הילדה החדשה

ליאם לבשה שמלת מיני בצבע בורדו, שנראתה מהמם עם העור הבהיר שלה.

אמילי לבשה חולצת רשת שחורה ואוברול ג'ינס ארוך מעל, מה שגרם לה להיראות כמו ילדת כפר מפונפנת, אבל חמודה. 

לילי לבשה חולצת בטן צמודה כחלחלה וג'ינס קצרצר וכהה.

אני לבשתי חולצת בטן כסופה וסקיני ג'ינס שליאם בחרה לי, והאמת,  לא ממש ידעתי איך אני נראית.

אחרי שעברנו שלוש פעמים באותו מסדרון, הופיעה דלת כמו משום מקום.

כשנכנסנו סיריוס וג'יימס שרקו, ורמוס הסתכל על אמילי והסמיק.

"קדימה, לכי אליו" דחפתי אותה לכיוונו.

"עכשיו" רעם קולו של סיריוס ברמקולים שהיו בפינות החדר.

"עכשיו, משחקים אמת או חובה"

הוא ריכז את כולם במעגל פופים. "אוקיי, כולם מכירים את החוקים?" שאל, וכולם הינהנו

"יופי, אבל הפעם אני מוסיף עוד עניין, כל מי שבוחר באמת, חייב לשתות וריטסרום"

אמר והצביע על 12 כוסות גדולות עם שיקוי בפנים "אז אני מסובב ראשון"

אמר, וסובב.

הפיה של הבקבוק יצאה עליי, והתחתית של הבקבוק, יצאה על אמילי.

"אמילי, אמת או חובה?" שאלתי אותה.

"אמת" ענתה לי, ולקחה את שלוק של וריטסרום.

"אמת שאת ורמוס יוצאים לדייט בהוגסמיד?" שאלתי, וכמעט צחקתי. 

"כן" ענתה, כולם מחאו כפיים, ואני נשבעת שראיתי אותה ואת רמוס מסמיקים מעט.

"בסדר בסדר, עכשיו אני מסובבת" אמרה לאחר שכולם נרגעו קצת.

היא סובבה את  הבקבוק, 

ולילי שאלה את סיריוס בשעמום ניכר "בלק, אמת או חובה?" 

"חובה" ענה לה.

ראיתי שלוקח לה זמן לחשוב, אז שאלתי אם אני יכולה להציע משהו במקומה.

לילי הסכימה, ואני התחלתי לתכנן את השלבים של החובה.

לבסוף אמרתי "סיריוס, חובה עליך לקרוא לכמה שיותר תלמידים לבוא אחריך, ואז לקפוץ לאגם בביקיני"

הרבה מהנערים והנערות בחדר נתנו בי מבט מאוכזב, כאילו ציפו ליותר. אף אחד לא שם לב לחיוך הזדוני שלי.

"רגע אנשים, לא סיימתי"

כולם בהו בי, בתקווה שאשפר את החובה, והוווו, איך שיפרתי אותה!

אחרי ששתקתי כדי להוסיף מתח, ג'יימס נשבר ושאל "נו? תמשיכי!"

ואז הטלתי את הפצצה.

"ועלייך לרדת את כל המדרגות והמדשאות בעקבים!"

ושוב כולם בהו בי, אבל הפעם באימה והערצה.

סיריוס, במחשבה על כל המדרגות, נתן לי מבט מבועת ונקמני.

פניתי לכל הנערים בחדר ואמרתי "הגיע הזמן שתחוו קצת ממה שאנחנו חוות" 

הבנים מסביבי החווירו, והבנות הנהנו בהסכמה.

סיריוס החליף לביקיני ועקבים, ואז מעד את דרכו החוצה ואסף קהל.

לבסוף, כשהגענו לאגם, הוא קפץ פנימה, ואני אחריו.

אחרי שיצאתי אמילי נתנה לי את הסווטשירט שלה ושאלה "למה קפצת גם את?" ואני עניתי בשיניים נוקשות "בגל..ל ש..אני או..הבת לשח..ות" היא הינהנה ועזרה לי לקום.

כשסיריוס יצא מהאגם הוא הוריד את נעלי העקב ואמר, גם הוא בשיניים נוקשות "בוא..ו נח...זור לש.. לשח.. לשחק"

הגענו למעלה ואני וסיריוס התייבשנו, והמשכנו לשחק.

סיריוס סובב את הבקבוק ויצא עלי ועל ג'יימס.

למה זו תמיד אני?

"אמת או חובה?" הוא שאל אותי בחיוך.

"אמממ.. חובה" עניתי. ג'יימס גיחך ואמר "חובה עליך לנשק את סיריוס למשך דקה שלמה!"

קרא בניצחון, כאילו זו החובה המושלמת. שלי הייתה הרבה יותר טובה!

הנהנתי ומשכתי בכתפי.

