תבוסת הדרקון

"הם ידעו על התוכנית,” אמר ביל. “הם ידעו שמעבירים את הארי הלילה.”

המבטים ישר הסתובבו לעבר מאלפוי. הארי חש דקירה של כעס לא ברורה.

"ז..זה לא אני,” אמר דראקו ונראה מבוהל ומותש גם יחד. “אתם יודעים שזה לא אני.”

"מודי בעצמו חקר אותו עם ווריטסרום,” אמר הארי. “וחוץ מזה הם לא ידעו שיהיו שבעה פוטרים. אם דראקו באמת הלשין אז למה שהוא לא יגיד להם את התוכנית המלאה וזהו?”

"אני גם הטלתי קללה,” אמרה הרמיוני. "כמו שעשיתי לפני שנתיים בצבא דמבלדור. אם מאלפוי היה מלשין אז תאמינו לי, כבר היינו יודעים את זה מזמן.”

"טוב אז זה לא 'איה 'או,” אמרה פלר שנראתה יפייפיה למרות הדמעות שחצו את לחייה. “עדיין, מישא'ו לא א'יה זא'יר. זה א'אסבר א'יחידי ש'אם ידעו שמעבירים את א'רי א'לילה.”

אחרי הנאום של פלר השתררה דממה עד שלבסוף לופין וביל יצאו לבחוץ ואמרו שהם הולכים למצוא את הגופה של מודי.

לאחר כחצי שעה שבה כולם אכלו את ארוחת הערב בדממה הם פנו לישון. הארי היה מותש לחלוטין.

התברר שדראקו ישן כל הזמן הזה בחדר של רון יחד עם הרמיוני והארי חשש ששניהם ממש לא היו מרוצים מהסידור הזה מכל מיני סיבות. הארי הצטרף אליהם עם עוד מיטה מתקפלת שהפכה את החדר של רון לצפוף עד כדי כך שהיה קשה למצוא מקום לעמוד בין ארבעת המיטות שכיסו כמעט כל סנטימטר מיותר.

רון והרמיוני נרדמו מהר יותר משהארי ציפה. למרות שהארי עצמו היה מותש ועייף השינה פשוט לא הגיעה אליו. ולפי התזוזות שנשמעו ממיטתו של מאלפוי הוא הבין שגם אל דראקו היא לא מצליחה להגיע.

"אתה יודע,” אמר הארי לפתע. “בתור דראקו, אתה לא כל כך רע.”

"אהה, תודה?” ענה דראקו, מבולבל. “אבל תמיד הייתי דראקו.”

"כן, אתה צודק,” אמר הארי. “אבל אף פעם לא ידעתי את זה. תמיד היית מאלפוי.”

"מה ההבדל?”שאל דראקו.

"מאלפוי זה הבחור שתמיד מוקף בקראב וגויל ואוהב לצחוק על החלשים בשביל שהוא ירגיש חזק,” אמר הארי. “מאלפוי זה הבן של לוציוס מאלפוי שרק רוצה לרצות את אבא שלו, לא משנה מה המחיר. מאלפוי זה הבחור שאכפת לו רק מעצמו.”

"ומי זה דראקו?” הארי יכול היה לשמוע חיוך קלוש מבצבץ בקולו של דראקו.

"דראקו זה הבחור שהתגלה לא מזמן,” אמר הארי. “הבחור שסרב לתוכנית של וולדמורט. הבחור שברח מהאוכלי מוות בחזרה לטירה, אותו בחור שהלילה נלחם הלילה בוולדמורט בעצמו. באוכלי מוות.”

"כך או כך,” אמר דראקו. “זה לא משנה מי אני כביכול, מאלפוי או דראקו. מודי מת היום. לא הכרתי אותו, הוא חקר אותי במשך שבוע שלם כל יום עם ווריטסרום אבל אני עדיין מרגיש מוזר מכך שהוא מת. זה... זה...”

"אתה מתאבל,” אמר הארי. “תכיר, זאת התחושת האבל והאובדן. לצערי כבר יצא לי להכיר אותה כמה פעמים. ותרשה לי לומר לך משהו.”

"מה?” שאל דראקו מן החשכה.

"עצם העובדה שאתה מתאבל כבר מראה שאתה שונה. שיש בך אהבה, שאתה לא כמו וולדמורט.”

"הידד לי,” אמר דראקו והארי לא התאפק וצחק מעט.

"מה מצחיק אותך?”

"כלום, אתה פשוט הזכרת לי את עצמי לפני כמה חודשים. זה בדיוק מה שדמבלדור אמר לי וזה בדיוק מה שעניתי לו. לילה טוב דראקו.”

"לילה טוב הארי,” אמר דראקו. הארי חש צמרמורת מוזרה כשדראקו אמר את שמו הפרטי. זאת הייתה הפעם הסביר להניח הראשונה שדראקו קרא לו בשמו הפרטי.

שמחה בלתי מוסברת השתלטה עליו כשהוא חשב עליו ועל דראקו ביחסי ידידות וכך למרות כל ארועי היום ולמרות שעין זעם מודי נהרג לפני כמה שעות הארי נרדם כשחיוך קטן מרוח על שפתיו.

הפרק הקודם		הפרק הבא