הארי והקונדסאים

פרק מספר 4: הראי של ינפתא

הארי התעורר בבהלה. 

הוא חלם על צחוק גבוה וקר והבזק אור ירוק.

הוא ניסה להירדם שוב, אבל הוא חלם על קווירל, אוחז באבן החכמים, והבזק אור ירוק, ולקווירל לא קורה כלום… הוא התעורר שנית.

הוא הזיע כולו. היה לו חם… הוא הוריד את הפיג'מה, ושם גלימה רק בשביל להרגיש את הקור הרגעי הראשון ממנה.

הוא ירד לחדר המועדון הריק.

עדיין היה לו חם.

הוא חייב לצאת החוצה… והוא יצא. אכן היה כאן קר יותר. ומשעמם.

הארי התחיל לטייל. הוא שוטט במסדרונות ללא מטרה, מתחמק מדי פעם ממורה או פיבס. הוא ניצב בפני דלת ונכנס בה בלי לחשוב. זה היה חדר כיתה נטוש, והיה בו ראי, גדול ומפואר, שעל ראשו היה כתוב, 'ךבלת לאש מת אם איכה אראך ינפתא אל'.

החדר היה ריק. 

הארי הביט בראי. ובראי הוא ראה אנשים. היו שם שני אנשים מקדימה, ומאחוריהם עמדו מגוון אנשים, חלקם צעירים יותר, חלקם זקנים יותר.

אולי הראי הראה אנשים בלתי נראים? הארי הושיט יד לעבר האישה, שלפי הראי עמדה ממש מאחוריו. הוא לא נתקל בדבר מלבד אוויר.

כל הדמויות בראי חייכו אליו, ובכו בו זמנית. 

ולפתע הארי הבין.

"אבא?" הוא לחש. "אמא?" הדמויות הנהנו לאיטם.

אביו היה זהה לו בדיוק, מלבד העיניים, אותן יכל לראות אצל אמו… 

אבל - רק רגע. העיניים של אביו היו מוכרות. אלה היו העיניים של ג'יימס. מוזר. למעשה, כל הגוף היה של ג'יימס.

ואמו - גופה של אמו, החלק שלא נמצא אצל הארי - למעשה, גם החלק שכן נמצא אצל הארי, היה דוגמה מוגדלת של - לילי אוואנס? מישהו צוחק עליו? הוא הביט אחורנית.

החדר עדיין היה ריק.

הארי התקרב לראי. הוא העביר את ידו על דמויותיהם של הוריו. הוא התיישב. 

"חיכיתי לראות מי ימצא את הראי הזה. אני שמח שזה אתה, הארי."

הארי קפץ.

מאחוריו ישב דמבלדור על אחד השולחנות.

"אדוני - אני - אני לא ראיתי אותך -"

"הייתי בלתי נראה," דמבלדור חייך. "תוכל לנחש מה הראי הזה עושה?"

"אני לא יודע, אדוני."

"אתן לך רמז. האדם המאושר באמת ישתמש בראי הזה כבראי רגיל."

"אז… הוא מראה לנו את מה שאנחנו רוצים לראות? כל מה שאנחנו רוצים לראות?"

"כן - ולא." דמבלדור חייך שנית. "הראי מראה לנו את משאלת לבנו היקרה ביותר. הוא מציג שקר, הארי. אל תחזור לחפש אותו. הראי ילקח מכאן למקום אחר."

"אדוני - אני יכול לשאול שאלה?"

"הרגע עשית זאת. אבל אני מרשה לך לשאול אותי עוד שאלה אחת."

"אדוני, מה אתה רואה כשאתה מסתכל בראי?"

"אני? אני רואה את עצמי מחזיק זוג גרבי צמר עבים."

הארי הביט בו בהפתעה.

דמבלדור חייך. "אנשים אף פעם לא שולחים לי דברים חשובים באמת. כל חג מולד אני מקבל ספרים, ספרים, ועוד ספרים."

כשהארי נכנס למיטתו, עלה בדעתו שדמבלדור לא אומר את האמת. אבל כשחושבים על זה, השאלה באמת הייתה קצת אישית.

"הי, ג'יימס," אמר סיריוס והם נכנסו יחד לאולם הגדול.

הם נתקלו ברגולוס, שמיהר ללכת תחת מבטו של אחיו.

בינתיים, הארי הספיק לספר לרון והרמיוני את התרחשויות הלילה הקודם. 

הרמיוני הזדעזעה. "הסתובבת באמצע הלילה? ואם היו תופסים אותך?" היא קראה.

"הרמיוני, עזבי את זה! הארי, אתה חושב שדמבלדור רצה שתראה את הראי הזה?"

"לא יודע. נראה לי הוא רצה שמישהו יראה, הרי הוא לא יכל לעשות שזה יהיה דווקא אני,"

"אתם חושבים שדמבלדור רצה שתכיר את הראי? שתדע מה הוא עושה, ואז תוכל להשתמש בו בעתיד?" שאלה הרמיוני. הארי הסתכל עליה.

"אין לי שום מושג מה דמבלדור רצה, למעשה. אני מציע שנעזוב את העניין."

רון והרמיוני הנהנו. הם הסתובבו וחזרו לאכול.

"הרמיוני." אמר רמוס בקול מתוח. הם עמדו באולם הכניסה.

"מה?"

"הרמיוני." נראה היה שהוא מתקשה להמשיך.

"אני לא מפסיקה להיות חברה שלך, רמוס. אתה יודע את זה."

"אהה." אמר רמוס. היה נראה שהוקל לו מאד. הוא הלך משם.

"יופי של זוג," חייך רון. 

"אנחנו לא חברים! אנחנו ידידים, כלומר, אנחנו חברים בדיוק כמו שאני ואתה והארי חברים! פשוט בגלל שאתם לא מחבבים אותו במיוחד-"

"הוא מסתובב עם החבורה של פוטר! את לא מצפה שאני אהיה חבר שלו!"

הרמיוני משכה בכתפיה. "אתה לא חייב להיות חבר שלו. רק אל תמנע ממני להיות חברה שלו בגלל זה."

הפרק הקודם		הפרק הבא