פיה&מכשפה?

פרק ארבע

"דיזיי, החברה שלך, לא נראית לי בסדר. היא כל הזמן מסתובבת לידך, ומכרכרת סביבך. זה מטריד אותי." היה כתוב במכתב שהביאה אפרודיטה.

אמא צודקת, חשבה מריאן. 'דיזיי באמת כל הזמן מסתובבת סביבי. היא מנסה להבין כל הזמן כל מיני פרטים לא חשובים עלי. היא באמת מוזרה. אבל לעזוב אותה? זאת הייתה ההתלבטות הכי קשה של מריאן. היא הייתה חברה כל-כך טובה. הייתה? נזפה בעצמה, מריאן, דיזיי עדיין חברה שלך עד להודעה חדשה.

"מריאן, את באה?" שאלה דיזיי.

"בטח, אני באה עכשיו," אמרה מריאן, והם הלכו לספריה. רגע, לספריה... מריאן חשבה לעצמה בראש, דיזיי חייבת ללכת מפה, אני צריכה לברר על הספר הישן בעצמי.

“דיזיי, אולי תלכי להביא לי את ה... עט-נוצה שלי? שכחתי אותו בחדר המועדון."

"בסדר."

מריאן נאנחה בהקלה, ייקח לדיזיי שנים להגיע לספריה בחזרה, עט הנוצה שלי בכלל על המיטה שלי. ועכשיו אני חייבת לטפל בספר הזה. מהר.

מריאן פתחה את הספר, ושוב, בדיוק כמו בפעם הקודמת כל החדר התמלא באור.

"קחי." זרקה דיזיי את העט.

"אממ..." דיזיי.

"מה?"

"אכפת לך ללכת רגע?"

"בסדר...ביי."

מריאן נאנחה בהקלה, לפחות דיזיי לא תהיה פה.

פתאום שמה לב מריאן, שעל הספר היו כתובות מילים מוזרות: "אילחה קישקינגיינה טלולרה, אימלנה – רואבאתה מיראלוניה." מריאן הקריאה את המילים בקול.

פתאום כל החדר התמלא בנחשול מים צבעוני. מריאן הסתכלה בעיניה על הפלא הזה, שנקרא מים צבעוניים. רגע, צבעוניים? משהו פה לא הגיוני. פסקה מריאן.

פתאום כל נחשול המים ריחף בכל החדר, והרטיב את כולו כולל את מריאן. ואז, כאילו לא קרה כלום, המים חזרו אל תוך הספר.

"מה זה אומר?!" שאלה מריאן את עצמה.

"זה אומר שאת נועדת לגדולות, מיס ביילי..."

הפרק הקודם		הפרק הבא