חצויים במשחקי הרעב

סליחה על הזמן שלוקח לי לעלות, אם תכתבו יותר תגובות אני יעלה מהר יותר (;

רק אומרת שלא מפריע לי שם אתם.ן כותבים.ות רק "המשךך" או משהו כזה, כמובן שזה נהדר כשאתם.ן כותבים.ות תגובה ארוכה או הערות, אבל יותר חשוב לי לדעת שיש מישהו שקרא ורוצה להמשיך לקרוא את זה.

תקציר לפרק הקודם-

פרסי פגש את אנבת' ובגלל שלא התעפקתי הם התנשקו...

אני גרועה בתקצירים, אני יודעת.

בסופו של דבר אנבת' הרחיקה אותי ואמרה שצריך לטפל בי לפני שיחשיך. 

"אה כן, יש בעיה קטנה משהו בחץ -אולי רעל- מונע מהפצע להתרפאות עם אמברוסיה או נקטר".

פניה היפות הפכו מחושבות ונחושות. לאחר כמה דקות נדלק ניצוץ בעיניה ( כן בהיתי בה כל הזמן שהיא חשבה, טוב לכם ?!), היא התחילה להסביר לי משהו על תוכנית הישרדות שהיא ראתה ובה עשו…מפתיע שהיא ראתה תוכנית של הישרדות, חצויים צריכים לשרוד דברים הרבה יותר קשים אז התוכניות האלה דיי חסרות תועלת, לפחות הן היו עד שאני הגעתי. ידעתי שהיא הגיעה מהשמיים ! (אם אני בן פוסידון המלאכים שלי מגיעים מהים ?).

"אוך! אתה אפילו לא מקשיב !" אופס. חשבתי לעצמי. בעיות קשב וריכוז מעצבנות! 

"אממ…הפרעות קשב ו…סליח-"

"תחסוך ממני, אני יודעת שיש לחצויים בעיות קשב וריכוז" היא גילגלה עיניים "אני פשוט יעשה את זה בלי להסביר לך. גם ככה מוח האצה שלך כנראה לא יבין את זה."

הסמקתי והיא ציחקקה.  "אוקיי הקשבה אלי" אמרה בקול סמכותי, "אני צריכה את החגורה שלך, חתיכה מקליפת עץ וכמה ענפים להדלקת אש, אבל חשוב שיהיו יבשים כדי שהם יעשו פחות עשן."
היא הסתכלה עלי במבט שופטני "למה אתה מחכה ?".
קמתי מיד ואספתי את מה שהיא ביקשה, תוך כדי מלמול "חשבתי שאני פצוע…". 

חזרתי אליה עם ענפים ושיחררתי את החגורה שלי. היא בינתיים ישבה ושיפשפה את הסכין שלה. 

"מה את עושה ?"
"אין לי עם מה לחטאות את הסכין, אז אתה תצטרך לשרוד  עם הניקוי שלי"
לא מלחיץ בכלל. 

"טוב" היא הסתכלה על הסכין שלה "אני מניחה שזה מספיק טוב. לך לשבת בנחל פרסי."
אני לא אשקר, קצת פחדתי ממה שהיא הולכת לעשות, אבל פחדתי יותר ממנה, אז התיישבתי בנחל.

היא כרכה את את החגורה שלי סביב הזרועה הפצועה והדקה חזק. הסתכלתי עליה במבט שואל.
"זה משמש כחוסם עורקים, זה בשביל שלא תדמם למות".
"אה" הייתה התשובה הכי שנונה שהייתה לי.

"זה" היא תקעה לי את קליפת העץ בפה "בשביל שלא תצרח". 
"אבי או ארח" (ה.כ. אני לא אצרח ), התלוננתי, אבל אז היא חתכה עם הסכין שלה את הפצע. שיניי התהדקו סביב העץ ואולי נפלטה לי איזו צעקה קטנה.
"אמה או פשו שלאפ אף החף?!" (ה.כ. למה לא פשוט שלפת את החץ. ) אני נאנק.
"אם החץ היה מחוספס הוא היה פוצע אותך עוד יותר" הסבירה.
"עכשיו צריך להדליק מדורה" הוראתה. "רגע למה ? את רוצה לשרוף אותי?!"
"בערך" עיניי נפערו בפחד " למה? אם אפשר לשאול" ציפצפתי בקול קטן.

"תירגע" היא חייכה למראה הפנים המפוחדות שלי , "אני רק יחמם את הסכין ואיתה אני אצרוב לך קצת את הפצע בשביל שיסגר…זה הכל אין ממה לפחד".

זה לא נשמע לי מעודד במיוחד אבל הינהנתי. "אם את רוצה אני יכול לגרום למים לרתוח, במקום להסתכן בהדלקת מדורה."
היא הביטה בי המומה, "מה?" שאלתי במבוכה קלה. "זה הדבר הכי חכם ששמעתי אותך אומר".
"אוי תשתקי. אני יכול להיות חכם!"
היא התעלמה ממני ואמרה לי להרתיח את המים. 

