החיים הנסתרים של מולי

שתיקה מביכה שררה בקרון הרכבת בו ישבו ארתור ומולי. לפתע נכנס לקרון הרכבת ילד גבוה, רזה ובלונדיני והתיישב במרחק מה ממושבם של ארתור ומולי.
מולי הביטה בארתור ובילד לחלופין כשלפתע קמה ממקומה ועברה לשבת לצד הילד הבלונדיני. ארתור יצא נעלב מתא הרכבת..
"אפשר לשבת פה?" מולי שאלה את הילד
אור האיר לפתע את עיניו של הילד אך עד מהרה הוא כבה.
"כן בטח" הוא ענה ושב להביט בחלון.
"איך קוראים לך?" שאלה מולי וקיוותה שהילד יענה לה .
"קודם תגידי איך קוראים לך" הוא ענה בעוקצנות.
"מולי, ולך?"
"לוציוס מאלפוי" ענה לוציוס והחליק בידו את שיערו הבלונדיני והגולש.
"תלמידים יקרים! נגיע בעוד 5 דקות, נא ללבוש את הגלימות ולהתארגן ליציאה." אמר הכרוז.
"יש לך שם יפה" אמרה מולי והביטה בעיניו של לוציוס תוך כדי שהלכו לכיוון דלת היציאה מהרכבת.
"תודה, לא אני בחרתי אותו אז זה לא מחמאה בשבילי." הוא ענה בקול משוויץ.
 ***
"תלמידי שנה ראשונה!" קולו הרועם של האגריד כמעט פילח את האוויר, כל תלמידי שנה הראשונה התקבצו סביבו והגיעו לו בקושי עד לברכיים.
מולי התקדמה לעבר האגריד כשידיה שלובות בידיו של לוציוס. לפתע שמה לב במבט נוקב שהשיב לה ילד ג'ינג'י, ארתור.

אני יודעת שזה פרק קצר ושלא התעליתי המון זמן אבל אני אשתדל להעלות יותר

תודה ל never go back (אביהה) על הרעיון לפרק ♡

הפרק הקודם		הפרק הבא