אוונג'לין

הדודות הנחמדות שלנו לא רשמו אותנו לביה"ס האזורי,מכיוון ששנינו נוסעות להוגוורטס.כן,גם אני קיבלתי את המכתב.כן,גם לי יש שרביט.כן,אני יודעת שזה לא נראה כאילו אני מכשפה,אבל-זאת אמת.
החיים בשיקגו היו מדכדכים ומרוממים גם יחד,למשל-יש המון חמודים,אבל הבנות תינוקיות ברמות מטורפות.הבנים פשוט מותק,שלל מצוין.אני מתפלאת שהם עוד לא הבחינו באוונג'י,היפיופה העולמית.
עכשיו אני יושבת עם אוונג'י בגן השעשועים העצום,עושות ביביסיטר לשכנה שלנו,סתם,כי משעמם לנו.אוונג'י החזיקה עגלה,ואני החזקתי את העגלה של האח התאום של התינוק שבעגלה של אוונג'י.
פתאום עבר אחד הבחורים הכי יפים שראיתי בחיים שלי מולנו,שיערו השחור מתבדר ברוח המזרחית,גובהו מושלם...
ופתאום הוא עשה לי עיניים.לי.לאליס בארנס.המכוערת הראשית עם השיער החום עם הקצוות השרופים והעיניים החומות,אדומות והמשעממות,והשפתיים הדקות...
"היי,"הוא אמר לי,מתעלם לגמרי מאוונג'י,שנאלמה דום כמו פסל דוד של מיכאלנג'לו."שלום.אני ווילין.ווילין פוטר.אני מבין שגם את לא ילידת שיקגו,נכון?"קולו היה נעים כמו,כמו...משי...
"כן,"אמרתי בשקט,לא מסירה את עיניי מעינייו הכחולות,המושלמות."נולדתי במנצ'סטר,"אמרתי,מתביישת בקולי הסדוק והמעצבן.
אוונג'י עדיין נאלמה דום.פחדתי שפתאום יהיה לה הטראנס והיא תוציא את אחד מכדורי הבדולח שלה,שיהרוס לי את הרגע המושלם של הפעם הראשונה שמישהו חמוד מדבר איתי.הפעם הראשונה בחיי.
"כמה זמן את גרה פה?"
"מלפני חודש.איך אתה יודע שאני חדשה בבניין?"
"רואים עלייך.לא יודע איך להסביר את זה,"הוא פרע את שערו.אוונג'י פתאום חזרה לעצמה והלכה עם העגלה למקום אחר,מניחה לנפשנו.היא קרצה וחייכה אליי בסתר לפני שהלכה.
אבל...פתאום השם שלו היה לי מוכר...
ויקראו לו ווילין פוטר,ותתחתנו!
אוי אלוהים.
אלוהים אדירים.
אלוהים ישמור.
אז זה?...
זה?
"סלחי לי,לא אמרת לי איך קוראים לך,"אמר פתאום ווילין,פורע שוב את שערו.
"אני אליס,אליס בארנס."
"אליס,את לא איתי.על מה את חושבת?"
"אני..."התחלתי לומר,אבל לא הרגשתי שאני כשירה לשיחה הזו.
הייתי חייבת לשאול אותו את שאלת השאלות.
"תגיד...גם אתה לומד בהוגוורטס?"שאלתי בשקט יותר,כמעט לוחשת.אוונג'י התחילה שיחה עם בת אחת בגילנו,גם היא עם עגלה.
ווילין כל כך נדהם,עד שפניו הפכו לבנות,כמו חיז"ל.ואז שמתי לב מה היה בכיסו השמאלי של הג'ינס שלו;דבר מוארך,מאין מקל...
"אבל...איך?...מתי?...איך?..."הוא היה בשוק,ראיתי את זה."גם אני,גם אני מכשפה.ואתה רואה את החברה שלי,זאת,עם השיער הבלונדיני?"הצבעתי על אוונג'י.
"מה איתה?"
"היא גם מכשפה."אמרתי בלחישה."טהורת דם.ואני,"בעטתי בעגלה,מה שגרם לתינוק לזוז מעט בשנתו,"בת מוגלגים,"אמרתי בזלזול.
