סיפורה של מצנפת המיון- אנא קראו בעיון!

והנה, סוף סוף הפסקתי לישון- כי הנה הגיע המיון הראשון!

שורה של ילדים ובראשם הלגה, עמדו וחיכו כמוני לאותו הרגע.

כשהייתי במשך שבוע במשרד, חיברתי מן שיר לכבוד המעמד.

אז הבטתי במתח בקיר, נשמתי עמוק והתחלתי לשיר:

״אמנם אני לא מקושטת

סתם מצנפת כזאת ריקה,

אולי גם טיפה מכוערת,

ונראית קצת עתיקה…

אבל אני לא רגילה,

אכנס לכם לראש,

שם אוכל לראות אתכם,

את הילד הפנימי לפגוש.

ואז אדע אתכם למיין

היכן אתם צריכים להיות,

באיזה בית, באיזו קבוצה,

אילו אחים או אחיות.

לגריפינדור שייך הראשון,

בית של אומץ וגבורה,

כל תלמיד נחוש יהיה שם

גריפינדור מן השורה.

השני שייך להלגה,

היא מקבלת את כולם,

תלמיד טוב וחרוץ יבוא ברגע,

לביתו האוהב, החברותי והחם.

אם אתה אוהב ללמוד

לקרוא, לדעת עוד ועוד,

ברייבנקלו תוכל לשקוד

ועם רוונה לעבוד.

ואולי אתה שואף לכוח,

חרוץ, עיקש, ממוקד במטרות,

אכנס לך מייד למוח,

בסלית׳רין תשמח לחיות.

אותי תחבשו על הראש, בקיצור,

אצלי שמורים כל הסודות,

אני איני טועה אף פעם,

ותמיד יודעת מה לעשות״

הבטתי אל כולם בגאווה וברווחה וראיתי איך הלגה שמחה. גם סלזאר חייך חיוך גדול- הרי הוא זה שחשב על הכל! רוונה וגודריק מחאו כפיים בנימוס, ומייד המשיכו במיון בלי היסוס.

״צ׳אי, דוריס״ קראה רוונה מהרשימה, וילדה התקרבה אלי באימה.

נכנסתי לתוך ראשה בדממה, אותי מלווה הסחרחורת הנעימה.

הילדה רצתה לעשות רק טוב, כך סיפר לי הראש, מהרגע שדוריס הסכימה אותי לחבוש.

״הפלפאף!״ צעקתי לכולם, ומחיאות כפיים בכל האולם.

״בואו נמשיך במיון!״ קראו המייסדים בחיבה, ואני חיכיתי לילד הבא.

הפרק הקודם