עיר של אהבות קטנות (או גדולות)

קליירי פסעה ברחוב באיטיות. היא חמקה מהבית במהירות בבוקר לפני שאימא שלה תספיק לשאול אותה מדוע עיניה אדומות כל כך.

התשובה הייתה ברורה. רוב הלילה קליירי פשוט שכבה במיטתה וחשבה עד כמה החיים שלה רעים. היא ענדה משקפי שמש שמצאה בקצה המגירה במטבח.

היא ממש לא רצתה את המבטים הרחמניים של אלק ואת השאלות הסקרניות של איזבל ובמיוחד, ובמיוחד את המבט המלגלג של ג'ייס!!

'אני פשוט צריכה לשרוד את היום הזה איכשהו,' היא נאנחה בהשלמה ונכנסה לאופרה.

מריס הורתה לה לנקות את הבמה ואז את היציע. קליירי הנהנה בלי אומר וניגשה לעבודה.

היא ממש קיוותה לפגוש בג'ייס באולם האופרה, רק בשביל שתוכל לצעוק עליו קצת ולהוציא עליו את עצביה המרוטים. אך כמובן כפי שהחיים הראו לה עד לפה, הם לא נותנים את הדברים שאנחנו רוצים והאולם קידם את פניה ריק ושקט.

קליירי הבליעה אנחה והחלה לנקות את הבמה. הבמה הייתה מרוצפת בפרקט כך שהיא שפכה ממש קצת מים ואז העבירה את הסמרטוט.

כעבור זמן מה היא שמעה קולות דיבור סוערים מבחוץ. היא ניסתה להתעלם מהם אך לאחר כמה דקות הסקרנות שלה ניצחה אותה והיא הניחה את המגב בצד ופסעה בחשש לכיוון הקולות.

הם הגיעו מהמאחורי הקלעים של הבמה. היא הלכה באיטיות עד שהגיעה לדלת שהובילה למסדרון. הדלת הייתה פתוחה לכדי חריץ וכעת הקולות דיבור שהגיעו מהמסדרון נשמעו ברורים.

"אתה בטוח שזה מה ששמעת?” נשמע קולו של ג'ייס. הוא היה נשמע מוזר. הוא היה נשמע מבוהל.

"כן, ג'ייס. כמה פעמים אני עוד אצטרך לומר את זה?” נשמע קולו המעוצבן של אלק.

"נשאר לנו עוד חודש וחצי בדיוק עד שהבנק יעקל פה את הכל,” אמר אלק. קליירי קפאה במקומה. הוא לא רציני!

"א..אני לא מבינה,” אמר קולה ההמום של איזבל. “א.איך? מה קרה פתאום?”

"אתם זוכרים שאימא חתמה על בעלות של האופרה עם קאמיל בלקור?” שאל אלק.

"אני תמיד שנאתי אותה,” אמר ג'ייס.

"התברר שהיא ברחה מהמדינה עם כל הכסף של האופרה,” אמר אלק. “והשאירה אותנו עם חובות ענקיים!”

"אני צריך קצת אוויר,” אמר ג'ייס. קולו נשמע ממש קרוב. קליירי זזה במהירות מהפתח של הדלת ונצמדה לקיר החשוך.

הדלת נפתחה בסערה ומי אם לא ג'ייס פסע במהירות קדימה. הוא טרק את הדלת בחוזקה

קליירי נשמה במהירות. אין סיכוי שהאופרה עכשיו נסגרת!! זה פשוט לא יכול להיות! מה יהיה איתה ועם אימא שלה??

"עצביםםם!” היא שמעה את ג'ייס צועק מהבמה.

"אוו, אין לו מושג עד כמה!” היא חייכה במרירות.

קול חזק של בעיטה נשמע ואז קול של מיים נשפכים. פניה של קליירי התעוותו בכעס.

לא! לא אתה לא! אין סיכוי! יואו! אני כל כך הולכת לקרקס לך את הצורה!!!

היא נכנסה במהירות אל תוך הבמה. פניו של ג'ייס התעגלו בהפתעה כשהוא ראה אותה ואז הבעה של פחד התפשטה על פניו כשהוא ראה את הדלי השפוך על הרצפה.

הוא פתח את פיו בשביל לומר משהו אבל קליירי קטעה אותו.

"חתיכת חצוף מגעיל ואנוכי!” היא צעקה בכעס סטרה לו בחוזקה על הפרצוף.

ג'ייס מעד אחורנית והביט בה במבט מבולבל לחלוטין.

"תקשיבי ילדה, אין לי זמן לשטויות שלך!” הא קרא בכעס ונעמד. “הקייריה שלי עכשיו הלכה! אוקי? עבודה של שנים ואימונים עכשיו פשוט נגמרו אז תסלחי לי אם אני בעטתי לך בדלי המסכן שלך!”

"זה פשוט מעניין לי ת'זרת!” צרחה קליירי. “מה 'כפת לי מהקייריה המסכנה שלך? חתיכת בלונד סנופ קטן ונפוח!” היא זרקה את המשקפיי שמש שלה הצידה.

"וואו, העיניים שלך אדומות,” אמר ג'ייס. “חתכת היום בבוקר יותר מידיי בצל?”

דמעות הופיעו על לחייה של קליירי. 'אני ממש לא הולכת לבכות כאן מולו!' היא חשבה בכעס אבל זה לא עזר.

"אתה דואג לקייריה המסכנה שלך!” קראה קליירי. “ואותי ואת אימא שלי הולכים להעיף מהבית לרחוב! לרחובב!” היא ניסתה לנגב את דמעותיה אך ללא הועיל. “חשבת על זה??? חתיכת פוץ נפוח ומפונק??”

"קליירי,” ג'ייס אמר את שמה לראשונה. הבעת פניו הייתה שונה לחלוטין. “א..אני לא - “

"אוח, פשוט תסתום!” קראה קליירי. “אני לא רוצה לשמוע אותך!” והיא מהרה לצאת מן הבמה, מותירה את ג'ייס עומד לבדו וסביב רגליו שלולית של מים.

הפרק הקודם		הפרק הבא