החצויה החדשה (הלא בדיוק חצויה)

ברי ג'ורדן היתה נערה רגילה, אך יום אחד תוקפת אותה מפלצת מיתולוגית, וכך היא נחשפת לעולם החצוים והאלים. עד מהרה תגלית מרעישה מטלטלת את חייה והיא יוצאת ל

כותב: מתה על ספרים
הגולש כתב 5 פאנפיקים.

פרק מספר 4 - צפיות: 2086

(3) 2 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: פרסי ג'קסון - זאנר: פנטזיה, מיתולגה יוונית - שיפ: עדיין לא יודעת.. - פורסם ב: 20.11.2021 - עודכן: 21.03.2022

המלץ!

ID : 12949

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

אני יודעת שבעיקרון כתבתי שברי נולדה בשיא החורף, אך עכשיו שיניתי זאת לסוף מרץ.

הארכתי את הפרקים כבקשתכם, מקווה שפעם הבאה יהיה יותר ארוך

פרק 4- המחנה

אחרי זה הכל עבר מהר. פרסי השביע אותי לא לספר כלום למשפחתי ואמר שאשמע מהם בקרוב. חזרתי הביתה, מהורהרת ודואגת. "איפה היית, מותק?" מיהרה אלי מרי. "סתם, עצרתי אצל קיילה." אילתרתי. היא הנהנה ועזבה אותי. פניתי לחדרי וצנחתי על המיטה. עדיין בבגדי, נרדמתי.

***

"ברי, ברי." ניערה אותי ג'ינה. "מה?" גנחתי. "אמא רוצה לדבר איתך." הודיעה. "מה השעה?" פיהקתי. "שבע וחצי." ענתה ופנתה ללכת. "אני אאחר לבית ספר!" קפצתי. "זה בסדר. אמא אמרה שאת לא הולכת היום." עידכנה ג'ינה ויצאה. קמתי באיטיות ויצאתי למטבח. שלושת אחיותי כבר יצאו לגן ולבתי הספר. "היי מתוקה." מרי ישבה לצד הבר ושתתה קפה. התיישבתי לידה. "מה קרה?" שאלתי. מרי הניחה את הקפה והחליקה לעברי עלון. הבטתי בו וקראתי את הכיתוב- "מחנה חורף\ קיץ!!!" השתנקתי. "מחנה חורף?" הרמתי גבה. "כן. זה לכמה חודשים, עד יוני. יש שם תוכנית לימודים כוללת וכל מה שתרצי." חייכה מרי. "ולמה שאני אל..." התחלתי ואז נזכרתי במה שפרסי אמר- 'צריך להביא אותך כמה שיותר מהר למחנה החצוים.' בלעתי את רוקי. "מאיפה בא הרעיון?" שאלתי באילוץ. "סאלי ג'קסון המליצה לי. ובגלל ש... את יודעת, המצב החברתי שלך וכל זה חשבתי שיהיה לך כיף." הסבירה מרי. "זה כמו פניימיה?" שאלתי. "לא. יותר משחרר כזה." צחקה מרי. היססתי. "בסדר. אני אלך." אמרתי לבסוף. "מצוין, את תלכי עוד יומים."

***

"ביי, ברי!" נופפו לי אחיותי. "ביי!" עני והתיישבתי במונית. מרי שרבבה את ראשה פנימה מהחלון. "תיקח אותה ללונג איילנד." הורתה. הנהג הנהן ויצאנו לדרכנו. תוך זמן מה הגענו. "יום נעים." איחל לי הנהג ונסע. הבטי סביבי. עמק רחב התפרס על שטח עצום, ונשק למצר לונג איילנד. עץ אורן ענק עמד לצידי ועליו שמיכה מוזרה בצבע זהב נוצץ. סביב גזעו של העץ נכרך חבל עבה. מצמצתי ונרתעתי לאחור. זה לא היה חבל. אלא יצור ענק וירוק. צעדתי אחורה במהירות ורגלי נתקלה באבן. איבדתי את שיווי המשקל והתגלגלתי על דשא רך לאורך כל הגבעה, ישר למרכז קבוצת ילדים המומים בחולצות כתומות.