 שתיקה מביכה השתררה בינינו.
"טוב,עכשיו,לא קשור להוגוורטס ולקוסמים ומכשפות,"אמר ווילין,"את מאוד מצאת חן בעיניי.באמת.את לא כמו כל הכוסיות שמסתובבות פה,ותסלחי לי,זה כולל החברה שלך,"הוא גיחך.
החמצתי פינם.אוונג'י לא כוסית.
"בקיצור,"הוא הרים כתפיים,"רוצה לצאת איתי מתישהו?כלומר,רק עם את רוצה-"
"סלח לי?"שאלתי בהלם.הוא רוצה לצאת איתי?!?
"את רוצה לצאת איתי?"הוא חזר לאט,כאילו לא קלטתי את דבריו.באיזשהו מובן באמת לא קלטתי.אבל שמעתי אותו מצויין.
"מה?טוב,אם,ברור-כלומר,נראה-טוב...אני חושבת שכן-"איזה תשובה מפגרת.אלוהים.אני כל כך חסרת טקט.
הוא צחק."נראה לי שכן,"הוא אמר,וטפח על כתפי.הרגשתי זרם חשמלי עובר איפה שהוא נגע בי.
"טוב...איפה בא לך?יש מסעדה סינית טובה.אומנם לא הבנתי מה הכדורים שעשויים מדגים,והמקלות,אבל...אולי נוכל ללכת לשם-"
"סלח לי,אני חושבת שאני אבחר.אממ..."חשבתי.המוח השתולל.יש את המסעדה הסינית שהוא הציע,ואפשר לצאת לסרט,ויש את חוף הים,ו-אבל רגע,הוא קוסם,צריך משהו קסום-ואז זה בא בהפתעה.
"הוגסמיד!"
"סליחה?"
"אפשר לצאת להוגסמיד!זאת אומרת,"הסמקתי."רק עם אתה רוצה,כלומר,אפשר להזמין את האוטונוס...לא שזה יהיה הכי נחמד..."גיחכתי.גם הוא.
"טוב,אני חושב שזה יהיה בסדר,אבל...מתי?מתאים לך-?"
"מתאים לי מתי שמתאים לך,ווילין,"אמרתי,קוטעת את דבריו.הרגשתי כבר ממש נוח לידו,כאילו אני מדברת עם אוונג'י.
"אוקיי.אז...אני אבוא לאסוף אותך ביום...?"הוא שאל ועניתי,"מצידי,מחר.הדודה הזקנה והנפוחה שלי לא סובלת אתי,ואני גרה איתה בגלל ש..."
התחלתי לספר לו את הסיפור על התאונה של ההורים שלי ושל אוונג'י,על העבירה שלנו לשיקגו,וכמה שהדודות שלנו מגעילות.
"רגע...דודה שלך היא אליזבת מרסלין?"הוא כיווץ את פניו בתיעוב.
"כן,היא ולא אחרת,"נאנחתי.פתאום היה לי נורא אכפת שהשיערות שלי סתם תלויות לי על הראש,בלי שום תסרוקת מיוחדת,ושאני לובשת חולצה של 'כמעט מלאכים'-שאמא שלי קנתה אותם שמחשבה שאני אוהבת אותם,ואני לא-ומכנס מרופט מרוב שימוש.הסמקתי כשחשבתי על זה.
פתאום הסתכלתי לווילין בעיניים.זה היה כמו להביט לתוך האוקיינוס השקט,והגלים המיותרים בהם הם עיניי המשתקפות...פתאום הבנתי למה התחתנו,יום אחד...
"אני לא מאמינה שאני עושה את זה,אבל..."
ואז,כאילו וא שכח שיש לי ביביסיטר לעשות ושאני נראית נורא,הוא משך אותי לעבר הבית שמול הפארק.
"ווילין-"
"תקראי לי וויל.אני לא סובל את השם הזה,"רצנו לאורך המדרכה,בעודי מסמסת לאוונג'י:
בואנה,הוא ממש דפוק הוויל הזה!הוא 'חוטף' אותי!תשמרי על ריגי*,הוא נשאר לבד!
שלחתי לה,אבל וויל לא שם לב.נכנסנו למעלית מלאה נשים,ווויל עדיין לא ראה שאני מתכתבת עם אוונג'י.
