיד לנעול אותו תמיד ונתן לו מעט אוכל.

את ארגוס זה ממש הרגיז.

אייברי התייחס אליו כמו אל גמדון בית. ארגוס תהה עדיין מה שלומה של גברת נוריס ואיפה היא בכלל. הוא דאג לה יותר מכפי שדאג לכל אחד אחר איי פעם.

ההורים של אייברי שיתפו איתו פעולה. מסתבר שבכלל הם הציעו את הרעיון.

״ארגוס!״ קראה גברת פיכסלובסקי, ״כל כך מלוכלך כאן!״

ארגוס רטן ומיהר לסלון. ״מההה?״

״תראה!״ היא דחפה עיפרון שהיה מונח על הרצפה. ״מגיע לך עונש על זה״

״אבל זה רק עיפרון!״ מחה ארגוס.

״היי!״ אייברי דחף אותו ״שמעת מה היא אמרה? תרים אותו!!!״

ארגוס נאנח והרים את העיפרון מהרצפה.

״עדיין מלוכלך כאן.״ פסקה גברת פיכסלובסקי. ״תראה את הכתם הזה״

״הוא לא יורד״ השיב ארגוס בקצרה.

״תנקה אותו!!!״ צרח אייברי. ארגוס קיווה שכל השכונה שמעה אותו, כדי שיחלצו אותו מפה.

״עכשיו לך למיטה! בלי ארוחת ערב!״ ציוותה הגברת

״כן״ מלמל ארגוס והקפיד להתקל ״בטעות״ באייברי כשעבר.

ארגוס חיכה במיטה כמה שעות. עברו כבר ארבעה ימים מאז שהגיע לבית פיכסלובסקי. זה חייב לקרות היום.

הוא המתין עוד כמה דקות עד שהרעש בסלון הוחלף ברעש הנחירות של אייברי והוריו, ואז זרק את השמיכה מעליו, והלך על קצות האצבעות לעבר החלון. הוא פתח אותו, ולשמחתי החלון לא השמיע קולות חריקה, והביט בהיסוס לעבר הרחוב החשוך שמתחתיו. לקפוץ או לא לקפוץ? ומה אם גברת נוריס? לא, הוא לא יילך בלעדיה. חוץ מזה, החלון הזה הוביל לגינה שהייתה מוקפת בחומת אבן גבוהה, כך שממילא הוא לא יוכל לצאת. ואם כן, הוא עלול להיחבל.

הוא פתח את דלת חדרו בעדינות והתגנב חרש במורד המדרגות. כפות רגליו נגעו בשטיח הרך והמפנק והוא נחת על הקרקע באנחת רווחה. איפה גברת נוריס?

ארגוס נכנס לחדר המחשבים. היה אסור לו להכנס לשם- אולי גברת נוריס שם? קול יללה בישר לו שצדק.

הוא מיהר לאורך שולחנות העבודה ורכן ליד החתולה האהובה שלו. ״גברת נוריס!״ לחש וחיבק אותה.

היא הייתה פצועה, ועטופה בשרשראות כבדות. ״איך אני משחרר אותך עכשיו?״ רטן הילד בתסכול.

גברת נוריס החוותה בזנבה לאחד משולחנות העבודה. ההוא התקרב אליו.

החתולה סימנה בזנבה שעליו לפתוח את המגירה. הוא פתח, ולאושרו שכב שם מפתח קטן.

אחרי ששחרר אותה הם רצו לדלת. ארגוס דחף את הידית.

הדלת הייתה נעולה.

מה עושים? 

הפרק הקודם