בסוף אחרי *קצת* צרחות ממני הפצע שלי היה סגור ואנבת' אמרה שאני צריך להיות אחראי שזה לא יזדהם כי אין תחבושות. בדיוק שהבנתי שאני אבוד כי אני ואחראי לא בדיוק עובד, מצנח כסוף צנח אלינו. 

אנבת תפסה אותו עוד לפני שהוא נחת, ופתחה אותו.

בפנים היה לא אחר מאשר תיק עזרה ראשונה שהכיל תחבושות. 

תודה כירון, חשבתי לעצמי (ה.כ. כן כן, כירון הוא המדריך של פרסי).

***

החלטנו שנישן בתורות ונשאר קרוב לנחל.

אמרתי לה שתישן ראשונה. היא התיישבה, נשענת על גזע עץ והתכדררה לכדור. 

היה אפשר לחשוב ממבט ראשון שהיא ישנה, אבל ראיתי איך השרירים שלה קפוצים ודרוכים. היא מחכה. גם אני. 

התיישבתי לידה וכרכתי את המעיל שלי סביבה, כך שהיינו צמודים (מה יכולתי לעשות?! היא רעדה!).

ישבנו ככה זמן מה עד שפתאום נשמעה יריית תותח, שתיים…שלוש…בסופו של דבר שמעתי 7 יריות והתחיל להתנגן ההמנון.

הולוגרמה נדלקה בשמיים "הנופלים". 

מחוז 5- נער בעל שיער חום פרוע, אף חד וגבות גבוהות הופיע, הוא חייך חיוך ערמומי של-עושה-צרות-קלאסי, על אף שרוב המתחרים נראים מאוד מדוכים כשמצלמים אותם. 

מחוז 9- נער גדול גוף, בעל שיער כהה וקצר, עור שזוף מלא יבלות ומלוכלך בגריז. 

מחוז 9- נערה יפה, בעלת שיער שחור ארוך וגלי.

מחוז 10- שתי נערות, אחת גדולה וחסונה, בעלת עיניים ושיער חום ומבט קשוח. 

השניה בעלת שיער ארוך, אסוף לצמה הדוקה, עם טיארה כסופה מעליה ועיניים כהות.

מחוז 11- נער שרירי, בעל ראש מגולח, על זרועו קעקוע של קשת בענן. (מה לעזאזל?!) 

אני יודע שזה רשע אבל התפללתי שהבחורה ממחוז 11 מתה. כי אם לא…

מחוז 12- נערה בעלת שיער כתום מתולתל ונפוח, עיניים ירוקות, נמשים וחולצה מלוכלכת מציורים וצבע-רייצ'ל.

ייבבה נפלטה מפי, הרגשתי את הזרוע של אנבת' מקרבת אותי יותר קרוב ממה שכבר היינו ומחבקת אותי, אבל אני כבר שקעתי במחשבות.

אני והיא לא היינו ממש קרובים אבל הכרתי אותה כל חיי, רציתי לפחות שתהיה לה הזדמנות לחיות, לא ציפיתי שהיא תמות כל כך מהר. אולי עדיף ככה, מי יודע כמה סבל היא הייתה חובה אם היא הייתה ממשיכה לשחק. 

רעש פתאומי קטע את המחשבות העגומות שלי, שהתחילו להדרדר ל- 'כמה מחליא המשחק הזה ?' ו- 'מה הדרך הכי גרועה למות בה ?'.

אני ואנבת החלפנו מבט זריז, הוצאנו נשקים והתכוננו לקרב.

 רק שמתוך העצים יצאה-

על תהרגו אותי בבקשהה

אני ינסהה לעלות פרק כמה שיותר מהר...

תתכנו אותי אם משהו בריפוי של הפצע של פרסי לא הגיוני, כי המידע שלי מגיע מספרים בדוניים אחרים. 

עוד משהו שתתכנו אותי זה לגבי איך שמתרעים של המתים, פשוט לא היה לי את הספר (זאת אחת הסיבות שלא העלתי פרקים), אז נאלצתי לכתוב מהזיכרון ולצערי קצת מהסרט. 

דברים שאולי לא הבנתם:

*פרסי הוא ממחוז 12, כמה שאני מקורית -_-

המתים הם:

*מחוז 5- טראוויס שוד.

*מחוז 9- סלינה וצארלי (בקנדורף).

*מחוז 10- פיבי וזואי צל ליל (הציידות).

*מחוז 11- בוץ' (הבן של איריס שבא יחד עם אנבת בגיבור האבוד, לגראנד קניון בשביל פרסי אבל בסוף הם מצאו את ג'ייסון, פייפר וליאו.) 

*ורייצ'ל.

אני יודעת שזה מעט מתים אבל קשה מידי להרוג אותםםם

התייעצות:

יש לי בראש סיפור על כל אחד כמעט, אז מה עדיף?

להתחיל לכתוב פרקים מנקודות מבט שונות,

או כשכל אחד ימות (חוץ מהשבעה הראשונים שפשוט מתו בקרב על קרן השפע) אני אכתוב פרק קצר על מה שקרה לו. 

בבקשה תענוווו

עד הפרק הבא, בייי

הפרק הקודם		הפרק הבא