ידעתי שזה יקרה!לא רציתי לגלות לך.לא לדאוג-אני שומרת על ריגי.הכרתי חברה,קוראים לה אנג'לה,היא עוזרת לי-יאללה,בהצלחה!
ממש עזר לי האס-אם-אס שהיא שלחה לי.מאוד ניחם אותי.הרגשתי מטומטמת.
בסופו של דבר יצאנו מהמעלית,ווויל פתח את דלת הדירה בחוזקה.
"טוב...זה הבית שלי.הוא תמיד ריק ככה,כי ההורים שלי עובדים במשרד הקסמים-שיילך לעזעזל,"הוא פלט ונעמד מולי.
"טוב...מה את אומרת?"
"הדבר היחיד שאני רוצה לומר זה תעוף לי מהעיניים,זה לא ייגמר טוב,"למרות שהייתי נמוכה ממנו,ראיתי את הפחד בעיניו,מתגנב.לא גיליתי לאף אחד,אבל לפעמים הייתי מתאמנת במכות בגיל שמונה עד עשר על ילדים תמימים,שעד היום אני מתגעגעת לימים האלה,למרות שזה פשוט נורא ואיום.
ידעתי גם לאיים טוב,כפי שאתם רואים.
"אוווו,מה תעשי.תטגני אותי?תבשלי אותי?מה-!"
אבל הדבר שעשיתי היה כל כך פתאומי,שאני בעצמי אפילו לא האמנתי שעשיתי את זה.רק הכרתי אותו היום,לפני שעה,וכבר...........!
בום!טראח!השפתיים נפגשות.הלשונות מתביישות לצאת החוצה,אבל אז הם מסתערות אחת על השנייה.לא היה אכפת לי מהבגדים,מהשיער,מהגובה שלי,ואני אפילו לא האמנתי על מה שאני חושבת...
בתור נשיקה ראשונה אני חושבת שזה בסיס גרוע.כלומר,לא שאני מתחרטת,אבל,בדרך כלל זה צריך להיות יותר רומנטי באיזה מסיבה,ולא שהצד הנשי צריך להיות באטרף והצד הגברי מנסה להתגרות.
והיה...היה משהו בנשיקה,זה בטוח.הרגשתי את זה,עמוק עמוק בחניכיים,בשיניים,בלשון,בכל נים ונים בגופי,שאלה השפתיים שנולדתי אליהן...שאל הזרועות האלה נועדתי להתחבק...
"יופי?עכשיו אתה מרוצה?"התנשמתי כמו מטורפת כשהתנתקתי ממנו.הוא הביט בי,המום ממה שקרה הרגע."זה מה שרצית כל הזמן הזה?זאת הייתה אהבה ממבט ראשון?רצית להיות קרוב אליי?רצית..."אבל כבר התחלתי להבין מה אני אומרת.
גם אצלי זאת הייתה אהבה ממבט ראשון.אני לא מאמינה שזה קורה,אבל זה קרה.אי אפשר להעביר את הגלגל אחורה.זהו.נגמר.אנחנו צריכים להיות יחד.עד הסוף.מהסנטימטר הראשון,ועד לסוף הקילומטר.
הוא התקרב אליי,חיוך אמיתי עולה על שפתיו."זה בדיוק מה שקרה לי.אני לא מאמין שזה קרה,אבל,"הוא הרים כתפיים,"זה מה שקרה.ואי-"
"אפשר להעביר את הגלגל אחורה,"השלמתי את דבריו,טובעת בשמחת עיניו."הבנתי.טוב שעשיתי את זה,אחרת לא הייתי מבטא את עצמי יותר טוב,"אמרתי,וקירבתי את פניי אל פניו...

*ריגי-הילד שאליס שומרת עליו.

תגובות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!\

אני יודעת שכל העניין עם הנשיקה היה מהר מדי,אבל אהבה ממבט ראשון עושה את עבודתה-ונדמה לי שזה קרה לאחותי הגדולה...
ואני יודעת שלילי פוטר היקרה היא בת מוגלגים.אני עושה טוויסט אחד גדול

הפרק הקודם		הפרק הבא