יומן הזיכרונות של אירמה

שלום! מה שלומכם?
אז קודם כל אני מתנצלת שלוקח לי המון זמן להעלות פרקים כי אני משתדלת שהם יהיו יותר ארוכים ממה שאני רגילה לכתוב...
דבר שני- הבהרה קטנה: יש שתי ילדות עם שם דומה, אירמה ואירנה. זו לא אותה אחת!!
הפרק הזה מוקדש לבלאגן גדול, נעהש ונעמה כחלון, המנויים הראשונים שלי! תודה רבה! אתם נותנים לי המון מוטיבציה להמשיך!
והנה הפרק שלכם. תהנו!

המשך זיכרון 3

אירנה החלה לבכות חרש. פרנק טפח על כתפה בעדינות וניסה לעודד אותה ללא הועיל. אירמה הביטה בילד הבלונדיני במבט רותח מזעם. אגרופיה נקפצו והיא חרקה בשינייה. "אתה!" היא קפצה פתאום ונעמדה מולו, "שלא תעז להפחיד אותה יותר!". הילד וחבריו גיחכו. "מה תעשי לנו?" לגלג הילד, "תגידי אותנו לאמאל'ה?". שני התאומים הגבוהים שלפו שרביטים.
אירמה קפצה את שפתייה לפס צר. אליס הניחה את ידה על כתפה בעדינות,"אירמה, אל תעשי שום דבר, בבקשה! אנחנו נסתבך!" אבל זה לא עזר. "אימפדימנטה!" צעקה אירמה וכיוונה את שרביטה אל הילד, שהשתטח על הרצפה והחל לדמם מהאף. אירנה המשיכה לבכות עוד יותר חזק, ופרנק ניסה להרגיע אותה, וגם קצת את עצמו, שיהיה בסדר. אליס הביטה בתוכחה באירמה שעמדה קפואה על מקומה, רועדת מפחד. התאומים הגבוהים הרימו את הבלונדיני ותמכו בו ביציאה מתא הרכבת. "אתם תשלמו על זה!" סינן להם אחד מהם כשהתרחקו. וכשהיה נראה שהמצב לא יכול להיות גרוע יותר, נשמעה דפיקה בדלת.
בפתח עמדה נערה שחורת שיער כבת 25 בערך. "מה קרה פה?" היא שאלה בחלחלה. אירמה השפילה את מבטה, מבוישת. פניה של הנערה החווירו למראה הדם על הרצפה. "טוב, אני לא יודעת מה חשבתם לעצמכם, אבל  מאסטרו דיפט ישמע על זה! עכשיו, בואו אחריי! גם את, אירנה!". אירמה הביטה באירנה, שהסמיקה כמו עגבנייה בשלה.
"מי זו?" לחשה לה אירמה כשיצאו מן התא, מובלים על ידי הנערה בעלת השמלה המשובצת, שהלכה בראש זקוף לפניהם. "מינרווה מקגונגל" השיבה לה אירנה, "היא גרה ליד הבית שלי. עכשיו היא עושה השתלמות למורים אצל פרופסור דיפט המנהל". אירנה פתחה את פיה לומר עוד משהו, אך בדיוק נפתחה דלת התא שהם הלכו אליו.
"כן מינרווה, מה רצונך?" פנה אל מינרווה גבר בעל זקן אדום. "הילדים האלו הטילו קללה על ילד אחר" אמרה מינרוווה בנוקשות. "הבנתי. השאירי אותם כאן" ענה לה פרופסור דיפט ביובש שלא היה מבייש צנון.
"ובכן", הוא פנה אליהם כשנשארו לבד בקרון, "ספרו לי מה קרה". "לאבגוד הציק לאירנה!" התפרץ פרנק, "היא ברחה לתא שלנו ואז הוא בא להרביץ לה שוב, הקניט את אירמה והסמית'ים באו לתקוף אותה אז היא התגוננה מפניהם! זו לא אשמתה!" הוא דיבר בשטף ובמהירות, כאילו פחד שיקטעו אותו.
"המממ… מה אתה אומר… תוכלו אולי לתת לי תיעוד של מה שקרה?". ארבעת הילדים הביטו בו מבולבלים. "מה לעשות?" שאלה אירמה. "לתת לי תיעוד של מה שקרה. חוט של זיכרון. ככה אוכל לראות מה שבאמת קרה". "ו… איך עושים את זה?" שאלה אליס בחשש.
לאחר תדרוך קצר הושיטו ארבעת הילדים למנהל חוטי כסף. הוא שם אותם בשקית והודה להם.
בדיוק אז עצרה הרכבת. אירמה, אליס, אירנה ופרנק ירדו אל מול האגם כשנשמע קול קורא: "תלמידים חדשים לכאן!". אירמה כבר שמעה על האגריד ברכבת קודם, ולכן רק חייכה כשראתה את הגודל שלו, ולא נבהלה כמו שקרה לילדה שלידה. כשראתה את האגריד היא פלטה צווחה קטנה והפס הורוד בשערה התחלף לסגול. "את יכולה להירגע, זה רק שומר הקרקעות" הרגיעה אותה אירמה, "ואיך זה שהשיער שלך מחליף צבעים?". "הוא משתנה לפי מצבי הרוח שלי" ענתה הילדה ונשמה נשימה עמוקה. לאט לאט הפס בשיער שלה חזר להיות ורוד. "אירמה!" נשמעה לפתע קריאה. אליס צצה לידה. "הנה את! בואי לתפוס מקום בסירה! עוד רגע תופסים לך את המקום לידנו!". אירמה רצה עם אליס לאחת הסירות. היו שם שישה ילדים: אירמה, אליס, פרנק, אירנה ועוד ילד וילדה ג'ינג'ים. "הי! אני מולי פירואט. נעים להכיר!" פנתה אליה הילדה בעליזות. "אירמה פינץ" מלמלה אירמה. "פינץ? את טהורת דם?" שאלה מולי. "כן, אבל אני לא מפה". "אה. ארתור, אתה מכיר פינץ?" שאלה מולי את הילד כחול העיניים שישב לידה. "לא, ואני לא מרגיש כל כך טוב" ענה ארתור ופניו החליפו צבעים מלבן לירוק. "בטח חטפת מחלת ים" אמר פרנק ברחמים, "כדאי לך לע-" אבל קול הקאה קטע את המשפט. ארתור נדחף אל דופן הסירה והקיא כמעט עד שהגיעו אל הטירה המפוארת והמרשימה של הוגוורטס.

הפרק הקודם		הפרק הבא