ג'יימס שאל אותי "זה לא מביך אותך?"

ואני שאלתי בתמיהה "לא, למה שזה יביך אותי?"

ג'יימס צחק ושאל "הוא יהיה החבר הראשון שלך, לא?"

צחקתי גם אני, אך בלי הומור, ועניתי "קודם כל, הוא לא החבר שלי, וגם אם הוא היה, הוא בהחלט לא היה הראשון!"

בזאת הסתיימה השיחה, ואני קמתי והלכתי לעבר סיריוס.

התיישבתי לידו ונישקתי אותו על פיו, בעודו מנסה להעמיק את הנשיקה ואני חוסמת אותו.

אחרי חמישים שניות ג'יימס הכריז "ו... זהו!"

כשחזרתי למקומי סיריוס קרץ לי, ואני שמחתי לגלות שאני יכולה לגלגל אליו עיניים, בלי להסמיק מהמחווה.

אחרי אחרי עוד כמה סיבובים, סיריוס הכריז על המשחק השני- מעולם לא...

"אז ככה" התחיל סיריוס "בעצם, כל אחד לוקח בקבוק של בירצפת, או אם אתם אמיצים,

אתם יכולים לקחת וויסקי אש. בכל מקרה, בתורך אתה אומר משהו שמעולם לא עשית.

למשל, אני מעולם לא אכלתי מקדונלד'ס. אחרי שהוא אומר את זה, מי שכן אכל מקדונלד'ס שותה.

אם הבקבוק שלכם נגמר אתם יוצאים מהמשחק.

החלק עם המקדונלד'ס היה סתם דוגמה"  

כולם הלכו לקחת בקבוקים.

אני, סיריוס, ג'יימס וליאם היינו היחידים שבחרו וויסקי אש. 

אחרי שכולם התמקמו בחזרה אמרתי "אני רוצה להתחיל".

"בסדר, תתחילי!"

"מעולם לא ביקרתי בהוגסמיד" אמרתי, וכולם שתו.

"ליל'ס, תורך" אמרתי לה.

"מעולם לא שיחקתי קווידיץ'" כולם שתו חוץ ממני, מפיטר ואמילי.

בתורו של שון, השומר של קבוצת הקווידיץ', הוא אמר "מעולם לא מתחתי מישהו"

 סיריוס, ג'יימס, רמוס, פיטר ואני שתינו.

"רגע רגע, זה מעניין. אן, את מי מתחת?" שאלה לילי.

נשמתי עמוק ואז אמרתי

"עד שנה שעברה למדתי בבובאטון. הבת של המנהלת שמה בכוס של תום, החבר שלי באותה תקופה" ליכסנתי מבט לג'יימס "בקיצור, היא מזגה לו משקה אהבה  חזק במיוחד, והוא בגד בי.

אז התעצבנתי עליה, ומתחתי אותה בענק. בגלל זה העיפו אותי משם."

"רגע, מה עשית לה?" שאל סיריוס, מרותק.

"אמממ, בתור התחלה שמתי לתום מכתב בלוקר, שמספר שהיא נפרדת ממנו. אחרי זה התגנבתי לחדר שלה ו... בואו נגיד שכל השיער שלה עכשיו בפח"

נראה שג'יימס וסיריוס מאוד התרשמו ממני.

אחרי שון, היה תורו של ג'יימס.

"מעולם לא ניסיתי להשתמש בחפצים של מוגלגים"

אני, לילי, אמילי וליאם שתינו.

"טוב, אני בת מוגלגים, אז ברור שהשתמשתי בחפצים שלהם, אבל למה אתן השתמשתן?"

"לי היה ועדיין יש טלפון נייד. זה מאוד יעיל לצילום פדיחות.

אני מניחה שהתאומות השתמשו בגלל שהן חצויות דם, נכון?"

ליאם הינהנה. 

"אה, אוקיי, עכשיו תור רמוס"

"מעולם לא שרתי לפני קהל" הוא במבוכה קלה.

אני, ג'יימס וסיריוס שתינו.

"אבל יש לכם להקה" אמרה אמילי לרמוס.

"אני יודע, אבל הסולן שלנו זה סיריוס, והמלווה זה ג'יימס" הוא השיב לה.

"אמממ, בסדר. ממשיכים" 

"מעולם לא הרגשתי שייך למשפחה שלי" אמר סיריוס וכולם שתו, חוץ ממני.

"אן, למה את לא שותה?" שאל אותי שון.

"למה נראה לך?" שאלתי וגלגלתי את עיניי. 

"את בסדר?" שאלה לילי ואני השבתי "כן כן, זה לא משהו חשוב"

לידי צנח כדור לחץ, מהסוג העטוף ברשת, ככה כשלוחצים יוצאות מין בועות יפות בצבעים. מחצתי אותו והרגשתי יותר טוב.

