חזרתו של טום

"את היום, היום שבו... הצלחת לחיות"

"אני...אמ.. תודה.."

"אתה דומה לאביך, אתה יודע?"

"כן, הרבה אמרו לי"

"והעיניים של לילי"

"הכרת אותה?" הארי הרגיש שהוא צריך להתרחק טיפה מקורפר, הוא כבר הצליח להריח את ריח המנטה החריפה שיצאה לה מהפה

"מה זאת אומרת?" רוזיטה צחקה, "כל בית הספר הכיר אותה"

"באמת?"

"הו, כן. אבל אני הכרתי אותי הכי"

הארי שתק, הוא לא היה בטוח למה היא מתכוונת

"לילי פוטר," אמרה קורפר, "היינו החברות הכי טובות"

הארי כמעט נפל מהכיסא, היה לו קשה להאמין שהאישה הצעירה שעומדת מולו היא במקרה החברה הכי טובה של אימו

"א..את?"

"אני ולא אחרת"

"ו..אמ... א-"

"את לא צעירה מידי?" רון פלט לפתע, וקטע את הארי

קורפר צחקה, "תודה לך, מר וויזלי, זה מאוד נחמד, אף שאני לא יכולה להתבגר"

"מ'זתומרת?" רון פלט גיחוך, "גם אמא שלי אומרת את זה"

"משעשע מאוד!" קורפר צחקה, ואז הרצינה, "למרות שאני יכולתי להיות היום בת חמישים, ואני עדיין לא"

"את משתמשת בשיקויי?" הרמיוני שאלה פתאום

"לא! ממש לא!"

"אז.. איך?" הארי שאל, עדיין משותק מהעובדה שהיא הייתה חברה של אמא שלו

"הא, זה בפעם אחרת," היא אמרה, "אבל קודם, אלבוס בקש ממני למסור לכם את זה-"

היא העבירה לידו החיוורת של הארי קופסא ישנה, מלאה אבק.

קורפר הסתכלה על הארי מתחיל לפתוח, אבל אז-

"תודה פרופסור," אמר הארי במקום לפתוח את הקופסא, "אני אביט בזה כשאני אעלה למעונות"

"מה- " רוזיטה החווירה, "לא, לא, לא,  יקירי, תפתח אותה כאן,"

"לא תודה," אמר הארי, "אני עייף, אני אפתח אותה מחר."

"אבל.. מה אם חבריך?"

"אני אראה להם את זה מחר גם," הארי קם וסימן לרון והרמיוני וצאת בעקבותיו, "תודה רבה." הארי התכוון לצאת מהמשרד, אבל קורפר עצרה אותם

"חכו!" היא רצה אחרים עד לדלת, "למה שלא תפתחו אותה פה?"

"למה זה חשוב?" הארי ענה

"אמ.. לא חשוב... מי אמר חשוב.. פשוט עדיף...אמ.. בשבילכם!"

"למה?" רון שאל

"טוב..אמ... כדי שאף אחד לא יוכל לרגל אחריכם ולהאזין לכם" היא אמרה

"אנחנו נדאג לזה, אין צורך לדאוג לנו.." אמר הארי, "אלא אם כן.."

"מה?" קורפר שאלה בהתרגשות

"את רוצה לראות מה יש שם!" הרמיוני קפצה

"מה..אני...מה פתאום..."

"אז נלך" אמר הארי

"טוב, טוב, בסדר!" קורפר צעקה להם, "אני אשמח לראות מה אלבוס הביא לכם"

שלושתם הביטו זה בזה, "אני עדיין חושב שנצטרך להסתכל על זה לבד, פרופסור, סליחה" אמר הארי

"כן.. טוב... בי"

הם נופפו לה לשלום, ויצאו.

הפרק הקודם