אחרי עוד חמש דקות שבהן כולם דרשו ממני לספר מה קרה, 

ולבסוף התפרצתי וצעקתי "ההורים שלי העיפו מהבית אחרי שהעיפו אותי מבית הספר, בסדר? זה מה שקרה!"

לבסוף סיריוס שאל "הם העיפו אותך מהבית בגלל מתיחה?

הם יותר גרועים מההורים שלי, והם נוראיים!"

"זה היה בגלל שאבא שלי הוא העוזר של שר הקסמים, והם לא רצו שהמוניטין המושלם שלו ייהרס. אז הם סיפרו לכולם שעברתי לגור באמריקה עם קרובי משפחה, ושאני כנראה לא אחזור הביתה.."

"הם העיפו אותך מהבית בגלל מוניטין? בגלל פאקינג מוניטין?!" שאל ג'יימס, מזועזע.

"כן" אמרתי, ולחצתי על הכדור כ"כ חזק שהוא התפוצץ.

סיריוס אמר "אל תדאגי, גם אותי העיפו מבית, והרבה יותר טוב לי עכשיו!" ואני שאלתי "העיפו אותך מהבית? לא ידעתי, סליחה"

"אין על מה! אני ישן עכשיו אצל ג'יימס, והכל הרבה יותר מתאים לי מאשר שזה היה לפני! ההורים שלו אוהבים אותי, וכיף לי!" 

הוא זרק עלי כרית שהופיעה משום מקום, ואני צעקתי "אתה הולך להצטער על זה! מלחמת כריות!" 

כולם התחילו לזרוק כריות לכל אבר, ובסוף חזרנו לחדר שלנו ב- 00:00, מכוסות נוצות.

אמרתי לבנות לילה טוב ותוך שניה כבר ישנתי, בלי להחליף לפיג'מה.

נ.מ כללי

השעה הייתה 19:17, והירח המלא כבר החל לעלות.

ארבעה ילדים התגנבו ליער האסור, וילדה אחת עקבה אחריהם מבלי ידיעתם. 

נ.מ אן

~רבע שעה לפני~

בדרך כלל אני לא נערה שלחץ משפיע עליה,

אבל במסיבה פשוט התפרצתי.

בכל מקרה, קראתי את הספר שלי כאשר שמעתי לחשושים.

היה מין קפל באוויר, ואז הוא נעלם והופיע כמה מטרים משם.

התחלתי לעקוב אחרי ההבהוב, אבל פספסתי אותו כשסיריוס הופיע לפני ושאל בנשימה אחת

"רוצה-ללכת-איתי-להוגסמיד-בשישי?" 

"סליחה, מה?" שאלתי, מבולבלת.

"אממממ, רוצה ללכת איתי להוגסמיד בשישי?"

"אתה באמת רוצה להרוס את החברות שלנו?"

"מה?" עכשיו סיריוס נראה מבולבל.

"אם זה לא יעבוד, נוכל להיות פשוט ידידים אחר כך?"

"למה שזה לא יעבוד?"

"אוי סיריוס סיריוס סיריוס, אתה מעולם לא שמעת על האקסים שלי?"

"אקסים? כבר היו לך חברים לפני?"

"קודם כל, אתה לא החבר שלי, וכן, היו לי חברים. למה אתה כ"כ מופתע?"

"רגע, מה קרה איתם?"

"טוב, ג'וש ואוליבר בגדו בי, ותום בגד בי גם הוא, בגלל שיקוי אהבה"

"ואם נוכל לחזור להיות ידידים במקרה שזה לא יעבוד? את תסכימי?"

"אני לא יודעת, אני אחשוב על זה"

"אז זה 'כן'?" שאל,ותקווה עלתה בעיניו.

"זה אומר שאני אחשוב על זה" אמרתי בחצי חיוך.

חיכיתי שהוא ילך, ואז ניסיתי לאתר ההבהוב.

הוא שוב הופיע, אך הפעם רחוק יותר.

שמעתי מישהו לוחש "היא עלתה עלינו!"

ומישהו אחר עונה לו בבעתה "איך? זה לא אמור להיות אפשרי!"

הקולות נשמעו לי מוכרים, וידעתי שהשמות עומדים לי על קצה הלשון.

המשכתי להקשיב ושמעתי את קולו של סיריוס לוחש  

"סתמו, שלא תשמע אתכם מדברים! היא חכמה, היא יכולה להבין שאנחנו מתחת לגלימת היעלמות אם תדברו!"

הם מתחת לגלימת היעלמות! איך לא חשבתי על זה?

שאר הקולות בוודאי שייכים לג'יימס, רמוס ופיטר...

רציתי שהם יפסיקו לחשוד בי, אז שמתי על פני הבעה מבולבלת ושאלתי

"מה? לאן זה נעלם?" רקעתי ברגלי בתסכול מדומה.

יכולתי לשמוע את ג'יימס משוויץ "אמרתי לכם שלא לזוז זה רעיון טוב! עכשיו היא מבולבלת!"

פניתי למסדרון אחר, כדי שזה יראה כאילו התייאשתי.

הם המשיכו ללכת, ואני המשכתי לעקוב אחריהם.

כשהם הגיעו לקצה היער האסור, הם פשטו את גלימת ההיעלמות

והמשיכו ללכת חשופים.

עקבתי אחריהם לעומק היער,  ואז רמוס קרס לפתע, והחל לצרוח. 

השאר השתנו ל... חיות? אה כמובן, הם אנימגוסים, למה לא?

(ציניות אנשים, ציניות!)

אז עכשיו הכינויים שלהם ברורים!

ג'יימס היה אייל, ולכן קראו לו קרניים.

 סיריוס היה כלב, ובגלל זה קראו לו רך-כף.

פיטר היה עכברוש, ולפיכך גם זנב תולע.

אבל רמוס... מה היה רמוס? ירחוני, מה זה אומר?

אההה, הוא איש זאב! רגע, הוא איש זאב?

כמו שאומרים 'הסקרנות הרגה את העכבר'

טוב, הסקרנות הרגה אותי.

אבל במקרה הזה, העכבר התחמק מן המוות.

חשבתי על החיה שלי, זאב.

התחלתי להרגיש את השינוי, קורע את הבפנים שלי ומאחה אותו לצורה החופשייה והאמיתית שלי. 

ולא, אני לא אשת זאב.

צורת האנימאגוס שלי היא זאב, ואם לא משתנים הרבה זמן, השינוי כואב, כמעט כמו שהוא כואב בפעם הראשונה.

אבל אני מתלוננת בזמן שלרמוס נשברות כל העצמות ונבנות מחדש בתור יצור שהוא לא שולט בו.

אחרי השינוי הרגשתי יותר חופשיה, יותר משוחררת.

התחלתי להתהלך סביב החבורה המשונה, מנסה שלא להיראות. 

עכשיו רמוס כבר היה איש זאב במלוא עוצמתו, 

ופוטר האייל וסיריוס הכלב ניסו למנוע ממנו לרוץ להוגוורטס.

הם הצליחו לרסן אותו במשך עשרים דקות, אבל אז איבדו שליטה.

רמוס פצע את האייל עמוק בבטן.

הוא העיף את הכלב השחור על עץ, וכמעט מחץ את העכברוש.

הוא היה בורח אילולא קפצתי עליו והתחלתי להיאבק בו.

לא הייתי מטומטמת, עשיתי את זה בתור זאב, אבל הוא עדיין גבר עלי. 

אחרי שלוש שריטות עמוקות בפרצוף ונשיכה בבטן הזאב שלי קרס ביבבה חלושה. האייל והכלב כבר הספיקו להתאושש מעט, וברגע שקמו על רגליהם הם ריסנו אותו. 

הם נשארו לידי, וברגע שהשמש עלתה, ורמוס התחיל להשתנות, הם מיהרו אליי.

הם השתנו חזרה לבני אדם, ואני עדיין הייתי בצורת זאב.

כשהם התקרבו הזאב הבהב ונעלם.

רק אני הייתי שם. הם בהו בי לרגע, ואז רמוס התקרב והם מיהרו להחביא אותי.

הוא ניסה לראות מה הם מסתירים, ורק אחרי שהתחנן לדעת איזה נזק גרם הם פינו את הדרך ונתנו לו לראות אותי.

הוא הסתכל עלי שנייה בתדהמה ואז קרס על ברכיו לידי, דמעות הצטברו בעיניו.

הוא הביט בי ושאל "למה עשית את זה?"

ואני עניתי חלושות "לא רציתי שתגיע להוגוורטס. הייתי.. חייבת" 

הוא לא השיב, רק פנה לג'יימס ושאל "היא.. היא נלחמה בי בתור בת אדם?"

סיריוס הניד בראשו ואמר "לא. זאב נגד אדם זאב"

ג'יימס הרים אותי למרות היותו פצוע ואמר "חייבים לקחת אותה למרפאה"

הנדתי בראשי ולחשתי "לא למרפאה. רמוס... ייחשף. אסור!" 

רמוס לחש גם הוא "ששששש, מאדאם פומפרי כבר יודעת. זה בסדר"    

הייייייייייייייי!

סליחה שהפרקים לא מאוזנים, אני פשוט מנסה לעצור בנקודות הגיוניות.

בבקשה תגיבו!

וגליה, אם אני צריכה לסמן לך לייקים באינסטגרם, את יכולה להגיב!

אז תגיבי או שאני אפיל אליך את אימת הארנבונים!

ב-ביי!

הפרק הקודם		הפרק הבא